| נשלח ב-22/6/2012 18:50 |
 |
| |
האם כדאי להיות חכמים?
לפעמים נראה לי דווקא אנשים פשוטים, שחיים על פי האינסטינקטים שלהם ולא בוחנים כל דבר, חיים טוב יותר.
בלי להסתבך בשאלות קיומיות גדולות, בלי לבקר תמידית את עצמם ואת החברה.
המודעות והביקורת מביאות אותנו לראות גם את הצד הרע שבכל דבר ולהסתפק תמיד וספק מוליד חוסר ביטחון.
בנוסף, ידוע שלעיתים קרובות, לאנשים עם איי.קיו. גבוה יש בעיות ביצירת קשרים חברתיים (אולי בגלל הפער בצורת החשיבה). אולם מה לעשות וקשרים חברתיים טובים הכרחיים בהרבה תחומים בחיים.
קהלת ב יח:
"כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף חכמה יוסיף מכאוב"
ספר חדש בשם "פרודקס האינטלגנציה" מאשש את התובנה הזו. מתוך "דה מרקר":
סאצושי קנצאווה, מחבר הספר "פרדוקס האינטליגנציה", טוען כי אנשים אינטליגנטים מעדיפים לפעול באופן אנליטי במקום להשתמש ברגשות שלהם והופכים רעיונות פשוטים למורכבים רק משום שהאינטליגנציה שלהם מאפשרת להם ליצור אותם. "חכמים אידיוטים", כפי שהם מכונים לא אחת. לדבריו, החוכמה היתרה עומדת פעמים רבות בעוכריהם. קנצאווה טוען כי בניגוד ליתרונות ולהצלחות של אנשים בעלי מנת משכל גבוהה במיוחד בתחום התמקצעותם, הם מתקשים בפתרון בעיות בתחומים החשובים ביותר בחיים: משפחה, חברים ומערכות יחסים ככלל. קנצוואה מספר על מחקר ארוך שנים שנערך בקרב ילדים עם איי.קיו 155. כשהם התבגרו התברר שהם הצליחו הרבה יותר בהישגים אקדמיים ומדעיים ופחות בהורות ובחיי הנישואים. "הם אינם חברים טובים כל כך או הורים טובים לילדיהם. הם גם לא מצטיינים לרוב בזוגיות כבעלים או נשים", טוען קנצאווה שמציין כי להרבה מהאנשים בעלי מנת משכל גבוהה אין כלל ילדים מה שמהווה מבחינתו "בעיה קשה שאין לה פיתרון". את השורה התחתונה בתזה שלו מנסה קנצאווה להמחיש באמצעות אנקדוטה משעשעת, בה מראיין המנחה הוותיק לארי קינג את המדען סטיבן הוקינג. קינג שואל את הוקינג: אמור לי פרופסור, על מה אתה חושב הכי הרבה? מה הכי מסקרן אותך בחיים? הוקינג עונה לו: נשים. קינג אומר בתגובה: ובכן, ברוך הבא לעולם.
קישור לכתבה http://www.themarker.com/wallstreet/1.1687072
_________________
יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שלא יארע דבר תקלה על ידי
ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי. ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2012 18:52 |
|
| |
לא כדאי לאנשים להיות חכמים.
כדאי מאד לעולם שיהיה בתוכו אנשים חכמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2012 18:53 |
|
| |
זה מה שרבי נחמן מברסלב מטיף לו בלי הפסקה.
