|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:31 |
 |
| |
נראה לך שתגמרי איתי בפעם אחת?
לא ככ מהר.... P=
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:38 |
|
| |
אין בעיות, אני לשרותך. את יודעת את המייל, טלפון, כתובת, ניק. זה מספיק לך.
סוכריות בטעם של רעל.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:47 |
|
| |
לבאולינג? השתגעת? היא תזרוק עליה את הכדור..
את רוצה פיתה רבעצען?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:50 |
|
| |
אדםםםםם, אני לא מופרעתתת!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:52 |
|
| |
למה פיתה? אני רוצה אוכל ט-ע-י-ם! כמעט עצרתי בארומה בדרך הביתה. אבל בלי שיר זה לא הולך...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:53 |
|
| |
לאאא, ממש לאאא...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:54 |
|
| |
ואם משתמע מדבריי שארומה זה גורמה, אז לא. אבל זה טעים זול ונגיש :)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:54 |
|
| |
שירררררררררר
יש לך שם של אלימה.............. =)))
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:56 |
|
| |
קטנה, הייתם בבאולינג בסוף? בטח לא, כי אם כן היית מספרת... ;-)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 14:58 |
|
| |
את חכמה!
אחי הכי, אפילו לא נתן לי הזדמנות להציע לו... =/
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 15:01 |
|
| |
לא רציני אח שלך. ולא יודע מה הוא מפסיד
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 15:03 |
|
| |
מי מנחש איזו קבלה קיבל על עצמו אדם לכבוד השנה החדשה?
אני כבר ניחשתי.
קטנה, מי שמדבר על אלימות (כפית, אומר לך משו?)
רעבצ, תזהרי, כי בסוף אני אבוא!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 15:05 |
|
| |
מי קנה לי את הכפית? זאת השאלה!!! P=
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 15:08 |
|
| |
גברים
חסונים, חזקים, רחבי כתפיים. גיבורים.
קשוחים, לא בוכים אף פעם. כל כך גברים...
מגיבים באדישות על כל טלפון מסרב
ומתיחסים בציניות לכל סגולה שאמורה לקרב
מישהו אמר שרצינו להתארס?
לא, אנחנו הולכים לפגישות כי זה נחמד.
נחמד לנסוע במונית,
לשתות קולה או מיץ תפוזים,
להכנס פנימה כי הרוח הורסת לה את הפן.
לשבת בכורסא הכי גרועה כי מול ההיא יושבת חברה שלה.
לשמוע את סיפורי אלף הלילה ולילה שלה על הסמינר והחברות.
להתישב כי קשה לה לעמוד על העקבים.
לשבת ערב שלם עם חליפה כי זה פגישה ראשונה.
לחייך אל אבא שלה בנימוס למרות ש- הופה! יש לנו אותה עניבה.
לא לפהק אפילו שאתמול פיזזתי במרץ בחתונה של החברותא של סדר שלישי.
ל...
ל...
ל...
אם כל כך כיף להפגש, למה לנו אירוסין?
כלה?
שצריך להקשיב לה?
להסביר למה אמא שלי התכוונה?
לישר את ההדורים שם ופה?
לנסות להבין למה היא מעדיפה עגילים ולא צמיד? (מה ההבדל בכלל?) להגיד לה
שאיזה ארון שהיא תבחר אני סומך בעינים עצומות?
להתקשר אליה הרבה כי היא מתגעגעת אבל לא מידי כי המדריכה אמרה שלא?
לבקר איתה במוצאי שבתות אצל כל האחים הנשואים שלה שלמדו בישיבה לפני
שנולדתי?
כלה?
שצריך לכתוב לה ולהתפייט?
כשסביבי שלושה חברי חדר רועמים בצחוק?
לוותר על חיי הישיבה העליזים?
שאתה קם כשאתה רוצה?
שאתה הולך לישון מתי שבא לך?
שאתה לא צריך ליידע אף אחד ששוב נסעת לאבו סנאן?
לוותר על הלילות הארוכים ... בחדר... בהלו תימן... ליד הרכב של יפונה...
