בית פורומים עצור כאן חושבים

מאימתי אתם קרויים אדם - הריגת עוברים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-2/7/2012 09:17 לינק ישיר 
מאימתי אתם קרויים אדם - הריגת עוברים

 

באשכול "גבולות חופש הדת" התפתח דיון משנה מרתק אודות הריגת (רציחת?) עוברים.

כמצווה ועומד לשמוע בקול חכם מיימוני, אני מפצל את הדיון לאשכול נפרד.

טרם קראתי את כל התגובות בעניין ומיום היותי עובר במעי אמי ועד היום לא התגבשה אצלי דעה נחרצת בנושא (גם מסוג הנחרצות ה"מותרת" עקרונית, אפילו לשיטת אמשלום).

עצם השימוש במינוח "הפלה" יש בו משום אמירה. כידוע הטרמינולוגיה בכוחה להגדיר מראש את היחס לנושא המדובר.

ל"הפלה" יש קונוטציה של ענין טבעי המתרחש מאליו. יש הפלה טבעית ויש הפלה "מלאכותית".

אם היינו מאמצים את המונח הזה לסיווג סוגי המוות האפשריים, היינו מקבלים "מוות טבעי" אל מול רצח שהיה מכונה "מוות מלאכותי"....

התלבטתי בין רצח, הריגה, המתה (מטבע לשון מכובסת לרצח חסרי ישע, לעתים בהסכמתם) והכרעתי מספק לטובת המינוח הריגה.

 

מטפחת כתב:

בדומה לכך, מדינות מודרניות רבות מתירות הריגת עוברים בשם זכות האישה על גופה (או בשם הזכות להרוג מי שמפריע לנו מאוד ולא מכביד מדי על מצפוננו).

רציו כתב:

העוברים זה דמגוגיה.

מדינה דמוקרטית נאורה לא מאשרת להרוג אנשים שמכבידים עליה, ובמדינות מסוימות (מדינות רווחה) האזרחים אפילו משלמים מכיסם כדי לתמוך בקיומם של קשישים וחולים (למה קפצו לי לראש אברכים חרדים?). דמוקרטיה אין פירושה דיקטטורה של הרוב.

ספציפית לגבי עוברים עד גיל מסוים, התר הפגיעה בהם מבוסס על היגיון מסוים שהם לא נחשבים עדיין לבני אדם אלא רק לפוטנציאל אנושי. בגדול התחום נקבע לפי היות להם תחושה (תודעה?) לפי ממצאי המדע. אני חושב שזה קריטריון סביר - אחרת המדינה תיאלץ לאסור על אוננות ולחייב כל זכר ונקבה בריאים לקיים יחסי מין כל העת (כאשר הנקבה אינה בהריון), כדי שלא להמנע מבני אדם פוטנציאליים להיווצר. צריך לקבוע גבול. גבול זה יהיה קשור למידת הפוטנציאל או למידת מימושו בפועל. הקריטריון ל המדינה קשור למידת מימושו בפועל. נראה לי הגיוני ומתאים.

מטפחת כתב:

אני אבדוק לפני שאגיב בצורה מסודרת, אבל למיטב ידיעתי תחושת הכאב מגיעה לפני הלידה, תודעה זה עניין מסובך מכל מקום אין סיבה להניח שיש אותה לתינוק מיד לאחר שנולד יותר מאשר לעובר במעי אמו.

עכ"פ דבריך מעלים אפשרות נפלאה לפתרון בעיית המילה (אם כי אולי לא הבעיה העקרונית שהעלה פותח האשכול), הבה נגדיר ילוד עד גיל 8 ימים כפוטנציאל אנושי בלבד ובא לציון גואל.

לגופו של עניין אני לא חושב שאתה צודק ולא מקרה הוא ששינוי היחס להפלות התרחש יחד עם שינוי מעמד הנשים במערב.

כמובן שכאשר מתירים לערוך הפלות יש קושי לומר שמותר רצח בתנאים מסוימים על כן נזקקים להגדרות פורמליות (כמיטב המסורת ההלכתית) שמבדילות בין פוטנציאל אנושי לבין אדם במלוא מובן המילה, למעשה זו העדפה של זכויות הנשים על הזכות לחיים ופיתרון פשוט לבעיה חברתית ואישית קשה ומציקה שימיה כימי עולם (הריות בלתי רצויים) ובגלל שמדובר בכאלו ששונים מאיתנו מספיק אפשר להתיר את הריגתם בלא לגרום למבוכה מוסרית גדולה מדי.