והדוגמא הכי בולטת במעשה מחכם ותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2012 19:20 |
|
| |
מה שכתבת הוא מיסודות הטאואיזם והזן-בודהיזם.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2012 19:47 |
|
| |
אני מקווה ששמת לב לכך שכל החיסרון היא שיש הבדלים בין ההמון, לא כך תהיה שכל ההמון יהיו חכמים,
אני לא חושב שחכם לא חברתי, אני חושב שהדחיה בילדותו גרם לו להחכים,
כלומר הפתגם שהיפות הם בלי שכל (שזה לא נכון) הסיבה כי יש להם מידי הרבה חברה ופינוקים במילא גם עצלניות להשכיל,
לכן בבדיקה מעמיקה לדעתי נראה שזה הסיבה, (ולא מסקנות המחקר הנ"ל)
קנאות בא גם מאותו תסכול, עין רע בגלל חוסר יופי עצמי וחוסר "איש חיל" מביא קנאות,
המוסיף דעת של קהלת מגיע בגלל שחשב שהיקום דטרמיניסטי מוחלט, במילא לא ראה טעם בחיים ובעמל,
היום שאנו יודעים שהיקום היא דטרמיניסטית לא באופן מוחלט כלומר יש חופש\אקראיות,
אז יש טעם למודע לעמצו (= חכם) בחיים, יש טעם לנצח את הברירה הטבעית ולנצח את המחלות ואפי' את המוות,
וכל זה אפשרי אך ורק אם נשכיל יותר ויותר,
וק"ו שנוכל להמציא חוקי חברה יותר הוגנים וצודקים, כמו החוקה שלנו שמבטיחה לכל נולד דירה ומקום להתפרנס וחינוך חובה, וביטול הכסף כל שבע שנים, ואין ריבית בשום צורה, במילא נהיה כולנו חופשיים ובני חורין, ואז נוכל כולנו לעסוק בחכמה ודעת, ונשיג את נצחיות האישית של כל אדם ביקום,
יותר מיזה אפשר לומר, שמי שלא משכיל חוטא לעצמו ולצאצאיו לדורי דורות,
וחיי על חשבון עמלם של החכמים בכל הדורות חינם, לא לכך הולידו אותו והחברה נתנו לו חינוך חינם וחוקים חברתיים טובים שיוכל לגדול ולחיות טוב,
יש טעם למה הולידו אותו יש לו אחריות לדורותיו הוא בהמשך,
זה שנראה שרשעים מצליחים (ורשע הוא מי שלא משכיל) ?! זה כבר זעקת ישן נושן של דוד בתהילים ועוד נביאים,
אבל בתכלס כל הצלחתם בא בגלל החכמים שבכל הדורות שבנו וחוקקו את חוקי החברה ומדעי הרפואה והמדע והטכנולוגיה וכו' וכו', כלומר כל הכיף שלו בחיים בא דווקא מהחכמים שבכל הדורות,
משמע מחז"ל מהו רשע ?!
מן היאר עלת: והלא אין במנהגו של עולם שתברא בהמה מן המים, אלא מתוך שמחשבתו של רשע שלא כמנהגו של עולם לכך ראה שלא כמנהגו של עולם (אתו סיפור לגבי השבולים שואלים חז"ל ממתי יש לשבולים פה ? man)
(מדרש הבאור כת"י)
כלומר רשע הוא אדם שלא רוצה להשכיל ולהחכים ולכן חולם חלומות שלא כמנהגו של עולם כלומר לא על פי חוקי היקום,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2012 22:37 |
|
| |
בצירוף מקרים מעניין יצא לי בדיוק לקרוא את הסברו של הרמב"ם במורה נבוכים (א ב) לסיפור עץ הדעת.
אשתף אתכם בשאלות שעלו לי על פרשנות זו.
הוא מעלה את השאלה המתבקשת:
אם ידיעת טוב ורע היא מעלה, איך יתכן שבעקבות המראת ציווי האל השיג האדם את המעלה הזו? (ניתן גם להוסיף: מדוע ירצה שהאל שהאדם לא ישיג מעלה זו?)