עם כל הנייעס הכי חמים... הכי טריים... הכי עסיסיים...
גם, אולי...
לחזור יותר מוקדם, אפילו שאתה בדיוק באמצע...
וממש ממש עכשיו כשהרייד של ה'קציעס' ברור ומחוור...
כשר' עקיבא איגר כל כך קורץ ... וזה תוספות מפורש ממש רק שצריך להפוך
אותו על פניו ולדוש בו עוד ועוד...
.......... אבל לחזור, כי היא כבר דואגת. ויש רשרושים במדרגות. וריח של
שריפה. והיא בכלל מרגישה רעידת אדמה. ואולי אירן ישלחו פצצת אטום...
מישהו אמר שרצינו להתארס?
אבל למה, בכל זאת.
כשאני עומד לבד בתחנה, ב 1 בלילה.
חוזר מחתונה של חבר חדר, חברותא או כל זאטוט שמקים בית.
וקר וחושך.
ובכביש מולי נוסעות בלי סוף מכוניות עמוסות, אני סופר אותם.
יונדאי. טויוטה. פיאט אונו.רנו מגאן. פששש.... איזה גולף עוצמתי...
מנסה להתעלם מהבפנוכו שלהם.
אנשים צוחקים, מפטפטים, מספרים, צופרים , מנייעסים, מתרגזים אולי... אבל
מקשיבים.
הי? פורד אסקורט? איזה שנה? מה זה הטרנטע הזה?
אתה!!!
ואז פתאום אני מדמיין את אותו היום,
שאת תעמדי לצידי.
אני אספר משהו והעינים שלך ידלקו בהערצה.
אני אחמיא ואת תסמיקי.
ופתאום למילה שלי יהיה כוח וקסם.
תסתכלי ככה, במבט מיוחד כזה.
ששמור רק לעינים הירוקות/כחולות/חומות שלך. לא מבין בצבעים...
מבט שסוקר אותך מלמטה למעלה וכאילו תמה אם כבר עמד על כל הסודות והפלאים
שקיימים ביצור החכם והמוערץ הזה שקוראים לו בעל.
ואני... אל תראי אותי ככה... קשוח וגבר...
זה רק כשאני רואה ג'וק.
..כי מול המבטים האלה אני אימס. לחלוטין.
אני לא אומר את זה. רק אסמיק רגע ואעצור מישהו לבקש ממנו אש אפילו שאת
לא מרשה.
כי ככה אנחנו, לא נותנים שיתפסו אותם ברגשנות. גבורים על בנות.
אני אקשיב ואת תספרי. אולי לפעמים זה יהיה להיפך.
אספוג את כמות ההפרעות בשיחה – כי החברות שלך לא שמעו על 'שנה ראשונה'.
אולי אני אפהק מידי פעם.
זה לא בגלל שישעמם לי – בכלל לא.
אני פשוט לא יעמוד בקצב של " – היא אמרה, עשתה , חשבה דברה... אז אמרתי
לה..."
אבל את תסלחי לי? נכון?
הכל יראה אז פשוט יותר.
ביחד. שנינו מול העולם.
מול הכבישים הסואנים, מול השמים השחורים. מול השקט , מול הרעש.
מול האוטובוס שלא מגיע. מול הארנק שריק. מול השכן שלוקח את העיתון.
מול הארנונה הגבוהה. מול ... מול...
אחד מול השני וכל כך ביחד. לא זולגת לי דמעה על הלחי, גם לא נחמץ לי הלב.
אני רק מוציא סיגריה ומבקש אש מיצור שעומד שם בתחנה.
לוקח חזק חזק לריאות ומקוה לימים יפים יותר. אז מישהו אמר שאנחנו לא רוצים להתארס?
שוב נשארתי בצריך עיון
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 15:09 |
|
| |
שיר, אני אוהבת שאת מאיימת עלי ;) אמרתי עכשיו לאחי הקטן שאני עייפה, אז הוא עונה לי "אני לא עייף, ישנתי היום עד 10.40". ירידת הדורות...
|
|
|
|
|
