גבולות חופש הדת

לאחרונה פסק בית משפט בגרמניה כי המילה הינה פעולה בלתי חוקית.

יש כאן שאלה מהותית חשובה מאד.  גבולות חופש הדת.

כדי למקד את הדיון כדאי לדלג על השאלה אם יש בכלל סיבה לרשויות להתערב בפולחן חיתוך ערלת תינוקות יהודים ומוסלמים (לטעמי, כן) ולעסוק בשאלה ברמה העקרונית.

נקודת המוצא היא כי חירות הפרט וזכויותיו הינם ערכים מוחלטים ותפקיד הרשויות למנוע את הפרתם.

במסגרת זו, חופש הדת הוא ערך מוחלט, החשוב לא פחות מכל חירות אחרת.

מה קורה כאשר הזכות לחופש דת מתנגשת עם זכויות יסוד אחרות, דוגמת ברית מילה, בהנחה כי זכות התינוק שלא יבצעו בו ניתוח ללא הסכמתו, אלא כאשר יש סיבה רפואית או הגנה אחרת, שאינה נובעת מאמונתם של הוריו .

כאמור, אני מניח כי יש מי שיטען כי הדוגמה אינה מוצלחת, וכי אין בברית המילה משום פגיעה כלשהי בתינוק. אך אני משתמש בזה רק כדוגמה.

אני מניח כי כולנו נסכים כי אי אפשר לומר שלעולם חופש הדת גובר. דת שתצווה על השפלת אנשים או הכאתם, שלא לדבר על העברת בנים למולך, לפי הפירוש המקובל, לא תוכל ליהנות מחסינות בשם חופש הדת.

השאלה היא האם והיכן הגבול עובר.

מהי נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות הנפגע מחופש הדת, לבין הגנה על חופש הדת.

אילו הדת הייתה עוסקת אך ורק בדברים שבין אדם לעצמו השאלה הייתה מתייתרת.

בפועל היא גם עוסקת בדברים שבין הוריהם לילדיהם, לדוגמה, וביחסים בין אדם לזולתו.

האם על החוק לאפשר הוצאת כתב סירוב על מי שפונה לערכאות?

לפני שאתם עונים חישבו נא מה דעתכם על ברית מילה לבנות הנהוגות בדתות שונות. האם במסגרת חופש הדת על החוק לאפשר זאת, או שמא ההגנה על הילדות גוברת.

ברי לכל בר דעת כי הקריטריון לא יוכל להיגזר מ"נכונות" הדת. אין לנו דרך לקבוע איזה דת נכונה ואיזה ברברית.

אני סבור כי על החוק למתוח עד הקצה האפשרי את חופש הדת.

השאלה היא היכן עובר הגבול ומה נכון לעשות כאשר הוא נחצה.

יתכן

זו שאלה יפה מאד.

היא מאפשרת לנו לבחון את המונחים שלנו ואת הנחות היסוד שלנו.

וכדאי לפתוח בהגדרות.

א. מהי, לצורך הדיון, "דת"?

ב. האם אנו עוסקים ברצוי או במצוי?

ג. על איזה "חוק" אנו מדברים?

כמדומה שיש כאן שלושה מקורות של נורמה, כלומר צורת התנהגות מחוייבת.

1. החוק. כלומר מערכת חוקים הקיימת במדינה, אבל יש כאן התייחסות לא רק למצוי, מערכות החוקים במדינה זו או אחרת, כגון אמריקה, ישראל, או גרמניה, אלא לרצוי, כלומר למערכת החוק כפי שהיא אמורה להיות לפי החזון האידיאלי של מדינה דמוקרטית. ובתקוה שיש דבר כזה שהינו בר הגדרה וללא סתירות.

2. המוסר. ושוב, מהו המוסר, על מה הוא עומד? האם יש ויכולה להיות מערכת מוסרית חפה מסתירה? האם יש קביעות ודרישות של החוק שאינן קשורות למוסר?

3. הדת. איזו דת?

מי משלושה גורמים אלו יישפט בפני מה ומתוקף מה?

כמדומה שניתן להציע כמה השערות ראשוניות.

המוסר והחוק מתחשבים או נשענים על מספר עקרונות. אחד מהם הוא הסובלנות. אחר הוא ההגשמה העצמית. כלומר, יש להניח לכל אדם לעצב את אושרו לפי רצונותיו, ובהם אין להתערב.

