בית פורומים עצור כאן חושבים

מאימתי אתם קרויים אדם - הריגת עוברים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-2/7/2012 12:31 לינק ישיר 

ר מיכי
חוץ ממה  שאמרת שאני טועה- כתבת בדיוק את מה שאני כתבתי- בשפה אחרת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 12:41 לינק ישיר 

ירוחם, הרי הציטוט מדבריך:
יש מהראשונים שסוברים כי הורגים את העובר מכלל דין רודף, וצע"ג- כי הרי מה לי יצא ראשו ומה לי לא יצא. לענין רודף. גם יצא ראשו הוא ממשיך להיות רודף.
אתה נשאר בצע"ג, ואני מיישב: אין ראשונים שתולים זאת בדין רודף, אלא בדין 'כרודף' (הרמב"ם), וגם הם נסמכים על כך שחיי העובר  אינם חיים מלאים. ממילא לא צ"ע כלום עלי הרמב"ם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 12:53 לינק ישיר 

זה שאתה מישב את הרמב"ם זה בסדר גמור. אבל עד שיישבת זה היה צע"ג- עכשיו כבר לא- אבל איפה טעיתי?
זה שכתבתי ראשונים במקום רמב"ם- פחדתי ממך אם היתי כותב רק רמב"ם מיד  אולי היית מוצא עוד אחד מהראשונים, שסובר כך- והיית כותב כי אני טועה.
אבל זה לא עזר לי בכל מקרה , אצלך אני טועה,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 13:01 לינק ישיר 

 

הרב מיכי,

אינני רואה חידוש בטענה כי יש מצבי ביניים, כדוגמת המבחנים שהבאת. לא צריך לשם כך להשתמש במונח "לא בינארי".*

כל זה לא שייך לטיעון שלי על אי רלוונטיות "זכות האישה על גופה", אל מול זכויות העובר.

שיהיה חצי חי.

מה דינו  (המשפטי/מוסרי) של עובר זה? למוות או לחיים? יותר מדויק: האם זכותו לחיים ככל חי, או שמא פחות ויש שיקולים שיכריעו לרעתו.

מה ענין "זכות האישה על גופה" לכאן? כי במקרה הוא שוכן בתוכה?

כפי שכתבתי אני מסכים כי סבל האישה, יכול להיות חלק ממאזן השיקולים, כיוון שאי אפשר להכריחה לשאת את העובר על גבה בכל מחיר. (אולי גם אם היינו משוכנעים כי העובר חי לכל דבר, היו תנאים מסוימים המאפשרים לה להשילו מגופה, דוגמת "כ"רודף. וצ"ע)

אם לזה כוונת הטיעון, יש בו ממש.

דומני כי הטוענים לא מתכוונים לזה, אלא עסוקים בהרבצת תורה פמיניסטית, עם או בלי קשר לנושא הנדון.

סיבת ההפלה היא בדרך כלל לא הסבל הכרוך בהריון, אלא הגידול שלאחר מכן ומה ענין זכות האישה על גופה לעניין זה?

זכות האישה על גופה בכוחה אכן למנוע מכל אדם אחר, לבצע בה הפלה, גם אם יש נימוק סביר לעשות זאת, אא"כ הנימוק ההוא אלים טפי מזכותה על גופה.

 

* יש בעיה עם העדפת "חי שלם" על "חצי חי", מטעם מדרון, כפי שכתבת. מה נאמר על חכם וטיפש וכו'.

[לכן יש באמת להבדיל הבדלה גדולה בין מי שתורם אבריו מרצונו, לבין לקיחת אברים ללא הסכמה, אם כי גם בתרומה יש חשש מדרון ואכ"מ].




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 13:08 לינק ישיר 

מה הופך אותו לישות בפני עצמה? עצם זה שיש לו מוח?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-2/7/2012 13:15 לינק ישיר 

ייתכן

* יש בעיה עם העדפת "חי שלם" על "חצי חי", מטעם מדרון, כפי שכתבת. מה נאמר על חכם וטיפש וכו'.

[לכן יש באמת להבדיל הבדלה גדולה בין מי שתורם אבריו מרצונו, לבין לקיחת אברים ללא הסכמה, אם כי גם בתרומה יש חשש מדרון ואכ"מ].


