ויגזל את החנית מיד המצרי: כשטיעונים הופכים לבומרנג

רציוס', רק כעת ראיתי את תגובתך. 
החלק הראשון בדבריך היה מיותר, יען כי אני עצמי כתבתי זאת בהודעת התיקון. לגבי שאר דבריך, הם נראים יותר כמו פמפלט מאשר כמו טיעונים. ולכן אבוא כאן בקצרה רק לגבי כמה נקודות עיקריות. 
גם הודעת התיקון שלך שגויה. בקיצור רד מזה.

א. בעיניי אנשים מאמינים הם יותר ביקורתיים מאנשים לא מאמינים. נכון שבתוך כל אוכלוסיה יש מיעוט חושב ורוב לא חושב, מיעוט ביקורתי ורוב לא ביקורתי, ועדיין לדעתי זהו היחס ביניהם. ההבדל הוא שהמאמינים בד"כ מודעים לכך שהם לא כ"כ ביקורתיים, ואילו האתיאיסטים או אנשי המדע לא כ"כ מודעים לכך. 
נסכים שלא להסכים. 
למה הכוונה במשפט האחרון אגב? שהמאמינים, למרות היותם ביקורתיים יותר מהלא מאמינים, מעריכים את עצמם כפחות ביקורתיים ממה שהם באמת? מעניין.

ב. גם בהגות הדתית לא נכון שכל מה שנקבע הוא בהכרח אמיתי, ואנשים בני ימינו יכולים לחלוק על קדמונים, כמו שביולוג חולק על אריסטו. כל עוד אתה יודע שהדברים אינם במסורת מהקב"ה (בתורה). אני לא מקבל כמעט שום דבר מהגותו של הרמב"ם, או של רס"ג או כוזרי ומהר"ל וכדו', ובודאי לא רואה בהם מקורות סמכות. דומני שכך הוא לגבי רוב העולם התורני.בהלכה יש סמכות, כמו בכל מערכת משפטית. לא בגלל שהקודמים תמיד צודקים אלא בגלל חשיבותה של השמרנות לעולם משפטי-נורמטיבי (וכבר היו על כך לא מעט דיונים כאן). לא כל כך משנה מה הסיבה שאין משנים, העובדה היא שאין משנים, ולכן מתקבלות אפולוגטיקות מטומטמות (לא מתאים לנו לקיים > הבה ונכתוב מאמר שטוען על סמך סכולסיסטיקת כורסה שתלמיד טועה כתבו > problem solved). חוצמזה שלצורך הענין אפשר לדבר רק על הדברים שהגיעו במסורת מהקב"ה ויהיה מספיק חומר לדון.

ג. לגבי ההבחנה בין מדעי החרתא לבין מדעים מדוייקים, אתה ודאי לא צריך לשכנע אותי בזה. מה שניסיתי להראות הוא שכשעוסקים בנושאים כאלה נזקקים לטענות שאינן מדעיות במובן החמור, ולכן זו לא נחלתם של מאמינים או לומדים מסורתיים בלבד, אלא גם של לומדים אחרים. הוא הדין לשאר מדעי הרוח (לא רק חכמת ישראל). זה טיבו של התחום, ולא בהכרח טיבם של העוסקים בו. כשאתה עוסק בדברים שבני אדם כותבים (חיבור תורני, מחשבתי, פילוסופי, שיר, סיפור, פובליציסטיקה, פרופגנדה ועוד), עליך לקחת בחשבון את האפשרות שהם כתבו את הדברים כתגובה למשהו ולא בהכרח כביטוי מלא להשקפתם שלהם. ברור שפיסיקאי לא נזקק לטיעונים כאלה, כי הוא לא עוסק בבני אדם. לכן טענתי שזה לא מאפיין של החשיבה המסורתית אלא של החשיבה במדעי הרוח בכלל. 
אז לא הבנתי. זה הרבה יותר גרוע ממדעי החברה, שם עושים ניסויים אם כי הפרשנות להם לא תמיד חד משמעית, ואז עושים ניסויים נוספים כדי להבחין בין הפרשנויות, ומשתדלים כל הזמן לזקק ולשפר את המתודולוגיה ואת ההבנה (כן, מסתבר שפסיכולוגיה אינה מסתכמת בספרי הניו אייג' שמוכרים בצומת ספרים. אתה ושנרב תיאלצו לגנוז את איש הקש אותו אתם תוקפים). במחשבת ישראל (אני לא חושב שכך זה בכל דיון על כוונתו של ספר מסוים, אלא רק במחשבת ישראל שזה סוג של <הנה המסקנה, איך נסדר שהעובדות יתמכו בה>, אבל גם אם נניח שעושים זאת בכל מדעי הרוח זה לא ממש משנה) מדובר על התפרעות חסרת כל מעצורים וקריטריונים. אז מדוע אתה מצטט מהבלים אלו בכלל? כי ככה כולם עושים? 

ד. מדע אינו ספקנות. ממש לא. על אף הסיסמאות שמנסות לשכנע אותנו בזה, מבין אנשי המדע יש ספקנים ויש שאינם כאלה, ולדעתי במינונים שאינם עולים על אלו שמצויים בעולם הדתי, או בכל עולם אחר. נכון שיש שם פחות דוגמות, ולכן יש יותר מקום לשינוי. דומני שהיחס לשכטמן הוא דוגמה אחת מיני כמה וכמה, לתופעה זו. ובמדעי הרוח, עאכו"כ. 
מדע, לא מדענים. כל דבר צריך להדגיש?

ה. בשולי הדברים, בלי לפתוח כאן את הויכוח הזה, רק תיקון טעות עובדתית. דוקינס עצמו מצהיר בספרו 'יש אלוהים?' שהוא לא אגנוסטיקן אלא אתיאיסט. אמנם לא בוודאות של 100%, אבל באותה רמת וודאות שיש לו במדע (שגם הוא לא 100%). כך גם רבים אחרים. רבים מהם מכנים זאת אגנוסטיות רק בגלל שלא מדובר ב-100%. אבל אין 100% בשום תחום בחיים וגם לא במדע. לכן אתיאיזם ואמונה דתית (וגם מדע) רחוקים מספקנות בדיוק באותו מרחק. 
אוקיי. שמתי לך קישור לדברי דוקינס עצמו (אולי פרח מזכרונך, כאשר יש קו מתחת למילה/משפט מדובר בלינק). כמדומני שגם בספרו הוא מקדיש קטע להסביר שאגנוסטיסיזם ואתאיזם אינם מנוגדים כי אינם על אותו מישור - הראשון על מישור הידע והשני על מישור קבלת ההחלטה בתנאי אי הודאות. ציטוטים מהספר (מלבד האמירה המפורשת בריאיון איתו, אותה יכולים הקוראים למצוא בקישור שנתתי לעיל) אפשר לראות למשל פה (בו מתקיפים אותו על העמדה הבלתי נחרצת שנקט). אתה רוצה להכחיש את החי (ו/או להשתמש בשיטה-המקובלת-במחשבת-ישראל ע"ש חז"ל/הרמב"ם/רוזנטל/פוקס. סבבה - אמרת דברים הרבה פחות הגיוניים, וכבר הסתגלנו.