יש הבדל גדול בין (חצי) התא הבודד שרק חיבורו עם החצי השני יגרום להתפתחות אדם לבין האדם שנוצר כבר ונמצא ברחם אמו.

היחס לרצח אדם חסר דעת ותחושה כעובר (שאפילו פוטנציאל אנושי אין לו) הוא כרצח לכל דבר.

 

רציו כתב:    (העתיק את דברי מטפחת בשחור והגיב באדום)

מטפחתספרים כתב: 

העוברים זה דמגוגיה.

מדינה דמוקרטית נאורה לא מאשרת להרוג אנשים שמכבידים עליה, ובמדינות מסוימות (מדינות רווחה) האזרחים אפילו משלמים מכיסם כדי לתמוך בקיומם של קשישים וחולים (למה קפצו לי לראש אברכים חרדים?). דמוקרטיה אין פירושה דיקטטורה של הרוב. 

ספציפית לגבי עוברים עד גיל מסוים, התר הפגיעה בהם מבוסס על היגיון מסוים שהם לא נחשבים עדיין לבני אדם אלא רק לפוטנציאל אנושי. בגדול התחום נקבע לפי היות להם תחושה (תודעה?) לפי ממצאי המדע. אני חושב שזה קריטריון סביר - אחרת המדינה תיאלץ לאסור על אוננות ולחייב כל זכר ונקבה בריאים לקיים יחסי מין כל העת (כאשר הנקבה אינה בהריון), כדי שלא להמנע מבני אדם פוטנציאליים להיווצר. צריך לקבוע גבול. גבול זה יהיה קשור למידת הפוטנציאל או למידת מימושו בפועל. הקריטריון ל המדינה קשור למידת מימושו בפועל. נראה לי הגיוני ומתאים. (עד כאן העתקת מטפחת דברי רציו).

אני אבדוק לפני שאגיב בצורה מסודרת, אבל למיטב ידיעתי תחושת הכאב מגיעה לפני הלידה, תודעה זה עניין מסובך מכל מקום אין סיבה להניח שיש אותה לתינוק מיד לאחר שנולד יותר מאשר לעובר במעי אמו.

מה שאני כתבתי, מבוסס על מה שאני זוכר, הוא שהקריטריון הוא הזמן בו מתחילה בעובר תחושת הכאב. כלומר החוק מתייחס בצורה שונה להפלה בגיל 4 שבועות ובגיל 7 חודשים.

עכ"פ דבריך מעלים אפשרות נפלאה לפתרון בעיית המילה (אם כי אולי לא הבעיה העקרונית שהעלה פותח האשכול), הבה נגדיר ילוד עד גיל 8 ימים כפוטנציאל אנושי בלבד ובא לציון גואל.

בהתאם למשפט הקודם, לא רלוונטי.

לגופו של עניין אני לא חושב שאתה צודק ולא מקרה הוא ששינוי היחס להפלות התרחש יחד עם שינוי מעמד הנשים במערב.

כמובן שכאשר מתירים לערוך הפלות יש קושי לומר שמותר רצח בתנאים מסוימים על כן נזקקים להגדרות פורמליות (כמיטב המסורת ההלכתית) שמבדילות בין פוטנציאל אנושי לבין אדם במלוא מובן המילה, למעשה זו העדפה של זכויות הנשים על הזכות לחיים ופיתרון פשוט לבעיה חברתית ואישית קשה ומציקה שימיה כימי עולם (הריות בלתי רצויים) ובגלל שמדובר בכאלו ששונים מאיתנו מספיק אפשר להתיר את הריגתם בלא לגרום למבוכה מוסרית גדולה מדי.