ממתי לקחו או לוקחים תרומת אברים מאדם חי ללא רצונו? לוקחים אולי ממת- ולמת הרי אין רצון,

שאלו- מה ההבדל בין טיפש של חורף וטיפש של קיץ?
בחורף אדם פותח את הדלת- מוריד את המעיל הגדול מוריד כפפות מוריד את הצעיף מצווארו, מוריד את המקטורן, מנקה את המשקפיים- והנה טיפש עומד לפניך.
בקיץ- אדם פותח את הדלת- והנה טיפש עומד לפניך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 14:18 לינק ישיר 

הזכירו לעיל שהורגים בכוונה תחילה את עוברה של היוצאת להיסקל - "כדי שלא תבא לידי ניוול" (ערכין ז,א).
אם מניעת "ניוול" האשה בלבד, היא סיבה מספקת כדי להרוג עובר גם בחודש התשיעי כל עוד אינה יושבת על המשבר (שם). זה אומר שבהכרח אין כאן שום רצח לפי ההלכה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 14:20 לינק ישיר 

אם ניוול במיתה הוא טיעון, אזי חיים קשים וכמעט מנוולים, בהתמודדות עם ילדים פגועים ל"ע, אינו טיעון?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2012 14:43 לינק ישיר 

ירוחם,
דומני שמי שנשאר בצע"ג על משהו שיש לו הסבר, אזי בהגדרה הוא טועה במשהו. שאל"כ מדוע קשה לו על דבר שיש לו הסבר?! זה לא עלבון להיות טועה.
כמובן ייתכן שהתירוץ שלי לא נכון, אבל אם לזה כוונתך אז כדאי שתסביר מדוע.

אגב, לא תמיד אתה טועה (אצלי, כלשונך), אלא רק כשאתה טועה. למשל, על ההלצה קבל (כרגיל)

ייתכן,
אני לא יודע מה יש לך נגד המונח 'לא בינארי'. דומני שזהו המונח המקובל לסיטואציה בה אין רק שני מצבים. לעצם העניין, מה שאתה כותב הוא הוא הטיעון. אם יש כאלה שזו לא כוונתם, אז אכן הם טועים. אני רק טענתי שלא בהכרח מדובר בטיעון שגוי.
וכן חשוב להבין ולהדגיש שזהו מצב ביניים, שהרי אם העובר היה לגמרי חי לא היה מקום לשקלל את הסבל של האישה בכלל, ואם הוא נחשב מת אז זה שוב לא דרוש. לכן אתה חייב להניח שמדובר במצב ביניים, שבתוספת השיקול של סבל האישה מותר להפילו.
זכותה על גופה מובאת כאן בגלל שסבל של אדם אחר אינו מצדיק זאת. ההיתר מבוסס על כך שהוא ניזון ממנה ונחשב (במידה מסויימת) כחלק מגופה. הטענה היא שהיא לא חייבת לתת לו מעצמה כדי שהוא יחיה. ולא הטענה שהסבל שלה מצדיק להרוג אותו. זה הבדל משמעותי, ולכן נדרש העיקרון של זכות האישה על גופה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 14:57 לינק ישיר 

בעלבעמיו כתב:
אם ניוול במיתה הוא טיעון, אזי חיים קשים וכמעט מנוולים, בהתמודדות עם ילדים פגועים ל"ע, אינו טיעון?

ולהרוג תינוק בריא למשפחה ענייה שחייו יהיו מנוולים, אינו טיעון? או תינוק חולה שחייו לא יהיו חיים וגם חיי משפחתו?
עם טיעונים כאלו נגיע רחוק מאוד.
בעונש לאם, התינוק ימות ודינו למיתה השאלה היא מי ימות קודם או איך נארגן את ההוצאה להורג.
מכל מקום אלו הלכות שלמרות שהן מחייבות ככל הלכה אני חש התקוממות כלפיהן (על הריגת העובר גם אם ניתן להגדירו פורמלית כחלק מהאם).

תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 02/07/2012 15:04:35




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 15:01 לינק ישיר 

אברהם,

בשום הלכה אחרת לא היו אומר בנחרצות שההלכה הפסוקה, ברמה של חובה ולא התר בשעת הדחק, נקבעת לפי
דעת יחיד
ועוד המאירי (לא זוכר את המינוח ההלכתי אבל יש מינוח לטענה שבגלל שהוא לא נטמע בעולם ההלכתי אין פוסקים הלכה לפיו (פינת ה"כמו במדע": כמו מאמר שלא עבר ביקורת עמיתים))
ועוד משהו שספק רב אם אין זה מפני צנזורה (מז'אנר טיעוני הבומרנג: הרי באורתודוקסיה מקובל להבין שמישהו לא התכוון לדבריו ברצינות וכתב רק מפני ש...), בהינתן העדר החילוק בחז"ל עצמם (הם הרי תלו את זה בכתובים, ובהיגיון של 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'), והמהות האפולוגטית השקופה של דבריו
ועוד משהו שברור שחז"ל עצמם לא חילקו, ואין בית דין מבטל וכו' - הרי זה מיסודות האורתודוקסיה (ואם הגויים הם לא אותם גויים, גם הנשים לא אותן נשים, והגברים לא אותם גברים, והאל לא אותו אל (הנחות יסוד מסוימות על טבעו של האל, שעל פיהן קבעו חז"ל הלכות, התבררו כשגויות בתקופת הגאונים והרמב"ם), וביטלת את כל התורה).

לדעתי לפי ההלכה אסור, מבחינה עקרונית, לחלל שבת כדי להציל גויים - טכנית אפשר לעקוף את ההלכה הזו על ידי פנייה אל פיקוח נפש (משום איבה) ואולי אפשר להתיר גם חילול שבת דאורייתא לצורך כך (מדוע לא? כי זה לא פיקוח נפש לפנינו אלא 'גרמא'?).
בכל מקרה, כמובן שחובה וראוי לחלל שבת כדי להציל גויים, וגם כדי להכין אוכל לילדים, וגם כדי להכין אוכל לעצמך או לצפות בסרט. 



תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 02/07/2012 15:03:43




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 15:43 לינק ישיר 

ר' מיכ
לאחר מחשבה בהחלט אי אפשר להגיד רודף, כי אין הורגים את הרודף רק לאחר התראה- היות  הרי אין אפשרות התראה לעובר, על פי דין אי אפשר להורגו .
הכ- כנראה פוטר את ההתראה? כי הרי הורגים אותו. השאלה אם כן, על מה מבוסס ההתר להרוג?


תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 02/07/2012 15:47:36




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 16:26 לינק ישיר 

 

הרב מיכי,

אם אני מבין אותך נכון, טיעון זכות האישה על גופה, בא להוסיף על טענת צער גרידא וטוען להיעדר יכולת לכופה להמשיך ולארח את העובר במעיה מחמת זכותה על גופה.

בה במידה תוכל האוניברסיטה שבמעבדתה מתפתח עובר, לטעון כי זכותה על משאביה גוברת ומותר לה לנתק את החשמל מהאינקובטור (כמובן במקרה שמאפשר ומצדיק זאת).

אני חושב שנעשה שימוש בטיעון הזה מעבר לכך. כביכול, שאלת זכות האישה על גופה, שהרבה גברים אכן לא כל כך מכירים בה, יש לה השפעה מכרעת על השאלה, מעבר למשמעות הפשוטה.

על כך הצבעתי.

מינך ומיני אסתייע שמעתתא.