דת, אם כוונתנו ליהדות ולהבדיל גם לכמה דתות נוספות (האיסלם, שמתחלק לקבוצות, והנצרות, שמתחלקת לעוד יותר קבוצות), מחפשת להבטיח את אושרו של האדם, אבל בהחלט אינה מניחה לו רשות לבחור לו כל מה שיעלה ברצונו או בדעתו.

לפיכך, הדת, כפי שהיא מוכרת מן ההיסטוריה, בדרך כלל אינה סובלנית, אלא כטקטיקה ולא כאידיאל. החוק הדמוקרטי, כמגלם את המוסר לפי תפיסות מודרניות (אני מבקש להצביע על תופעות שאיני מנסה אפילו להגדיר), קורא לסובלנות לכתחילה.

אולם בני אדם אינם חיים רק כיחידים עצמאיים לחלוטין,  מתוך יכולת שיפוט וידע וכל היכולות הנצרכות לעצב את החיים בהתאם לערכים המוסריים והחוקיים. אנו נולדים כתינוקות, נשענים על הורינו, ולומדים על העולם במסגרת המשפחה ושוב במסגרות חינוכיות שנבחרות על ידי הורינו שלפעמים נאלצים לבחור מסגרת שכפופה לחוק. בישראל יש מערכת חינוך עצמאית. באמריקה גם מערכת חינוך עצמאית כפופה לדרישות מינימום ולכן עליה לספק מקצועות שלא יעלו על הדעת בישראל, כמו התעמלות ואזרחות.

לפיכך, אדם מתחנך בידי הוריו.

החינוך הזה מתערב בחייו הפרטיים המתעצבים והולכים גם ברמת המחשבה - אדם לומד להאמין במה שהוריו מבקשים ללמד אותו. ואדם עובר גם עיצוב ברמה הפיזית. זה כולל מעשים כמו חיסונים, לדוגמא, וכמובן, ביהדות ולהבדיל באיסלם, ברית מילה.

כל עוד הענקת חיסונים או ברית מילה אינה מהוה פגיעה בילד, מערכת החוק והמוסר המודרנית אינה אמורה להתערב בהם.

כאשר ההורים מעדיפים לא לתת חיסון ובכך חושפים את הילד לסכנת הדבקות, או שהם מבקשים לבצע בו ברית מילה, יכולה להופיע שאלה על סתירה בין המערכת הדתית למערכת החוקית.

אם ההחלטות הללו מאד חשובות להורים, וגם למדינה, עלול להיות עימות.

בדרך כלל מנסים למצוא פתרון שיניח לסובלנות לנצח. כלומר, כל עוד אין זה מוכח שההחלטה ההורית פוגעת מאד בילד, לא תהיה התערבות. עד כמה שידוע לי, אין חוק שמחייב הורים לתת לילדים חיסונים ואם לא יעשו זאת, לא יקחו להם את הילדים לאימוץ.

עד היום.

ברגע שהשאלה מופיעה, היא כבר טעונה בדיקה. גם ברמה המוסדית ואחר כך, אם לא יכבדו את ההלכה ומנהגיה, יכול להיות עימות.

שימו לב שהעימות יכול להתעורר בשלבים שונים, ולא רק ביחס לברית מילה ולא רק ביחס לחיסונים. דוגמא לדבר היא גיוס החובה ותחליפיו שנשקל היום בישראל.

איך פותרים את הסתירה?

מעיינים בהנחת היסוד.

האם הסרת הערלה היא פעולה פולשנית מזיקה, שהחוק אמור להגן על העולל מפניה, או שאפשר להשאיר את הברירה ביד ההורים?

***
סיכום קצר יחסית

א. לפי אלו הנחות יסוד אנו בודקים את השאלה?

ב. מה הפתרונות האפשריים?

ג. איך השאלה הנוכחית יכולה להוות דגם לבעיות כאלו העלולות להתעורר?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

דוגמא נוספת היא צרפת: בית הנבחרים אישר איסור לבישת בורקה -
לדעתי מדובר בכפייה דתית ממדרגה ראשונה, כמובן בשם הערכים הליברליים. להם מותר להגיד לנשים מוסלמיות מה ללבוש, כי הם יודעים מה טוב להם, רק למוסלמים אסור. 

תוקן על ידי יהיאור ב- 01/07/2012 19:44:56