למרבה האכזבה של מי שגדל על אמיתות מוחלטות שאפשר להסיק אותן על ידי פלפול חסר קריטריונים בהסתמך על קביעות שרירותיות הכתובות בספרים מהמאה ה10 לפנה"ס ועד המאה החמישית לספירה על ידי בני שבטים פרימיטיבים, כל דיון מוסרי הוא דיון של מה גורם לנו פחות נוחות. אין דרך אפיסטמולוגית להוכיח משפטי מוסר, וספק אם יש ריאליזם מוסרי. בסופו של דבר קובעים עקרון מוסרי בסיסי (תועלתנות, הומניזם, מוסר קנטיאני) שממנו גוזרים הוראות למקרים פרטיים. עקרון מוסרי עליון זה עצמו מבוסס על רגשות ותו לא. לעיתים, רגשות אחרים מתנגדים למוסר שנגזר מהערך העליון, ואם פועלים לפיהם נוצרת חוסר עקביות. מה לעשות, מוסר=רגש, לא לוגיקה. לגישות אחרות ר' אברהם, מ', באחד מהספרים. נכון הוא שלולא זכויות נשים לא היינו מאפשרים הפלה לעולם, שכן לא היה שום שיקול שיגרום לנו שלא לאסור קטגורית על הפסד כל פוטנציאל אנושי, באותה מידה שללא זכות האדם על גופו לא היינו מאפשרים גם אוננות מאותן הסיבות (יש מספר מערכות נורמטיביות שבהם אין לאדם זכות על גופו (היא מסורה לישות אחרת) וגם אסור לו לאונן. מן הסתם אתה מכיר את חלקן).

יש הבדל גדול בין (חצי) התא הבודד שרק חיבורו עם החצי השני יגרום להתפתחות אדם לבין האדם שנוצר כבר ונמצא ברחם אמו.

קריטריון שרירותי לחלוטין, בניגוד לקריטריון התחושה שבו הפוטנציאל לא מהווה פאקטור אלא היות אדם במונחי תחושה.

היחס לרצח אדם חסר דעת ותחושה כעובר (שאפילו פוטנציאל אנושי אין לו) הוא כרצח לכל דבר.

מעקרון קנטיאני או תועלתני ניתן לגזור שמותר לנתק מכשיר הנשמה מאדם ששרוי בקומה. ואכן עושים זאת - היחס לזה אינו כרצח לכל דבר.

 מה שעצבן אותי בעיקר זו הטענה החרדו-דמגוגית שהיחס להפלה מוכיח את הטענה שהחברה הדמוקרטית תומכת ברצח אם הרוב רוצה זאת. זה רחוק מאוד מן העובדות. אני מקווה שמה שכתבתי הבהיר זאת.

 

אמשלום כתבה  (אגב, בשביל מה הסוגריים? אני לא יודע למה, אבל זה קצת מעצבן וחבל).

מטפחת,

ביחס לדיון על ההפלות -

א. מתוך אמונתך הנחרצת ביסודות המוסריים שאתה מציע לבחון בהם את הנושא, יש לי תחושה שאתה יוצא מתוך הנחת יסוד שה"יהדות" תומכת - ותמכה מאז ומעולם - בעמדתך כאן באופן מוחלט. אני חושבת שאתה טועה בזה, ואני מציעה לך לבדוק שוב את המקורות (לא רק אלה ממאה השנים האחרונות).

ב. אתה מעמיד את "זכות האישה על גופה" מול "זכות העובר לחיות". העמדה כזו מקורה בצורת המחשבה של התומכים בעמדתך, אבל היא אינה באמת אובייקטיבית או מתארת בשלמות את המציאות. מתנגדי ההפלות בארה"ב, למשל, מכונים pro-life, אולם זה סלוגן שאינו מדוייק (כדרכם של סלוגנים). הם בעד חיים לעובר, אבל פעמים רבות מאוד על חשבון חיי האישה. כלומר, במקרה של חיים מול חיים (ויש שיגדירו כך כל מצב של צורך או אפילו רצון בהפלה) הם pro אחד מהם ולכן בהכרח, anti השני.

(זה באמת לא הנושא של האשכול, אבל קשה לשמוע נחרצוּת - ועוד בשם המוסר "הנכון" - מבלי להגיב.

אגב, באופן אישי, עמדתי כאן - כמו ביחס לרוב הדון המעניין באשכול הזה - אינה צבועה שחור ולבן, ואני שמחה בכך. נחרצות מכל סוג, ובמיוחד בשאלות כגון אלה, נראית לי כהתחרשוּת מכוונת - זה אולי יעיל אבל לא בהכרח צודק.)]

 

 

 

 

 




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 09:24 לינק ישיר 

הפלות ומוסר (ערך משנה)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%94_%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA

מעמד העובר בהלכה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8_%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94

תוקן על ידי ספרן ב- 02/07/2012 09:27:55




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 09:25 לינק ישיר 

כל עניני ההתערבות בעניני הזולת ופיסגתם רצח (קיפוד מציאות הזולת), הם ענינים שההכרעה בהם לא קלה. מבחינה הלכתית למשל, הגדרת חיי העובר לצורך פקוח נפש או קנין הם הגדרות די עמומות. בתורה ישנה אפילו תפיסה של שווית ממונית לעוברים.

