ויגזל את החנית מיד המצרי: כשטיעונים הופכים לבומרנג

ואין טעם לנסות - כמו כל מיני ניקים - להוכיח  כאן שאין הבדל כזה. יש ויש. הדת נשענת, ונאמנת למקורות ולמסורת, החילוניות עצמאית, ומאפשרת נאמנות של אנשים לעצמם ולערכים שנראים בעיניהם ערכים ראויים לאימוץ.

ייתכן, אנסה לחדד את הדברים.

בכל חברה יש עקרונות מקובלים, וניתן לחלק אותם באופן גס לשלושה סוגים: א. עיקרי אמונה. אלו עקרונות ששינוי שלהם משנה את החברה מיסודה. ב. עקרונות מהותיים, אבל יש לדון על שינוי שלהם בתוך החברה הקיימת. ג. עקרונות שהם מאפיינים מקריים.
דומני שההבדל העיקרי הוא שבחברה הדתית יש יותר עקרונות מכל שלושת הסוגים.


הבלבול במושגים שקיים בקטע הזה הוא לא יאמן.

עיקרון בא מהמילה  עיקר-כלומר דבר שלא ניתן לשינוי עם כל רוח מצויה ולכן עיקרון לא יכול להיות מה שמסומן  באות ג כלומר לכלול מאפיינים מקריים .

לגבי האות ב'-האם באות א' העקרונות אינם מהותיים? הרי ההפך ממהותי זה מקרי לכן רק א' הוא עקרון מהותי.

אם ניקח את הדוגמא העממית שמדגימה את ההבדל:כאשר רואים את פלוני חבוש בקסקט על ראשו אנחנו שואלים אותו:פרינציפ או קרחת? כלומר האם הקסקט מסמן עיקרון (דתי במקרה זה)או שהקרחת (שאיננה עיקרון )היא הסיבה לחבישת הקסקט.



אני טוען שבכל חברה כמעט לא מתנהל דיון על עיקרי האמונה שלה (הסוג הראשון), אלא בעיקר על אלו של אחרים (החברה החילונית בהחלט מוכנה לבדוק בפתיחות מדוע האלוהים הדתי לא קיים, אבל לא את הטיעונים לכך שהוא כן קיים.

מכיוון שברור לכל שלא יכולה להיות הוכחה מדעית למציאות בורא הרי ברור שעיסוק כזה הוא בזבוז זמן (במיוחד לאחר שקוראים את הטיעונים המגוחכים)
 



כך גם בחברה הדתית, שדנה בפתיחות רבה בטעויות ובמגרעות של החילוניות). אני גם טוען שבכל חברה ישנם שמוכנים לדון גם בעיקרי האמונה, אבל הם מעטים.
כאשר מתנהל דיון על עקרונות מהסוג הראשון והוא מוביל לשינויים, אזי לאחר השינויים נוצרת חברה שונה. ביהדות בהחלט התנהל דיון על מצוות מעשיות, גם בתחילת הספירה הנוצרית, וכך נולדה הנצרות, גם לפני כן כשנוצרה הצדוקיות או הפרושיות וכדו', וגם בדורות האחרונים שנוצרו הרפורמה והחילון וכדו'. אם כן, התנהל כאן דיון, אלא שהמסקנות לא יכלו להישאר בתוך אותה חברה. לכן לך נדמה שאין כאן דיון.
בה במידה, נניח שבחברה הדתית יתנהל דיון על קיומו של אלוקים. אלו שמסיקים את המסקנה שאין אלוקים פשוט ייצרו חברה חדשה
 
ייצרו חברה חדשה? זו לא האפשרות היחידה .הם יכולים לחיות כאנוסים חרדים או שיקיימו את המצוות מתוך נאמנות למסורת ולמשפחה.


(או יצטרפו לחברה אחרת), חילונית. אלו שמסיקים הוא ישנו יישארו חברים בחברה הדתית. האם זה נקרא שמתנהל דיון או לא? הרי אתה לא מצפה שיתנהל דיון על העיקרים מסוג א, ושהם ישתנו, ובו בזמן בכל זאת זו תישאר אותה חברה (חברה דתית שהגיעה למסקנה שאין אלוקים). יש כאן בעייה לוגית.