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 17:20 לינק ישיר 

רציוס,
אתה כמובן רשאי להחליט עבור עצמך מהי ההלכה שאליה אינך מחוייב. אבל אני בד"כ נוטה לקבוע לעצמי מהי ההלכה שאליה אני כן מחוייב. על כן, במטותא מינך, השאר לי לקבוע על מה אני סומך ופוסק ועל מה לא.
אתה עושה כאן שימוש משעשע במיוחד בטיעוני הבומרנג. אחרי שאתה מבקר אותם, אתה משתמש בהם בעצמך. כלומר אתה מבקר אתץ ההלכה על טיעונים שפלוני לא התכוין למה שהוא כותב, וכעת רוצה לאלץ אותי לעשות בהם שימוש. אכן בומרנג דבומרנג. אתה עצמך כמובן פטור מהקריטריונים המחמירים שאתה דורש מההלכה.
ואגב, המהות האפולוגטית של דברי המאירי אולי שקופה לעיניך הבדולח, אבל בעיניי העכורות ממש לא. וגם בעיני יעקב כ"ץ שבחן את הסוגיא באופן מפורט לא. אלא שלהבדיל ממך הוא (וגם אנוכי הקטן, במאמר שכתבתי על כך) מביא טיעונים לטובת עמדתו (מדוע זו לא אפולוגטיקה, אלא עמדה ממשית). אבל אתה כמובן פטור גם מזה.
ולגבי חלל עליו שבת אחת, המאירי לשיטתו בזה (הובא בביאור הלכה), שאין הכוונה דווקא לשמירת שבת אלא לכל קיום מצווה (ולכן אין מניעה שזה יהיה גוי).

ייתכן,
נראה לי שאנחנו מסכימים על התוכן העקרוני. אני גם מסכים שמשתמשים בטיעון הזה באופן רחב מדיי. מה שלא הסכמתי הוא רק עם הקביעה המשתמעת מדבריך שבהכרח מדובר בטיעון לא נכון (כלומר שאי אפשר לעשות זו שימוש נכון).
לכן אני גם מסכים שבאופן עקרוני, לפי בעלי הטיעון של הזכות, גם האוניברסיטה שבמעבדותיה מתפתח העובר תוכל לשקלל את הצער והסבל שלה  בסמגרת ההחלטה מה ייעשה בו. ואנוכי הקטן גם שם אתנגד כמו שאני מתנגד כאן. אבל זו אכן הלוגיקה של הטיעון.

ירוחם,
תרשה לי שוב לחלוק. לא נכון שהורגים את הרודף רק לאחר התראה. הגמרא מביאה שהורגים גם רודף שהוא שוטה וקטן (ושוגג). ומה שהוזכר התראה (או אזהרה) הוא רק היכא שאפשר. אבל אם אי אפשר להתרות ברור שהורגים גם בלי התראה. ממילא בקטן או עובר שאי אפשר להתרות, ודאי שחל דין רודף.
וכן הוא בסמ"ע חו"מ סי' תכה סק"ג:
ג] והזהירוהו כו'. פירוש, אין צריך לעשות בו התראה ממש ושיקבל ההתראה, אלא אומרים לו זה שאתה רודף אחריו ישראל הוא והתורה אמרה [בראשית ט' ו'] שופך דם האדם באדם דמו ישפך, ובדיעבד אפילו לא אמרו לו אפילו זה, אפ"ה מצילין הנרדף בנפשו של רודף, וראיה מקטן שרודף דאינו בר הבחנת האזהרה הוא, וקאמר ג"כ הורגין אותו להציל ממנו, ועיין פרישה [סעיף ד']:
יש לכך אינספור ראיות, אבל מי צריך ראיה. זה דבר פשוט.
ומה שהגמרא קובעת שהעובר הוא לא ממש רודף זה לא בגלל שהוא קטן ואין להזהירו, אלא בגלל שמשמיא קא רדפו ליה, כלומר שהטבע שם אותו במצב הרדיפה, וזה לא בעקבות מעשה שלו.
ודוק היטב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2012 17:30 לינק ישיר 

mdabraham כתב:
רציוס,
אתה כמובן רשאי להחליט עבור עצמך מהי ההלכה שאליה אינך מחוייב. אבל אני בד"כ נוטה לקבוע לעצמי מהי ההלכה שאליה אני כן מחוייב. על כן, במטותא מינך, השאר לי לקבוע על מה אני סומך ופוסק ועל מה לא.
אתה עושה כאן שימוש משעשע במיוחד בטיעוני הבומרנג. אחרי שאתה מבקר אותם, אתה משתמש בהם בעצמך. כלומר אתה מבקר אתץ ההלכה על טיעונים שפלוני לא התכוין למה שהוא כותב, וכעת רוצה לאלץ אותי לעשות בהם שימוש. אכן בומרנג דבומרנג. אתה עצמך כמובן פטור מהקריטריונים המחמירים שאתה דורש מההלכה.
ואגב, המהות האפולוגטית של דברי המאירי אולי שקופה לעיניך הבדולח, אבל בעיניי העכורות ממש לא. וגם בעיני יעקב כ"ץ שבחן את הסוגיא באופן מפורט לא. אלא שלהבדיל ממך הוא (וגם אנוכי הקטן, במאמר שכתבתי על כך) מביא טיעונים לטובת עמדתו (מדוע זו לא אפולוגטיקה, אלא עמדה ממשית). אבל אתה כמובן פטור גם מזה.
ולגבי חלל עליו שבת אחת, המאירי לשיטתו בזה (הובא בביאור הלכה), שאין הכוונה דווקא לשמירת שבת אלא לכל קיום מצווה (ולכן אין מניעה שזה יהיה גוי).