קדושת החיים שהתקדשה מחמת המבוכה האתית והתעלומה הכרוכה בכל מה שריח ושם חיים נודף ממנו יותר מאשר קדושתם האמיתית של החיים.  נתונה לדיונים מגוונים כגון גז"ד מוות, המתות חסד (ברצון או בכפיה), התאבדויות, הפלות, קדימויות הצלה ועוד.

מבט על עוברים יכול להעשות מנקודה אחרת. עובר הוא התפצלות של חיי הוריו. כל עוד לא זכה העובר להגדרה אישית הוא חלק אינטגרלי מחייהם וזכותם לקבוע את עתידו. נ ב גם דינם המשפטי של תאי רבייה לא ברור דיו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 09:53 לינק ישיר 

גם ההלכה לא מתיחסת לעובר במעי אימו באותה דרגה שהיא מתיחסת לאדם חי.
אשה העומדת ללדת והולד בבטנה מסכן את חייה, הדין הוא הורגין את הולד, ומצילים את האשה, יצא ראשו של הולד, לא הורגים אותו, כי אין דוחין נפש תחת נפש,
ראינו כי יש הבדל בין העובר שבמעי אימו לבין ולד שיצא.
יש מהראשונים שסוברים כי הורגים את העובר מכלל דין רודף, וצע"ג- כי הרי מה לי יצא ראשו ומה לי לא יצא. לענין רודף. גם יצא ראשו הוא ממשיך להיות רודף.
יש האוסרים  הפלה מהפסוק- שופך דם אדם באדם,= דם אדם באדם זה עובר במעי אימו.
המקובלים אוסרים הוצאת ש"ז  מסיבת רצח. ראיתי פעם בספר קבלה שאם לוקחים ש"ז מתחת למיקרוסקוף רואים בה דמויות של אנשים,
אז ממתי האדם נקרא אדם? בש"ז -במעי אימו- או כשהוא  הוציא ראשו?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 09:54 לינק ישיר 

להזכיר
שאם מעוברת התחייה מיתה ממיתים אותה מול בית הרחם כדי שהעובר ימות ראשון.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 10:47 לינק ישיר 

 

הטיעון הדי נפוץ, מובא גם בערך הויקיפדי שלונקק ע"י הרב ספרן, הטוען ל"זכות האישה על גופה" לוקה בכשל לוגי.

ממה נפשך.

אם העובר נחשב כיצור חי (מכל הסיבות המגדירות זאת) האם הימצאותו במעי אישה שזכותה על גופה, מפקירה את דמו?

אם אינו נחשב כיצור חי, איננו נזקקים לזכות האישה על גופה.

סבל האישה יכול לשמש, אולי, כשיקול נוסף במאזן השיקולים, אך אין כאן שאלה של זכותה על גופה. אא"כ נגדיר כל עובר כטפיל שזכות האישה לסלקו מעליה. עדיין לא ראיתי מי שהתיר רצח מטעמי טפילות.

ברמה העקרונית יש הרבה צדק בטענה, כי התפיסה הרווחת נגד הפלות, נובעת גם מהיחס הפחות מתחשב באישה.

אני לא זוכר היכן ראיתי ובשם מי את האמירה הבאה:

אילו גברים היו בהריון, הפלה הייתה נחשבת לפולחן קדוש.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 10:50 לינק ישיר 

אילו הגברים היו אמורים ללדת- האנושות היתה נכחדת, מזמן מזמן.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 11:06 לינק ישיר 

ייתכן:
אין לזה קשר ליצור חי, כל איבר בגוף נחשב "חי", אפילו כליה למשל ועדיין מותר לאישה להוציאה מגופה.


בקשר לקריטריון הכאב שהועלה באשכול הזה הוא אינו מספיק לדעתי מכייון שכל צורת חיים פרימיטיבית יש לה אינסטינקטים ומזהה כאב, גם נמלים, למרות שברור לנו שנמלים לא "סובלות" כמו בני אדם. היום אני כבר לא מתרגש מסרטון שמראה ילד בורח ממכשיר ההפלה, זה אינסטינקט החיים כמו שאם תיגע לחילזון במחושים הם אוטומטית יירתעו וייסוגו.. חוץ מהכאב צריך גם תודעה מסויימת כדי שמעשה מסויים יתוייג כ"זוועתי". אפילו תאי עצב במעבדה יגיבו לגירויים חיצוניים...
ביננו, מישהו זוכר את ברית המילה שלו?? ועדיין, מי שעושים לו ברית מילה בגיל מבוגר כשיש לו כבר תודעה יותר מפותחת הוא יזכור את זה כטראומה לכל החיים....



