יש לתובנות סיכוי ?

ירוחם,
את זה תשאל את בעל בעמיו, הוא זה שהביא לנו תיקוני נשמות לכאן...

הקשר בין קומוניזם לקרל מרקס הוא אותו קשר בין דרווין לדרוויניזם חברתי ובין ניטשה לנאצים. בכל הדוגמאות הללו סלפו תיאוריות בשביל המטרות הפרקטיות.

ביליצר - תיאור המצב שלך הוא טעות משתי סיבות עקרוניות:
ראשית אתה מתאר מצב בו כל אחד מתחנך באופן פאנטי לעמדה אחת וזה לא המצב שמקס מדבר עליו. מקס, לפחות להבנתי, מדבר על מצב הפוך בו כ ו ל ם לומדים כמה עמדות.
שנית  אם כל אחד יכיר את העמדות של חברו ולא יחונך לבוז להן, המצב שאתה מתאר לא יקרה. להפך - יהיה כבוד הדדי והבנה הדדית בין הצדדים השונים. כמובן שאין בכך אמירה כי ראוי ללמד הכל, אני למשל פוסל נאציזם בתור אופציה לגטימית.  אי לכך ההקצנה לאבסורד היא תמיד כשל - המצב האבסורדי לא מתאר את המציאות וממילא יש הרבה תחום אפור בין ללמד את כולם בדיוק אותו דבר לבין ללמד נאציזם.

מקסמן

כמה אפשר לדחוס למוחו של ילד?

כמה זמן נותר לאדם מבוגר שעובד קשה לפרנסתו?

האם יש לחשוף בני אדם לתובנות או לידיעות שאין הם מסוגלים להתמודד עמהן?

הנה עוד תובנה שהתחדשה: פעם חשבו שהידע הוא בר השגה לאדם אחד. הרמב"ם למשל משרטט תוכנית לימודים שמכילה את כל המדע ומביאה בסופו של דבר לפילוסופיה ולשינוי באדם. אם כי גם הוא האמין שזה נגיש רק למתי מעט.

והיום? אין שום תחום מדעי כפי שמחלקים היום את התחומים כך שאדם אחד, מוכשר ככל שיהיה, יוכל להשתלט על כולו.

אז הרעיון לספק יותר ידע יחסית לתוכנית לימודים מצומצמת וסגורה יכול להיות טוב. אילו היו לנו חכמים שהיו יושבים יחד ומעבדים תוכנית לימודים.

ודרך אגב, היו אשכולות כאלו כאן, אפילו כמדומה אחד שלי. (אבל איך מגיעים אליהם?).

אנו נמצאים במצב של הרפסודה השוקעת למחצה של אחד מן הפילוסופים של המדע. יש לנו רעיונות לשיפור, אבל הם ניתנים ליישום הדרגתי ויתכן שחלקם שגויים.

ועלינו להביא בחשבון, כפי שכתב ספרן כה תמציתית וברור (וביליצר חזר על הדברים בניסוח אחר): יש גבול ליכולת הקליטה. ולפעמים הרצון לתת יותר ממה שהעגל יכול לינוק יפגע בתלמיד.

אז הרעיון לספק מידע נוסף, להרחיב אופקים, הוא טוב מאד. אבל צריך לא רק את העיקרון אלא את היישום. וצריך את החכמים שישבו על כך ויכינו תוכנית. וצריך שהציבור ישמע לנו.

בוא נתרגם זאת לדברים מעשיים:

א. בפורום עצור חושבים מתכנסת מועצה של חכמי הדור לעיצוב תוכנית לימוד חדשה. מקסמן זורק את הכדור. אחרים מציעים.

מי יסדר את התוכנית הסופית? איך נסכים בינינו מה יהיה בה?

טוב, אלו שאלות לאחר כך.

עלינו להתחיל עם תיאור של מה שיש, של מה שאפשר להשיג, של בחירת האופציות החשובות ביותר, של השארת פתחים להוספה בגיל מאוחר יותר.

ב. נניח שיש לנו תוכנית, איך מיישמים אותה?

האם נפנה למשרד החינוך?

האם נקים מוסד לימודים לילדים ולילדות?

מי יתרום את הכסף?

מי יביא את התלמידים?

הרעיון שלך הוא ביסודו חשוב מאד. התחלת להזיז את העגלה התקועה בבוץ. איך ממשיכים? - איני בא לרפות ידים, אלא להצביע על כיוון ההמשך. ועל התזכורת כי בידנו לעשות מעט מאד.

(בשעתו כתבתי כי אם היינו מוסיפים לתוכנית הלימוד את הפרט החשוב כל כך כי כל מה שילד לומד הוא בניסוח המתאים לילדים וכשיגדל יקבל תובנות שיציגו הכל באור חדש, גם זה היה טוב, ומשאיר מקום ליציאה מן הגטו הרוחני שאנו כולאים את עצמנו בתוכו... וגם זה ספק אם ניתן להשגה).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");