שכר לצדיקים ועונש לרשעים - מה הקשר?

מנחם

הנושא שהעלית הוא מרתק מאד, לדעתי. אבל חשוב להבדיל בין סוגים שונים של שאלות שאפשר להעלות.

א. מה הם ההסברים של גמול שקיימים בכלל במסורת היהודית? האם אפשר לסדרם על רצף היסטורי מתי הופיעו? מהיכן מקורם?

כאן אפשר לדון בשאלות על התפיסות של חז"ל לעומת תפיסות שמוצגות כשל חז"ל בדורות מאוחרים יותר.

אם יש שלוש תשובות מקובלות: שכר ועונש בעולם של נשמות, שכר ועונש בעולם שלאחר תחית המתים, שכר ועונש בימות המשיח (שזה מועיל רק לחיים אז), אפשר לשאול ממתי הן ומהיכן יודעים שיש כאלו.

ושוב אני מפנה לספרון הסיכום היפה של אוניברסיטה משודרת שכמדומה הזכרתי לעיל, של ישי רוזן צבי. למרות אי דיוקים קלים מאד, הספר מציג הרבה מאד על התפתחות התפיסות האלו אצל חז"ל לעומת המקרא. אפשר לא להסכים, אבל כדאי להכיר.

ב. הצגת שאלה קשה ומעניינת הרבה יותר. האם יש טעם פילוסופי, אם נקרא לזה כך, במערכת של גמול.

כאן העלית שתי טענות יסוד.

נגד המפרשים את הגמול כשכר טענת שהרעיון של השתכרות אינו "לוגי". אלא לקוח מתוך מערכת החיים המוכרת לנו של עבודה מול משכורת.

הטענה הראשונה לא ברורה לי. וכי נניח שהרעיון של עבודה אינה כולל בהכרח את השכר עליה, עדיין יש כזה משפט שמקשר בין זה לזה. (סינתטי, כלומר קשר מחודש). האם זה אומר שזה לא נכון? אם ה' מתגלה ואומר: כך וכך יהיה. צריך לדעת שה' התגלה ושבאמת יש מסורת כזו משמו, אבל אם הוא רוצה ונותן, אז זה מה שיש, לא? (השאלה איך יודעים זאת זו שאלה אחרת).

השאלה השניה יפה לדעתי יותר. האם רעיון שלקוח מדגם החיים המוכר לבני אדם יכול להסביר משהו שנראה עמוק ורחב הרבה יותר. האם למשל אפשר לומר שהעולם הזה העשיר והמגוון לא נועד אלא לשרת את התכלית של העמדת בני אדם במצב שבו יבחרו, ויקבלו ציון על המאמץ וההישג? האם זה לא מדלדל את המורכבות העצומה של העולם? האם זה לא כופף את הבריאה לתכלית אחרת, חיצונית, שאפשר היה להשיג באופנים שיש בהם, לכאורה, פחות מאמץ ופחות גיוון ועושר? (לא שה' צריך להתאמץ).

משל למה הדבר דומה, למי שיבנה משחק מחשב שבו, נניח, צריך להתמודד במירוץ מכוניות אך יוסיף פרטים ועלילות משנה שאינן חלק מן המטרה המרכזית. אולי כך בונים משחק מחשב מעניין שיימכר היטב, אבל האם צריך להעמיד מתכנתים שיעבדו קשה רק בשביל זה? ובמיוחד אם המטרה היא לפתח נהגי מירוצי מחשבים ותו לא?

זו שאלה שתמיד בלטה לעיני בתיאוריה של הרמח"ל, כי כל העולם לא נברא אלא להעמיד אותנו, אותי, אותך, במצב של התלבטות מתמדת בין הטוב לרע, בין עשית רצון השם לבין חלילה להפך. האם הגלקסיות הן חלק מזה?