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-2/7/2012 11:12 לינק ישיר 
יתכן שציטט את רציוסקפטי כתב ואני מגיב

ייתכן כתב:
 
העוברים זה דמגוגיה.
מדינה דמוקרטית נאורה לא מאשרת להרוג אנשים שמכבידים עליה, ובמדינות מסוימות (מדינות רווחה) האזרחים אפילו משלמים מכיסם כדי לתמוך בקיומם של קשישים וחולים (למה קפצו לי לראש אברכים חרדים?). דמוקרטיה אין פירושה דיקטטורה של הרוב.

ספציפית לגבי עוברים עד גיל מסוים, התר הפגיעה בהם מבוסס על היגיון מסוים שהם לא נחשבים עדיין לבני אדם אלא רק לפוטנציאל אנושי. בגדול התחום נקבע לפי היות להם תחושה (תודעה?) לפי ממצאי המדע. אני חושב שזה קריטריון סביר - אחרת המדינה תיאלץ לאסור על אוננות ולחייב כל זכר ונקבה בריאים לקיים יחסי מין כל העת (כאשר הנקבה אינה בהריון), כדי שלא להמנע מבני אדם פוטנציאליים להיווצר. צריך לקבוע גבול. גבול זה יהיה קשור למידת הפוטנציאל או למידת מימושו בפועל. הקריטריון ל המדינה קשור למידת מימושו בפועל. נראה לי הגיוני ומתאים.

 

 


אני אבדוק לפני שאגיב בצורה מסודרת, אבל למיטב ידיעתי תחושת הכאב מגיעה לפני הלידה, תודעה זה עניין מסובך מכל מקום אין סיבה להניח שיש אותה לתינוק מיד לאחר שנולד יותר מאשר לעובר במעי אמו.
מה שאני כתבתי, מבוסס על מה שאני זוכר, הוא שהקריטריון הוא הזמן בו מתחילה בעובר תחושת הכאב. כלומר החוק מתייחס בצורה שונה להפלה בגיל 4 שבועות ובגיל 7 חודשים.
החוק בארה"ב מבדיל בין שליש ראשון, שני ושלישי לא בקי בפרטים (קל לברר), מכל מקום אסור להרוג אדם גם בצורה שלא מסבה לו סבל.
עכ"פ דבריך מעלים אפשרות נפלאה לפתרון בעיית המילה (אם כי אולי לא הבעיה העקרונית שהעלה פותח האשכול), הבה נגדיר ילוד עד גיל 8 ימים כפוטנציאל אנושי בלבד ובא לציון גואל.
בהתאם למשפט הקודם, לא רלוונטי.
לי זה לא רלבנטי כי אני חושב שאסור להרוג עוברים, לך אני לא בטוח.

לגופו של עניין אני לא חושב שאתה צודק ולא מקרה הוא ששינוי היחס להפלות התרחש יחד עם שינוי מעמד הנשים במערב.
כמובן שכאשר מתירים לערוך הפלות יש קושי לומר שמותר רצח בתנאים מסוימים על כן נזקקים להגדרות פורמליות (כמיטב המסורת ההלכתית) שמבדילות בין פוטנציאל אנושי לבין אדם במלוא מובן המילה, למעשה זו העדפה של זכויות הנשים על הזכות לחיים ופיתרון פשוט לבעיה חברתית ואישית קשה ומציקה שימיה כימי עולם (הריות בלתי רצויים) ובגלל שמדובר בכאלו ששונים מאיתנו מספיק אפשר להתיר את הריגתם בלא לגרום למבוכה מוסרית גדולה מדי.
למרבה האכזבה של מי שגדל על אמיתות מוחלטות שאפשר להסיק אותן על ידי פלפול חסר קריטריונים בהסתמך על קביעות שרירותיות הכתובות בספרים מהמאה ה10 לפנה"ס ועד המאה החמישית לספירה על ידי בני שבטים פרימיטיבים, כל דיון מוסרי הוא דיון של מה גורם לנו פחות נוחות. אין דרך אפיסטמולוגית להוכיח משפטי מוסר, וספק אם יש ריאליזם מוסרי. בסופו של דבר קובעים עקרון מוסרי בסיסי (תועלתנות, הומניזם, מוסר קנטיאני) שממנו גוזרים הוראות למקרים פרטיים. עקרון מוסרי עליון זה עצמו מבוסס על רגשות ותו לא. לעיתים, רגשות אחרים מתנגדים למוסר שנגזר מהערך העליון, ואם פועלים לפיהם נוצרת חוסר עקביות. מה לעשות, מוסר=רגש, לא לוגיקה. לגישות אחרות ר' אברהם, מ', באחד מהספרים. נכון הוא שלולא זכויות נשים לא היינו מאפשרים הפלה לעולם, שכן לא היה שום שיקול שיגרום לנו שלא לאסור קטגורית על הפסד כל פוטנציאל אנושי, באותה מידה שללא זכות האדם על גופו לא היינו מאפשרים גם אוננות מאותן הסיבות (יש מספר מערכות נורמטיביות שבהם אין לאדם זכות על גופו (היא מסורה לישות אחרת) וגם אסור לו לאונן. מן הסתם אתה מכיר את חלקן).