התשובה שלו, כפי שאני מבין אותה, שהתמה בסיפור זה ההבדל בין האנליטי הדיסקריפטיבי לסינתטי הנונ-דיסקרפיטיבי. בלשונו, 'מושכלות' ו'מפורסמות' בהתאמה. בהערה 16, מובאות דוגמאות מספר מילות היגיון (של הרמב"ם עצמו): מושכלות - המשפטים הידועים ואשר אינם צריכים לראיה על נכונותם הם ארבעה מינים: [1] המוחשות, כידיעתנו כי זה שחור וזה לבן, זה מתוק וזה חריף [מילולית: "חם", ובעברית של אבן תיבון "מר"]; [2] המושׂכלות הראשונים כידיעתנו שהכל [=השלם] גדול מן החלק, ששנים הוא מספר זוגי ושהדברים השווים לדבר אחד עצמו כולם שווים; [3] המפורסמות - כידיעתנו שמגונה לחשוף [א"ת "לגלות"] את הערווה, ושיפה לגמול למיטיב בכך שמיטיבים עמו; [4] המקובלות..." . אם כן, המושכלות הם המשפטים האנליטיים הדיסקריפטיביים והמפורסמות הם המשפטים הסינתטיים והנונ-דיסקריפטיביים הנוגעים למוסר/אסתטיקה. בקטע זה עצמו מביא הרמב"ם את הדוגמה של חשיפת הערווה כדבר מגונה.
בתחילה היו לאדם המושכלות. על פי המושכלות הוא יכל לדעת שאין להפר את ציווי האל.
מכאן ואילך היה התהליך דו שלבי:
הוא הלך אחרי תאוות ליבו ונטה אחרי תאוותיו אל העץ, ומכאן ואילך הוא הפסיד את המושכלות וקיבל את המפורסמות, או הפסיד את הכושר האנליטי דיסקריפטיבי ושקע בכושר הסינתטי נונדיסקריפטיבי. מעתה ואילך, הוא יכל לעבור על דברי האל שכן לא היו לו את המושכלות.
שאלותי:
1. אם אין לו את המפורסמות, מנין לאדם שאין להמרות את פי האל? הרי אי אפשר להגיע בניתוח אנליטי למסקנה שלהמרות את פי האל זה 'רע' (הכשל הנטורליסטי). מדברי הרמב"ם נראה שהמושכלות מספיקות שלא לעבור על דברי האל, ולא היא.
2. האם כושר מוסרי (שהוא כאמור מקרה פרטי של כושר סינתטי נונ-דיסקריפטיבי, או 'המפורסמות'), ואפילו אם נניח שהידיעה שיש לציית לאל היא מהמושכלות, והכושר המוסרי רלוונטי רק ליחסים בין אנשים, אינו מעלה בפני עצמה? הרמב"ם עצמו, בפיסקה השניה, מהלל את כושר האבחנה המוסרית ואומר שזה הדבר שמבדיל את המין הומו סאפיינס משאר מיני בעלי החיים הרב-תאיים.
3. על מה בדיוק נענש האדם ומתי? בשלב ראשון הוא נטה אחרי תאוות ליבו. מדוע שלא יעשה זאת? זה 'מגונה', אבל הוא עדיין לא יודע להבחין בין טוב למגונה! לאחר שנטה אחר תאוות ליבו הפסיד את המושכלות וקיבל את המפורסמות (מה שאפשר לו להמרות את פי האל - הפך הלוגיקה). למעשה כבר עכשיו הוא צריך לדעת שחשיפת הערווה היא מגונה! עוד לפני אכילת הפרי.
יש לי תחושה שהרמב"ם שיחק כאן על כפל משמעות של המילים טוב ורע, כאשר לעיתים הוא משתמש במשמעות האסתטית שלהם (יפה ומכוער) ולעיתים הוא משתמש במשמעות המוסרית שלהם (מוסרי ולא מוסרי) ובאופן ספציפי במשמעות האם טוב ורע לציית לאל. בהערה 15 כתוב: זוג ניגודים זה (קביח - חסן, מילולית: מכוער - יפה) משמש בערבית גם להבעת "רע" ו"טוב" מבחינה מוסרית. אך לעיל, בתחילת פרק זה, במוסרו את קושיית המקשה, אין הרמב"ם משתמש במלים אלה, אלא בביטויים כ'יר ושר שאין להם אלא המשמעות של "טוב" ו"רע". כלומר, המקשה הקשה מן האבחנה המוסרית, והרמב"ם מכליל את הקביעה שלציית לאל זהו 'טוב' כאחת המושכלות (שלא בצדק, שאלה 1), ואז הוא עובר לדבר על טוב ורע במשמעות של יפה ומכוער, וזה באמת לא כזה גליק שהאדם מתעסק בזה, ואכן זהו עונש שלו (וכך הוא פותר את שאלה 2). יתכן, עקרונית, לתרץ שהיו לאדם מושכלות + מפורסמות העוסקות במוסר. הבעיה היא שהוא לא אומר זאת, ומסיבה טובה: חלוקה כזו נראית שרירותית ואד-הוק-ית לגמרי; החלוקה בין מושכלות למפורסמות היא מן המושכלות :), והטענה שהיו לאדם המושכלות ולא המפורסמות אף היא נתמכת בפרשנות ל'בצלם אלוהים ברא אותו' כפי שמסביר הרמב"ם. ונשארה גם שאלה 3.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2012 23:35 |
|
| |
לא כדאי להיות חכמים, חכם להיות חכמים.