טענת נגד שיטת הרמב"ם שאפשר היה לברוא את האדם היישר בגן עדן של מושכלות. אכן לשיטת אריסטו השאלה אינה קשה מפני שהעולם לא נוצר בצורה המיטבית שלו עבור כל הברואים. גן עדן של מושכלות הוא אכן המצב של הישים העליונים שקרובים יותר לאלוהות. מתחת לגלגל הירח, המקום בו אנו בני התמותה חיים, הוא מקום פחות טוב, והטוב ביותר שהיה ניתן לספק לנו בהתחשב בנסיבות הוא הזדמנות לרכישת מושכלות, ולא יותר מזה. כביכול גם ה' לא יכול היה לתת יותר (וזו כבר גישה שנראית אריסטוטלית ולא יהודית).

***
סוף כל סוף, הבנתי מדבריך שרצית לנסח במילים תובנה שנראית לי חשובה מאד. בגיל מסויים אנו מביטים בעולם ושואלים: למה. למה ליצור עולם כה מורכב שיכול להיות כה יפה אבל לאנשים רבים מאד, מדי, הוא מקום רע ועגום, מקום של סבל. זה מה שנקרא בעית הרע. האם התשובה היא שהכל מביא לעולם הבא, עולם של חיים מסוג אחר, במצב של נשמות או שלאחר תחיית המתים. (והאם זו באמת גישה יהודית מקורית, למשל המצויה בתנ"ך).

שאלות דומות, אם כי פחות מרחיקות לכת, מוצגות בידי מחבר ספר איוב, אך זכרן נמצא גם במקומות אחרים.

האם יש תשובה טובה לשאלות כאלו? האם יכולה להיות תשובה שמניחה את הדעת הפילוסופית לשאלות כאלו? אם הנהגה רציונלית מתאימה בין אמצעים למטרות, מהי המטרה של הבריאה, אם היא למען האדם, והאם היא אמורה להתנהל באמצעים שאנו רואים מסביב?

כאן כמעט אפשר להגיע לתשובתו של הרמב"ם כי האדם מייחס לעצמו חשיבות יתרה, ולא אנחנו המטרה בבריאה. אנו יכולים לנצל את העובדה שנבראנו כדי לעשות טוב, אבל חלק מן החכמה שנקנה הוא ענווה שקשה לקנות וקשה לחיות עמה, כי אולי איננו מטרת הבריאה.

אמנם התשובה הזו לא נראית של חז"ל. וניתוח פילוסופי כזה מחליש מאד את האמון שאנו לומדים לקנות כילדים כלפי הבורא והמשגיח וכלפי עצמנו.

גם לאחרי הקושיות, זה לא אומר שאין תשובות. החל ברוזנצוויג וכלה ברב סולוביצ'יק, התשובה עשויה להיות שמבחינה מטפיזית (או פילוסופית באחד ממובני המילה) אנו עומדים לפני שאלות שלא יהיו עליהן תשובות, אבל אין בשאלות כדי לערער על ההכרה שסוף סוף, כשיורדים מן האולימפוס המחשבתי, או חוזרים מן המחלקה לפילוסופיה לחיים, אנו כן יכולים להכיר שיש חשיבות למעשינו, שיש הבדל בין טוב לרע, שיש משמעות לבחירה בטוב, שאנו יכולים לחוש בנכונותן של עובדות תודעה ראשוניות אלו אם נהיה מוכנים לקבלן. ואז, כלשונו של הרב קוק אם איני טועה, עלינו לקיים "הצדיקים אינם מתלוננים על הרע אלא מוסיפים טוב". יש מקום חשוב מאד לעיון פילוסופי, אבל יש גם חיים ומחוייבות שלפעמים אי אפשר להצדיק בזמן העיון הטהור, שכפות להנחות יסוד שעלולות להגביל אותנו. האם אני אוהב את התשובה הזו? לא בהכרח. האם יש טובה ממנה? מי יודע? האם זה מספיק לי כדי לנהל את חיי בצורה המיטבית? כן. וכאשר מבינים זאת, וזה לא קל, אולי מוצאים באמת טעם באמירה "לעשות האמת מפני שהיא אמת". (וחוששני שלא הסברתי טוב. אולי צריך להיות ש-ם כדי להבין?)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");