שכר לצדיקים ועונש לרשעים - מה הקשר?

יש כאן שני ענינים.

א. מהי תורת הגמול, העולם הבא, הנשמה והגוף וכו' אצל חז"ל ואצל חכמי ורבני ישראל במשך הדורות.

זו שאלה של מערכת אמונות (מה האמינו ומה לא), של היסטוריה (האם יש שינויים והתפתחות באמונות, ומתי מופיעה כל אמונה ואמונה)

ב. וזו שאלה של דיוק: מה נכון ומה לא. מהו האדם? גוף? נפש? גם וגם?

ג. ויש עוד שאלה שממנה פתח בעל האשכול, וזו היתה שאלה חדשה עד כמה שידוע לי. השאלה הזו התמקדה בנושא מאד מדוייק ומצומצם, אם גם יש לו הנחות יסוד שניתן לערער עליהן - וערערו עליהן.

וחבל שהנושא של ג' הלך לאיבוד.

אנסה לענות לשאלות של א', התפתחות היסטורית.

יש לנו כמה אמונות שהפכו לאמונות יסוד, ויש מערערים גם עליהן (סעיף ב') וגם על ייחוסן "אחורה".

האם האדם הוא באמת גוף ונשמה?

ואיך חז"ל השתמשו במונחים אלו? ואיך הם משמשים במקרא?

יש כאן כמה הנחות יסוד לביקורת על הגישה התמימה שסוברת כי החל מבריאת העולם היה האדם גוף ונשמה - ואולי שנאבקו זה בזו - וכולם ידעו זאת והאמינו בזאת.

ניתוח זהיר של שימושי הלשון ושל האמירות המופיעות אצל חז"ל, ובתנ"ך, יכול לזהות כי:

המילים המשמשות לתיאור האדם אינן תומכות בחלוקה גוף מול נפש, התפיסה של גוף ונפש כמקובל בעולם המודרני (לא החילוני אלא הדתי ובעיקר הנוצרי) הנאבקים ביניהם, כאשר הנפש היא משכן הטוב והשכל והגוף הוא משכן החומריות והרע -  תפיסות אלו אינן מוקדמות ואין חובה לטעון שהן נכונות.

התפתח דיון סביב שאלות אלו, שהן חשובות ומוצדקות, ואמנם ההוכחות שהובאו לצד מן הצדדים היו ארעיות. כמדומה שמתוך כך שיש שימושי לשון אחדים שאינם תומכים בחלוקות מאוחרות של הנפש והגוף או בתפיסות מאוחרות אחרות עדיין אין הוכחה מלאה שהחלוקות הללו באמת מאוחרות. צריך לבחון את כל אירועי הלשון. זה לא נעשה. זה כן מסוקר באותו ספר של ישי רוזן צבי באוניברסיטה משודרת, אם כי היו מחקרים לפניו, הוא האחרון שבהם, נוח לקריאה ומדוייק ממש ברובו. אם כי חלק ניכר ממה שהוא כותב ייראה בלתי אפשרי מראש למי שהתרגל לייחס דעות של אחרונים לראשונים.

וכל זה אינו שייך לנושא הראשון, שהיה:

האם התיאוריה של גמול, שכר ועונש, שניתן בידי ה' לבני אדם לפי הנהגתם, היא תיאוריה סבירה.

כאן יש להבין את הגמול במובן הפשטני למדי שמקובל היום, נניח אצל הרמח"ל (שאינו פשטני). העולם הזה הוא עולם הנסיון. יש מקצת גמול בעולם הזה והעיקר לעולם הבא (בין בעולם הנשמות בין בתחית המתים).

האמנם תיאוריה כזו שעיקר התכלית הוא לבחון בני אדם בניסויים ולתת להם על זה משכורת או עונש, זו תיאוריה סבירה לפי מושגי התרבות שלנו?

אפשר לטעון שכן, מפני שמי שאינו מבין זאת התרחק מן התפיסה הפשוטה והאמיתית של פעם.

אפשר לטעון שהתפיסה של גמול אכן היא יותר עממית ואולי אפילו פרימיטיבית, גם אם גדולי היהדות האמינו בה וקיבלו אותה.

שתי אפשרויות אלו נבחנו גם הן באשכול, אם כי לא בהיקף שהיה מניח את הדעת.

וכמדומה שעדיף לנצל את האשכול לבחינת שאלה ראשונה ואחרונה זו.

האם תפיסת הגמול היא משל ושק"ש (=שקר קדוש, אמונה הכרחית כלשון הרמב"ם) או אחד מעקרונות המציאות וההנהגה?

מה הן הנחות היסוד שמאפשרות לנו לקבוע לפי הבנתנו ותחושתנו אם תפיסת גמול כזו או אחרת היא פרימטיבית, סבירה, רציונלית, רציונליסטית?

הגענו לעמוד הששי של האשכול. ובחזרה להתחלה. אבל ייאמר כי לפעמים הכשרת הקרקע לדיון היא עצמה עבודה חשובה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מה שמעניין שבעולם הזה מעודדים את ה"פרושים" להתנזר כמה שיותר מהנאות ותאוות העולם (המותרות) תמורת הבטחה שבעולם הבא יהיה להם הרבה יותר.. הנאות ותאוות...  אז מי כאן הבעל תאווה הגדול יותר?   =)

(אם ההנאות האלה כ"כ חשובות (והן המטרה, אולי) למה לא לנצל אותן גם בעולם הזה?)