[זה גם התשובה לשאלתו של רציו על הרמב"ם]
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2012 23:51 |
|
| |
לא הבנתי מהי המשמעות של "כדאי (או לא כדאי) להיות חכם". למי יש שתי אופציות כאלה? אפשר לדבר על כדאיות בקניית חכמה או בהישארות בבורות. אבל על אינטליגנציה מולדת אין לנו בחירה. כך שאיני מבין בכלל את נושא האשכול.
מעבר לזה, גם אם נקבל את העובדות המצוטטות, ההשלכות של חכמה הן בשני תחומים: 1. הבנה של העולם/המושכלות. 2. חיי חברה ומשפחה.
יש בדברים שהובאו שתי טענות שונות: א. חכמה יתירה מולידה טעויות בפתרון בעיות פשוטות (ראה גם את הלינק של ספרן באשכול 'מהו אובייקטיבי', שעוסק בזה: http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1736664). ב. חכמה יתירה מובילה לחיי חברה ומשפחה בעייתיים.
לפי טענה ב, הקביעה האם כדאי להיות חכם (גם אם זה היה בידינו) תלויה בשאלה מה יותר חשוב לך (החברה/משפחה או ההבנה). לכן גם אם זה נכון, המסקנה אינה נובעת מהמימצאים.
לפי טענה א, בדיקת הקביעה הנ"ל זוקקת בחינה האם הטיפשים פותרים את כל הבעיות טוב יותר (מה שאני די מסופק בו, בלשון המעטה), או שיש רק מקרים מסויימים שבהם האינטליגנציה היא לרועץ.
תוקן על ידי mdabraham ב- 23/06/2012 23:59:57
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 00:22 |
|
| |
| יהיאור כתב: |  | לא כדאי להיות חכמים, חכם להיות חכמים.
[זה גם התשובה לשאלתו של רציו על הרמב"ם] |
|
המילים בכתב נטוי - זה מז'אנר האכמ"ל?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 00:32 |
|
| |
אם לא הבנת משהו תשאל, להבנתי עניתי על השאלה [אם כי בקצרה הרבה יותר מדי]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 00:32 |
|
| |
לרציוסקפטי,
הצעה לשאלותיך המצוינות. אולי הרעיון העיקרי של הרמבם הינו ההבחנה בין מפורסמות, היינו, היחס שנוצר מתוך המתח והתגובה הריגשית_יצרית של האדם. לדוגמה, האדם גם לפני שידע טו"ר ותפיסתו הייתה תפיסת שקר-אמת, ידע והשיג את מגנות השקיעה בחיי חומר ('שקר'?). רק שההופעה בערום לא נתפסה אצלו כמבטאת 'זהות חומרית'. רק עם אכילתו מעץ הדעת טו"ר והמשיכה המינית שנתעוררה בקרבו (מרכיב נוסף שהרמבם לא מדגיש?). השכיל להבין דעת טו"ר חדש, יחסי גנאי עפ"י המשיכה היצרית.
נראה לי שזה פותר את הבעיות ששאלת.
לענין נושא האשכול,
הרמב"ם התיחס להשגת המושכלות המופשטות כפיסגה וכתכלית החיים. השאלה היא מה מחפשים בחיים ומהחיים, כותב המאמר מניח במובלע שהתכלית הינה להנות מהווית החיים הזורמים, כך שהמדד הינו מדד חווית עונג ושמחה.