שוב חזרנו לעלבונות ולאד-הומינם כמיטב המסורת הסובלנית, ובכן לדעתי יש עקרונות מוסריים (ואין קשר לשאלה איך הם נוצרים), למיטב ידיעתי עליית זכויות הנשים גרמה לא רק לדחיית ערך אחד בשם משנהו אלא לשינוי ההתייחסות להפלה.

יש הבדל גדול בין (חצי) התא הבודד שרק חיבורו עם החצי השני יגרום להתפתחות אדם לבין האדם שנוצר כבר ונמצא ברחם אמו.
קריטריון שרירותי לחלוטין, בניגוד לקריטריון התחושה שבו הפוטנציאל לא מהווה פאקטור אלא היות אדם במונחי תחושה.
לי זה נראה דבר ברור והגיוני, אני למעשה מתקשה להאמין שאתה באמת לא מבין אותו.

היחס לרצח אדם חסר דעת ותחושה כעובר (שאפילו פוטנציאל אנושי אין לו) הוא כרצח לכל דבר.
מעקרון קנטיאני או תועלתני ניתן לגזור שמותר לנתק מכשיר הנשמה מאדם ששרוי בקומה. ואכן עושים זאת - היחס לזה אינו כרצח לכל דבר.
מותר לנתק אדם ממכשיר הנשמה במקומות מסוימים בתנאים מסוימים בהסכמתו (הודאית או המשוערת) אף אחד לא מתיר להרוג אנשים חסרי תחושה ותודעה בניגוד להסכמתם.
אני מסכים שקבלת העקרונות המוסריים שאתה מציע פה יובילו להיתר כזה ואף מעבר לכך.


מה שעצבן אותי בעיקר זו הטענה החרדו-דמגוגית שהיחס להפלה מוכיח את הטענה שהחברה הדמוקרטית תומכת ברצח אם הרוב רוצה זאת. זה רחוק מאוד מן העובדות. אני מקווה שמה שכתבתי הבהיר זאת.


עצבן ובצדק עצבן, כל מה שכתבת לא שלל זאת.



תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 02/07/2012 11:13:31




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 11:14 לינק ישיר 
יתכן שציטט את אמשלום כתב

ייתכן כתב:
 

מטפחת,

ביחס לדיון על ההפלות -

א. מתוך אמונתך הנחרצת ביסודות המוסריים שאתה מציע לבחון בהם את הנושא, יש לי תחושה שאתה יוצא מתוך הנחת יסוד שה"יהדות" תומכת - ותמכה מאז ומעולם - בעמדתך כאן באופן מוחלט. אני חושבת שאתה טועה בזה, ואני מציעה לך לבדוק שוב את המקורות (לא רק אלה ממאה השנים האחרונות).

ב. אתה מעמיד את "זכות האישה על גופה" מול "זכות העובר לחיות". העמדה כזו מקורה בצורת המחשבה של התומכים בעמדתך, אבל היא אינה באמת אובייקטיבית או מתארת בשלמות את המציאות. מתנגדי ההפלות בארה"ב, למשל, מכונים pro-life, אולם זה סלוגן שאינו מדוייק (כדרכם של סלוגנים). הם בעד חיים לעובר, אבל פעמים רבות מאוד על חשבון חיי האישה. כלומר, במקרה של חיים מול חיים (ויש שיגדירו כך כל מצב של צורך או אפילו רצון בהפלה) הם pro אחד מהם ולכן בהכרח, anti השני.