יש הבדל מסוים בין לומר שאמירה אחת שמתבקשת לחלוטין בתנאי צנזורה אינה מהותית, לבין לעקור תחום שיח שלם כאילו הוא רק לסבר את האוזן. הרי אף אחד לא חייב את חז"ל ואת התנ"ך להגשים את האל שוב ושוב ושוב, בלי לרמוז מדי פעם שזה רק לסבר את האוזן. לעומת זאת הסיבה שתחייב את המאירי לכתוב מה שכתב, ברורה.
הגע בעצמך: כולנו יודעים שבספרות התלמודית וההלכתית "עכו"ם" זה בסך הכל יופמיזם של מה שהיה במקור נכרי/גוי. זה סוד גלוי. ואינני חושב שמישהו יגיד שמוסלמי מצטרף למנין, אם מה שכתוב הוא שעכו"ם אינו מצטרף למנין.  
בכל מקרה, יש לך כשל לוגי - במערכת ההלכתית מקובלת טענת ה'הוא לא התכוון', לכן כשיש אפשרות כזו אתה מחויב להתייחס אליה. אין זה רלוונטי כלל עד כמה אני עקבי (הכשל האלמנטרי הקרוי to quoque, ובעברית: you too. אפידמיולוגיה: נפוץ בגן הילדים)

לשאר הנקודות לא התייחסת, ובצדק...


כדאי לתת קישור או רפרנס למשהו שמפנים אליו.
אני מניח שהמקור שבו אברהם כתב לגבי המאירי, הכולל גם את דברי יעקב כ"ץ, הוא זה
http://www.bmj.org.il/files/1331292103800.pdf

הכותב מעלה את פרשנות כ"ץ שחילוקו של המאירי מתבסס על כך שהנצרות אינה עבודה זרה ולכן יש חילוק בינם לבין הגוי הסטריאוטיפי עליו דיברו חז"ל, הכותב מעדיף פרשנות אחרת לפיה אמנם הם עובדי עבודה זרה אך בניגוד לעובדי העבודה הזרה הקדומים הם גדורים בדרכי הדתות ולכן יש חילוק בינם לבין הגוי הסטריאוטיפי עליו דיברו חז"ל (פרשנות זו נסמכת על ההנחה העובדתית האנטיגויית (על משקל אנטישמית) שבזמן חז"ל "כל הגויים" היו מופרעים חסרי חוק ביחס ליהודים. לשון אחר, ההבדל במידת המוסריות בין היהודים ללא-יהודים, לטובת יהודים, היה גדול ממה שהוא בימינו. מה הסימוכין להנחה זו? מה גודל היחס/הפער בין יהודים ללא-יהודים במידת המוסריות שנדרש כדי לומר שהמצב השתנה?)
בכל אופן, הכותב מעלה בתחילת המאמר את הטענה שלי שאם נאמר שהגויים של ימינו אינם הגויים של חז"ל אז באותה המידה נשות ימינו אינן נשות חז"ל וגברי ימינו אינם גברי חז"ל וכן הלאה. 