בנוסף נראה שהמשמעות שהחוכמה מוסיפה להנאה מהחיים היא איכותית לעומת ההנאה של הטיפוס החלק והזורם שלא נעצר, שהוא יותר כמותי ופחות איכותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 01:53 |
|
| |
יהי אור,
את אי הבנתי ניתן לתאר במשפט הבא:
לא הבנתי מה אתה כותב.
תהיה רציני... אתה רוצה להעביר מסר, תכתוב אותו. זה לא עובד ככה.
זאב דבליו,
זה לא מה שהרמב"ם אומר. וזה גם לא עונה על אף אחת מהשאלות. אז בשביל מה?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 02:01 |
|
| |
רציו
מה שאמרתי פשוט מאד. כמו ששיקולי הכדאיות לא נכנסים לדיון על החכמה, החכם לא חושב אם כדאי להיות חכם, אלא אם חכם להיות חכם, כי הלא הוא חכם ומבקש את החכמה, [אני יודע, יש כאן טאוטולוגיה, הנחת המבוקש, ועוד כמה כשלים] אם כן הוא שואל רק האם חכם להיות חכם, ובוודאי שחכם להיות חכם.
כך הרמב"ם מבין לפני החטא, היה האדם עוסק רק במה שמושכל וודאי, ולא היה נותן לבו לשאלות של טוב ורע, אמנם אתה שואל האם הוא לא מניח במובלע שטוב להיות חכם [ששווה להר"מ לקיום מצות ה', לדעתו השכלת ה' הוא עיקר הכל] התשובה הוא לא, כי בעולם של המושכלות אכן אין טוב ורע, יש רק אמת ושקר, או חכם וטיפשי, והוא עוסק רק בלהיות חכם ולא להיות טיפש. השאלה למה להיות חכם לא עולה שם בכלל וגם אין לה תשובה שם בכלל, זה פשוט עובדה.
[אכן יש כאן בעיה, אבל אם נבין זאת כמציאות שבו אין שאלות של טוב ורע או כדאיות בכלל, תתאר לך עולם שבו לא עוסקים בשאלות של אתיקה או אסתטיקה כלל, אך ורק בשאלות מושכלות, כלומר אין שמה בכלל פונקציה של האדם ששואל האם מה שאני עושה טוב ויפה, כל המציאות שלו זה רק השכל, האם ישנה בעולם כזה ככשל נטרוליסטי, האם האדם הזה מתחבט מי מחייב אותי להיות חכם? לא, כי שאלה כזאת לא קיימת בעולמו. כנראה שזהו העולם שהרמב"ם מבין כטרם חעה"ד. ואגב, גם אחריה במובנים רבים.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 07:12 |
|
| |
.
"וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, וייפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה"
(בראשית ב' ז')
"וברא ה' אלוקים ית אדם עפרא מן ארעא, ונפח באפוהי נשמתא דחיי, והוות באדם לרוח ממללא"
(תרגום אונקלוס שם)
פכ'לק אללה אדם תראבא מן אלארץ' ונפך' פי אנפה נסמה' אלחיוה, פצאר אדם נפסא נאטקה"
(תרגום רס"ג שם)
תרגומי אונקלוס ורס"ג דומים הם, ושניהם אינם מתרגמים כאן מילולית.
"ויהי האדם לנפש חיה" כתיב, אך אונקלוס מתרגם - אם נתרגם בחזרה לעברית:
"והיתה (נשמת החיים) באדם לרוח מדברת". רצה לומר - יכולת הדיבור, המחשבה, השכל. יחודו של האדם על בעלי החיים הוא בשכלו. וכך כתב על כך הרב קורח, בעל מרפא לשון:
"ומה שתרגם נפש חיה בכאן רוח ממללא, משום דמאי רבותא דאדם שנאמר בו ויפח באפיו נשמת חיים אלא שוודאי שרצה לומר שנתווסף בו חיות יתירה מכל בעלי חיים, הדיבור מכח החכמה שהיא המחשבה. שכל מחשב מדבר. ..."