(זה באמת לא הנושא של האשכול, אבל קשה לשמוע נחרצוּת - ועוד בשם המוסר "הנכון" - מבלי להגיב.

אגב, באופן אישי, עמדתי כאן - כמו ביחס לרוב הדון המעניין באשכול הזה - אינה צבועה שחור ולבן, ואני שמחה בכך. נחרצות מכל סוג, ובמיוחד בשאלות כגון אלה, נראית לי כהתחרשוּת מכוונת - זה אולי יעיל אבל לא בהכרח צודק.)]


למיטב ידיעתי הריגת עוברים בהלכה אינה מוגדרת כרצח (אולי כמו נפלים - עד גיל חודש אולי בגלל הבחנה עקרונית), אבל אני אציל גוי בשבת למרות שלכאורה ההלכה אוסרת זאת וק"ו עוברים.
אני חושב שבקריטריון ההלכתי שמתיר הפלות במקרה של סכנה לאם יש הגיון וצדק רב, לא בכל מקרה של הפלה חיי האם מסוכנים, אני מבין ומכבד את העמדה הקתולית שלפיה בכל מקרה אסור ליטול חיים אפילו בשביל להציל חיים אחרים. (לא יודע מה העמדה בנושא של מתנגדי ההפלות בארה"ב - בדרך כלל פרוטסטנטים לסוגיהם ואם בכלל יש להם עמדה אחידה בעניין).



תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 02/07/2012 11:15:18




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 11:42 לינק ישיר 

ירוחם וייתכן, לדעתי בדברי שניכם ישנה טעות דומה, שמבוססת על ראיית המצב של חי-מת כמצב בינארי, וגם דין רודף כבינארי (רודף או לא רודף). אתם מתעלמים מכך שיש גם מצבי ביניים. ואפרט.

א. ירוחם הקשה על שיטת הראשונים (זה הרמב"ם) שמתירים להרוג את העובר שלא הוציא ראשו מדין רודף, מדוע הם אוסרים כשהוציא ראשו? זוהי קושיא של הרבה אחרונים על הרמב"ם, אבל יסודה בטעות. אם תשים לב ללשון הרמב"ם שם תראה שהוא כותב "כרודף" ולא "רודף". זה עקבי אצלו בעוד מקומות (ועמד על כך בעל אבהא"ז. דומני ששם). וכוונתו לומר שאין כאן דין רודף ממש (שהרי מסקנת הגמרא היא שמשמיא קא רדפו לה), אלא מצב ביניים. אבל מכיון שערך החיים של העובר הוא נמוך יותר, מותר להרוג אותו (כי דמה של האם סומק טפי). אבל כשהוציא את ראשו יש לו חיים בערך מלא, ולכן לא די בדין "כרודף" כדי להרגו כי דמו סמוק כמו דמה של האם.

ב. ייתכן תהה כיצד זכות האישה על גופה מאפשרת הריגת אדם חי, ואם אינו חי אז לא ברור מדוע נזקקים לטיעון של זכות האישה על גופה.
לדעתי גם כאן ישנה אותה טעות. העובר הוא חצי חי. לולא זכות האישה על גופה אין רשות להרגו (לכן אדם אחר לא יכול להפיל עובר ברחם האישה). אבל עם הזכות שלה זה מותר. אם הוא היה חי ממש, ברור שלא היה די בזכות זו כדי להתיר להרגו.

בשולי דבריי אציין כי אף שאני מסכים ללוגיקה הלא בינארית הזאת, אני לא מסכים לזכות ההפלה במצבים שאין בהם סכנה לחיי האישה ולו רק משיקולי מדרון חלקלק. בגלל חומרת איסור רציחה, אין מנוס מהצבת גבול רחוק אבל בטוח.
נכון שאם החברה אוסרת על האישה להפיל גם כשהיא במצב בעייתי מאד (אבל לא סכנת חיים), מן הראוי שהחברה תטה כתף לסייע לאישה בטיפול באותו עובר/ילד. אבל זה כבר עניין אחר.

