החוויה הדתית. דרכי הזיהוי והטיפול.

האם יש הוכחה לוגית שיש א-לוהים, כן או לא?

בודאי, יש לנו x נתונים אמפיריים, חלקם רגשיים, חלקם פיזיים – הפרשת אדרנלין לדוגמא וחלקם אינטלקטואלים. (עיין בהודעתך הראשונה באשכול)

יקירי, אנחנו באשכול זה יוצאים מתוך נקודת הנחה שאין הוכחות אחרות ומתבססים רק על החוויה. מכאן, כי הפרכא הפשוטה להוכחתך הינה כי אותם נתונים אמפיריים רגשיים הם א. לא אמפיריים. ב. יכולים לנבוע מסיבות פסיכולוגיות. זהו בדיוק הטיעון באשכול.

הדרך להסבירם ללא ריבוי ישויות מכונה אצלנו א-לוהים.

ככל שלדעתך זה אינו א-לוהים ויש לך תיאוריה אחרת לממצאים האמפיריים, וככל שיש נפקות לתיאוריה שלך, אשמח לשמוע.

התאוריה האחרת לחוויות שלך הינה סיבות פסיכולוגיות. - בדיוק אותה תאוריה שאתה מייחס לחוויות של כמעט כל תושבי הארץ האחרים.
הנפקות הינה נודעת לכל שטחי החיים. האם יש מצוות מחייבות, שכר ועונש וכו. - כל המתקרא אצלינו יהדות, אם לאו.

א.      אמפירי פירושו ידע הנובע מהניסיון. על כן כל חוויה היא בהחלט אמפירית.

לא נכון. אמפירי הינו הנגזר מתוך נתונים, הניתן לאימות באמצעים מדעיים. חוויה לא יכולה להיות אמפירית מאחר ואין אפשרות לחזותה מראש, היא לא תהיה שווה בכל מצב, ואי אפשר לאמתה באמצעים מדעיים.

ב.       ברור שזה נובע מסיבות פסיכולוגיות – הן הדרך לחוש את הא-ל. פסיכו = נפש, ודרך הנפש אנו משיגים מושגים רוחניים. בדיוק כמו שההכרה שלנו בשמש נובעת ממערכת החושים. ואתה לא צועק: "זה לא השמש זה קולטני החישה שלנו!".

כבר הסברתי כמה פעמים את ההבדל. אם החוויה הייתה שווה אצל כולם. כולם היו חשים אותה במצבים מסויימים וכו, היא הייתה כמו ראיה. כרגע היא לא. היא דבר שקשה להגדירו, כל אדם חש אותו בנסיבות אחרות והמקור יכול להיות שונה - וממילא המסקנות.

ג.        התיאוריה שאני מייחס לחוויותיהם של כל תושבי הארץ האחרים היא אותה תיאוריה בדיוק שאני מייחס אלי, למיימוני ולכל אחד אחר. אני רק חושב שיש כאלו שטועים בפרשנות ובהשלכות (וזה כבר חלק ב'). בהמשך לדוגמא שלנו עם השמש, גם אחרי שאני ואתה מכירים בה עדיין אנו יכולים לחלוק על ההשלכות שלה. למשל, האם קרני השמש מזיקות לגוף וגורמות לסרטן העור או להיפך חשובות לבריאות והם המקור הטבעי היחיד לקבלת ויטמין די. או האם פרחים זקוקים לאור שמש או לא וכו'.

אין קשר להשלכות בין האם יש שמש או לא. בפועל פרחים שחשופים לשמש או למה שנותן אור, או למלאך שנותן אור, נובלים. בנידון דנן, אנו רוצים להוכיח מתוך החוויה כי קיים משהו, וכי אם הוא קיים, יש השלכות לדבר. אתם לא מתווכחים על הפרשנות אלא על המקור. מקורה של החוויה ממי שסוגד למפלצת הגדולה אחר לדעתכם ממי שמקור חוויתו בסגיד לא-ל היהודי. השאלה הייתה מאין לך שמקור החוויה שלך לא דומה למקור החוויה שלו. בעיה פסיכולוגית/ חינוך מטומטם / התניה רגשית או השטן.
כל זמן שלא תהיה לך הוכחה בדבר מקור חוויתך, היאך תוכל החוויה להוכיח משהו? 

ד.       מג' נובע ד' – אכן יש לזה נפקות, אך נראה לי שלא כזאת כמו שאתה מייחס לה. משום שגם לאחר שנסכים שהחוויה הזו זו חווית הא-ל זה לא אומר שצריך לשמור שבת, המצוות זה כבר דבר נוסף – חלק ב'. (נראה לי שגם מיימוני יסכים לזה).

נואשתי כבר מלחשוב מה מיימוני יגיד. נראה שעורו משתנה לפי הנושא והמושא של השיחה. מכל מקום בהנחה שההוכחה היחידה לקיום הא-ל היא החוויה הרגשית, וכי בסופו של יום איכשהו יש לך תובנה כי יש לשמור מצוות, ברור כי בפועל שמירת המצוות בנויה על אמיתות החוויה.

אולי צריך להדגיש שיש כאן שני חלקים:
 1- הא-ל. 
 2 - מצוותיו.
לכן כזכור חלקתי את שאלתך לשתיים:
1. האם החוויה הדתית מוכיחה שיש א-לוהים?
2. האם החוויה הדתית מוכיחה שמצוותיו אמת?

עד עכשיו עסקנו בשאלה הראשונה. כשנסכים עליה נוכל לעבור לשאלה השניה.

אין צורך להסכים בשביל לדבר על משהו בהנחה שהסכמנו. א. לא מוסכם בכלל. היפוכו של דבר. החוויה מוכיחה שקיימת חוויה. ככל שלא תוכיח מה מקורה, לא הוכחת כלום.

הבא נפשט:
בהנחה שאני חווה התרוממות רוח בשעת קיום מצווה. האפשרויות:
א. יש לזה מקור אלוקי, מכאן שיש אלוקים, ומכאן אחרי שרשרת פילוסופיות, לוגיקה ואיקס שמיקס דריקס נובע שיש לקיים מצוות.
ב. יש לזה מקור פסיכולוגי, אין מזה ראיה שיש אלוקים ובהנחה שאין ראיה אחרת לאלוקים, אין שום סיבה לקיים מצוות.

כעת, ככל שלא תוכיח מקורה האלוהי (א) אין לך שום הוכחה מהחוויה.