אם מדובר על כלל החברה שתחליט יום אחד שאין אלוקים אז ברור שכל החברה לא תקרא יותר חברה דתית  .ולכן אין כאן כלל כשל לוגי.

בה במידה, בחברה החילונית יכול להתנהל דיון על קיומו של אלוהים (הדתי). אלו שיסיקו שהוא קיים, יהפכו לדתיים. אלו שלא - יישארו חילוניים. האם זה נקרא שיש דיון בחברה החילונית על העיקרים שלה או לא?
בשני המקרים (בשתי החברות), אלו שמעוררים את השאלות מהסוג הזה יספגו לא מעט בליסטראות מהשמרנים. אבל כאמור אלו שיתעקשו ויסיקו מסקנות שונות פשוט ייצרו חברה שונה, או יעברו לחברה שונה.

בכל חברה יש גם עקרונות מהסוג השני שאינם ממש עיקרי אמונה. במובן שאם הם משתנים זו לא בהכרח חברה אחרת. דומני שרק על אלו אפשר לדון האם יש פתיחות לשנות אותם או לא.
מהם העקרונות מהסוג השני? בחברה הדתית, עקרונות כמו תורה מן השמיים (במובן בסיסי כלשהו) שייכים לסוג הראשון. חברה דתית שלא מקבלת את תורה מן השמיים היא חברה שונה לגמרי. העקרונות מהסוג השני כוללים את כמה מהתורה הוא מהשמים, חשיבות לימוד התורה, ואולי גם את צורת הלימוד, סמכות חכמים, מעמד האישה, יחס לזר ולאחר, יחס לציונות, יחס למודרנה וללימודים חיצוניים ומדע, יחס לאמנות ותרבות, ריבוי נשים, תקשורת, ייבום או חליצה, נ"ט בר נ"ט, פתיחת בקבוקים בשבת, ציות להורים ומימוש עצמי, שני בתיכ"נ/קהילות בעיר אחת - לא תתגודדו וכדומה. על כל אלו מתנהל דיון ער ומשמעותי בחברה הדתית, ומתרחשים שינויים ממשיים שקשה להכחישם.

מה קורה בחברה החילונית לגבי עקרונות מהסוג השני? ראשית, קצת קשה לדבר על חברה חילונית. מה שמשותף לכל החילוניים הוא אך ורק אי האמונה באלוקים. כל העקרונות האחרים יכולים להיות שונים. יכולה להיות חברה חילונית קומוניסטית ומרושעת כמו זו של סטלין, או ליברלית ומוסרית או קומוניסטית ומוסרית, וכדומה.
לכן קצת קשה לדון על החברה החילונית ככזו. עלינו לבחון חברה חילונית מסוג מסויים. וגם שם יש הרבה פחות עקרונות מהסוג השני (הרוב שייך לשלישי. ראה להלן). לדוגמה, החברה הליברלית בת ימינו. שם ישנם עקרונות כמו שוויון, חופש ביטוי, עליונות החוק, דמוקרטיה וכדו'. האם על העקרונות הללו מתנהל דיון של ממש? לדעתי לא. גם אם מתרחש בירור הוא תיאולוגי במהותו (כלומר מנסה לנסח ולהבהיר את העקרונות, אבל לא באמת לערער עליהם, כמו תיאולוגיה בהקשר הדתי). גם אם מתנהל דיון מהותי ולא תיאולוגי,
 

דיון מהותי ולא תאולוגי -מה זה?מה שייך מהות לתאולוגיה? איפה יותר חם ביפן או בקיץ?

זה קורה בין חלקים שונים של החברה, ואתה יכול לראות זאת כדיון בין חברות שונות. כשמתעורר בתוך חלק מסויים של חברה חילונית ערעור ממשי על משהו מכל אלו הוא זוכה ליחס מגנה ולא קשוב, יחס 'דתי' לכל דבר. ע"ע אנסטסיה מיכאלי וכדומה.