הכשל הדיכוטומי הזה מופיע בהרבה טיעוני דילמה (מה שמכונה אצלנו: ממה נפשך). לדוגמה: אין טעם לעשות מבחנים, כי מי שחרוץ ילמד גם בלעדיהם ומי שלא חרוף לא ילמד גם כשיש מבחן. יש כאן בעייתיות כי יש תלמידים שהם די חרוצים אבל לא לגמרי, והם ילמדו טוב יותר כשיש מבחן. שוב יש  כאן התעלמות ממצב  לא בינארי. טיעוני דילמה לעולם מניחים שיש רק שתי אפשרויות (או חרוץ או עצלן), ובזה הם נכשלים.
יש לי עוד כהנה וכהנה דוגמאות לכשלים אלו. לדוגמה, כל הדיון על תרומת איברים מבוסס על דיכוטומיה של חי-מת. אם מי שמת מוות מוחי אינו מת אסור לקצור איברים, ואם הוא מת אז מותר. ומה אם הוא חצי מת? עדיין מותר לקצור איברים, שהרי דמו סמוק פחות מדמו של החולה שיינצל על ידו.
הדבר מתקשר גם לפרדוכס הערימה/הקירח. גם אלו מבוססים על ראייה דיכוטומית, וכאן הם נכשלים.

מטפחת,
לא הבנתי מה פירוש שתציל גוי למרות שההלכה לכאורה אוסרת זאת. האם ההלכה לא אוסרת זאת? אם כן, אז  מה החידוש? ואם היא כן אוסרת, אז מדוע 'לכאורה'? ואולי גם כאן זהו טיעון דילמה שיש ליישם לגביו לוגיקה לא בינארית (ההלכה לא ממליצה אבל לא אוסרת)?
בשולי הדברים, לדעתי ההלכה מחייבת כל אחד לחלל שבת כדי להציל גוי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 11:54 לינק ישיר 

"בשולי הדברים, לדעתי ההלכה מחייבת כל אחד לחלל שבת כדי להציל גוי."
הסבר בבקשה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 12:14 לינק ישיר 

חכלילי, המאירי כותב בכמה וכמה מקומות שהגויים של ימינו נוהגים לפי נימוסי האומות (מוסר), ולכן לא חלים עליהם חלק מהדינים של חז"ל (השבת אבידה, גזל וכדו'. להבדיל מאיסורי חתנות ואיסורי חפצי ע"ז ועוד). ובפ"ח דיומא הוא כותב כן גם לגבי הצלתם בשבת.
ואל תשאלני מרבים מפוסקי זמננו שלא נראה שהם מקבלים זאת, שכן כבר ראינו לדוגמה את התייחסותו של הרב שטיינמן לגויים, כאילו כולם רוצחים וגנבים ושקרנים. זה מחזיר אותנו לאשכולות על השמרנות והאיבון ההלכתי, ואכ"מ.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 12:25 לינק ישיר 

mdabraham כתב:
מטפחת,
לא הבנתי מה פירוש שתציל גוי למרות שההלכה לכאורה אוסרת זאת. האם ההלכה לא אוסרת זאת? אם כן, אז  מה החידוש? ואם היא כן אוסרת, אז מדוע 'לכאורה'? ואולי גם כאן זהו טיעון דילמה שיש ליישם לגביו לוגיקה לא בינארית (ההלכה לא ממליצה אבל לא אוסרת)?
בשולי הדברים, לדעתי ההלכה מחייבת כל אחד לחלל שבת כדי להציל גוי.

ההלכה בעבר לפחות אסרה הצלת גויים, לדעתי זו לא ההלכה היום (וכך מורים למעשה למרות דברי המ"ב), יתכן ובגלל דברי המאירי ויתכן מסיבות אחרות.
אני רק רציתי להראות שהלכה שקובעת מי ראוי להצלה ומי לא היא לא בהכרח קבועה ויש עוד שיקולים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 12:28 לינק ישיר 

מטפחת, מה שהפוסקים לא מורים כך כיום הוא בד"כ משום דרכי שלום.

עוד יש לעיין לגבי גר תושב, שם הדעות חלוקות: יש שדייקו ברמב"ן (הוספות לעשה טו), שמחללים שבת על הצלת גר תושב (אני לא בטוח בזה). וכן דעת הרשב"ץ. ראה גם דברי הרב רבינוביץ' במלומדי מלחמה עמ' 143.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 12:30 לינק ישיר 

מפני דרכי שלום מותר חילול שבת דאורייתא? (וכבר תמה על כך בעל המ"ב).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מאימתי אתם קרויים אדם - הריגת עוברים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.

bholext