ורבי סעדיה גאון החרה-החזיק אחריו, בתרגמו "ויהי האדם לנפש חיה" - "פצאר אדם נפסא נאטקה" - והפך את האדם לנפש מדברת.
ואף רש"י הלך בנתיב סללוהו קודמיו, וכן הרמב"ן ועוד.
נפסא נאטקה.
================
את ספר משלי כינה רס"ג בתרגומו ובפירושו "ספר דרישת החכמה". וכך פתח את הקדמתו לפירושו לספר:
כתאב טלב אלחכמה
צדר מעברה אולא באן קאל:
תבארך אללה אלאה אסראיל, אלפרד עלי אלחקיקה, אלואחד, אלקדים על מעני אלאוליה, אלד'י חכּמתה הו אנהו עאלם באלכּל, ומעני קדרתה הו אנה קאדר עלי כל שי, אלמריד בנא אלכ'יר ואלסעאדה. וראסהמא ומפתאחהמא אלמערפה.
(הנוסח לפי מהדורת הרב קאפח)
ואם נתרגם לעברית:
ספר דרישת החכמה
הקדים המפרש תחילה ואמר:
ברוך ה' אלוהי ישראל, היחיד באמת, הקדמון לכל דבר, אשר חכמתו היא בכך שהוא יודע הכל, ומשמעות כוחו היא בכך שהוא שולט על כל דבר, שהוא חפץ עבורנו את הטוב ואת האושר. בראשם של הטוב והאושר, והמפתח לשניהם – הידיעה.
אני מבקש להפנות את הזרקור לסוף דברי השבח. כפי שכותב רס"ג, ה' חפץ עבורנו - בני ישראל - את הטוב ואת האושר. ומהו הדבר שעומד בראש הטוב והאושר, הדבר אשר מהווה את המפתח לטוב ולאושר?
הידיעה. השכל.
כדברים הללו כתב באריכות גם רבינו בחיי אבן פקודה בריש חובות הלבבות, וכן הרמב"ם במו"נ ח"ג פי"ב.
ואם היינו ממשיכים בשורות הבאות בהקדמת רס"ג כאן, הרי שאת בני האדם מכנה הוא במונח "אלנאטקין" - בעלי כח הדיבור. המדברים.
וכבר הכברתי מלים יתיר על הנדרש, שהבוחר בדברים אלו כבר בחר, ומי שביכר את דברי הבראסלעבער המשתמעים מסיפורו "מעשה מחכם ומתם" - ימשיך ללמוד את חובות הלבבות בדילוגים, כמנהג בישיבות רבות, ומלכות אינה נוגעת בחברתה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 09:14 |
|
| |
| צענערענע כתב: | | מאמר טפשי כזה כבר הרבה זמן לא קראתי.
החכמה היא המתנה החשובה ביותר שאדם מקבל כי רק החכם עיניו בראשו וככל שהאדם טיפש יותר הוא עיוור יותר.
אז מישהו רוצה להיוולד עיוור?
אפשר לחשוב על שתי משמעויות:
שאלה כללית, לעת עתה נטולת השלכות, של האם נח לו לאדם שנברא חכם או נח לו לאדם שנברא טיפש. אם שוללים את מקומן של שלאות כאלו, אפשר לשלול הרבה דברים אחרים של חז"ל (כולל, לדוגמה, "נוח לו לאדם שנברא סתם").
שאלה בעלת השלכות, של האם כדאי לשאוף להיות רציונאליים ככל האפשר בכל החלטות החיים. כלל לא בטוח שהתשובה היא כן (לדוגמה, בבחירת בת זוג). אישית, אני משתדל פשוט לא להוליך את עצמי שולל מתי ההחלטות רציונאליות ומתי לא.
לגבי אינטלגנציה רגשית -אין קשר לחכמה מפני שהיא עניין נרכש.
למיטב ידיעתי, לא רק ששתי השאלות הרלוונטיות של nature/nurture פתוחות, אלא שיש מעט מאוד אפשרויות היום כלל לחקור שאלות אלו.
|
|
|
|
|
|
|