שוב חזרת לטענות שדייר מציג כאן בגלל חוסר הבחנה.

לחילוניות יש עקרונות שחשובים לה לא פחות מאשר העקרונות של הדתיים.
ההבדל הוא שלדתיים אין מוסר אנושי אלא רק מוסר דתי שלעיתים מתנגש במוסר האנושי הבסיסי.

כאשר חברת כנסת משתלחת בהומוסקסואלים  קמים החילוניים וצועקים חמס בלהט מפני שיש כאן פגיעה במוסר האנושי הבסיסי וזה עיקרון חשוב שמביא קיום לעולם כי אלמלא עקרונות המוסר איש את רעהו חיים בלעו.
כלומר ,הלהט והמסירות אינם רכוש של הדתיים אלא גם לחילוניים יש עקרונות שהחילוניים מוכנים להגן עליהם בלהט.
ולהט אינו מושג דתי .
  ההבחנה החשובה הזאת נעדרת כאן.

מה באשר למדע? אם אנחנו רוצים להשוות (וזה קצת בעייתי, שהרי המדע אינו דיסציפלינה חילונית. שותפים לו דתיים וחילוניים גם יחד), גם כאן עלינו להבחין בין סוגי העקרונות השונים. הרציונליות היא עיקרון שעליו לא באמת מתנהל דיון (יכול להתנהל דיון תיאולוגי על הגדרת הרציונליות). על האמפיריות גם לא מתנהל דיון. אפילו על ויטליזם וטלאולוגיה לא ממש יכול להתנהל היום דיון. דיונים מתנהלים רק על עקרונות מהסוג השני (מהותה של הסיבתיות, עקרונות המכניקה, עקרון מאך), ושם אתה יכול לפגוש התנהגות שמרנית כמו בעולם הדתי (שינויי פרדיגמות). לפעמים המהפכנים בכל זאת מנצחים, וגם זה כמו בעולם הדתי.

החלוקה הנכונה היא היא בין עקרונות חשובים יותר או פחות-כלומר חלוקה הנובעת מהדרגתיות .אין חלוקה אחרת

מעבר לשני הסוגים הללו, יש עקרונות שאינם מהותיים בכלל. הם מאפיינים מקריים. על אלו מתנהל דיון בשתי החברות, אבל זו לא רבותא גדולה.

לכן איני רואה הבדל מהותי בין החברות הללו, אלא בעיקר מבחינת מספר הדוגמות המחייבות (מהסוג הראשון והשני). הבדל נוסף הוא שבגלל מספרם הגדול של העקרונות יש יותר מקום לדיון ושינוי שלהם בחברה הדתית.

באופן כללי כמו שאמר יתכן העגלה הדתית אולי יותר כבדה אבל אם היא טעונה צואת גמלים אז משקלה הסגולי נמוך.
העגלה החילונית הריקה כביכול היא שנושאת על גבה את העגלה המלאה כביכול.אז מי כאן ריק ומי כאן מלא?
העגלה החילונית הריקה כביכול מלאה בעקרונות חשובים של  חופש,ביקורת,פתיחות ויחס אוהד לשונה..


עוד טענתי שביחס להלכה ולסמכות ההלכתית יש להשוות למערכת משפטית ולא למדע. אם תעשה את ההשוואה הזו, תראה הרבה יותר דמיון, בגלל המחוייבות למערכת קוהרנטית ויציבה. השופט לא יכול לשנות חוקים, ואם הוא עושה זאת הרי הוא נוהג לא כשורה. מי שאמור לשנות חוקים הוא המחוקק. בהקשר ההלכתי המחוקק הבסיסי הוא הקב"ה, ולכן ההשוואה לגבי שאלת השמרנות צריכה להיעשות לעומת שופט ולא לעומת מחוקק. אם מתחשבים בכך שההלכה מנסה לקלוע לרצון ה' שאינו תלוי בנו, אזי אפריורי ברור שנמצא יותר שמרנות כאן מאשר ממערכת משפטית. ובכל זאת מתרחשים כאן שינויים משמעותים למדיי, ובזמן חז"ל היו שינויים ממש דרמטיים.