עמ' 2-3
"
על כן דפוס תקף לשינוי לגיטימי בהלכה אמור להיות דפוס כזה:
הנחה א: דברי חז"ל נאמרו כלפי המציאות שהכירו בזמנם.
הנחה ב: ההלכה הנדונה תלויה בפרמטרים Z,Y,X שהיו נכונים בזמנם. בשינוי הפרמטרים הללו 
יש לשנות גם את ההתייחסות ההלכתית.
הנחה ג: הפרמטרים הספציפיים הללו אכן השתנו בימינו.
מסקנה: בימינו יש לשנות את ההתייחסות ההלכתית.
יודגש כי הנחות א ו-ג הן בעלות אופי עובדתי. הבחינה שלהן היא אמפירית ביסודה. אולם הנחה ב 
היא בעלת אופי הלכתי. על מנת לבחון אותה יש לעיין במקורות ההלכה, ואין כל אפשרות לבסס 
אותה על תצפית אמפירית כלשהי.
נראה כי זוהי הסיבה לכך שפעמים רבות הטיעונים בעד שינוי מתעלמים מן התוספת החשובה 
הזאת. אם את הנחות א ו-ג אפשר להוכיח בקלות יחסית, באמצעות תצפית בעובדות, הרי שבדרך 
כלל די קשה להוכיח את הנחה ב, שהיא בעלת אופי הלכתי. לדוגמה, קשה מאוד להגיע מעיון 
במקורות ההלכה למסקנה ברורה בדבר הסיבה לפסול נשים לעדות: האם זה בגלל חוסר השכלה, 
או שהן אינן מעורות בחברה וכדו', או שמא 'גזירת הכתוב' היא, כמילתא בלא טעמא."

עיקר המאמר עוסק בסוג החילוק של המאירי (חילוקו של כ"ץ שהנצרות אינה עבודה זרה לעומת חילוקו של אברהם שהנוצרים, בניגוד לכל הגויים הקדומים, אינם פורעי חוק).

ההתייחסות לנקודה לעיל היא בקטע הבא (עמ' 14-15):

אך לפי הבנתנו בשיטתו,  נראה לכאורה שדפוס הטיעון לשינוי של המאירי אינו תקף. חסר כאן 
ה'מדרש' השמרני, או הוכחת הנחה ב, בעלת האופי ההלכתי. כפי שראינו, כדי לבסס תזה כמו זו, 
לא די להראות שאופי הגויים והתנהגותם המוסרית והאנושית השתנו )הנחה ג(. נוסף על כך יש 
להראות שההלכות הנדונות אכן תלויות באותם הפרמטרים שהשתנו )הנחה ב(. ובדוגמאות שלנו, 
על המאירי היה להראות שאיסורי השבת אבדה או נתינת מתנה וכדו', נגזרים מרמתם המוסרית 
של הגויים, ולא מעצם היותם עובדי עבודה זרה. זוהי תזה הלכתית שהוכחתה טעונה עיון וביסוס 
בכלים הלכתיים.15
לא ניכנס כאן לשאלת ההוכחה של התזה הזאת, שאמורה להיעשות ביחס לכל אחת מההלכות 
הנדונות בנפרד. גם אם נראה שאיסור השבת אבדה לגוי נובע מרמתו המוסרית הירודה, אין בכך 
כדי להראות שגם הפקעת הלוואתו, או השכרת בית ובהמה, הם כך. בכל אחת מן ההלכות 
הטעונות שינוי יש להראות שיסודה הוא רמתם המוסרית הלקויה של הגויים ולא עברות העבודה 
הזרה שהם עוברים.
המאירי ברוב המקומות אינו עוסק כלל ב'מדרש' כזה, ונראה שהוא מניח אותו כמובן מאליו. 
נראה כי זוהי הנחה אינטואיטיבית, שלדעתו אינה דורשת הנמקה מן המקורות. ייתכן שבאמת 
הוא לא הצליח להוכיח זאת מן המקורות, ולכן שתי הפרשנויות קבילות באותה מידה, ובמקרה 
כזה הוא הרשה לעצמו לאמץ את הפרשנות שנראית לו יותר על-פי הסברה."


פעלול יפה, לירות את כל התחמושת לנושא שולי יחסית (סוג החילוק - שתי הפרשנויות, איזה רב תמך בפרשנות כזו (ומכאן, לפי ארגומנטום אד הומינם, הפרשנות נכונה) וכו' ולחפף את הנושא המהותי.
עכשיו יש להסביר מדוע לא להחיל את אותה הלוגיקה לגבי נשות ימינו, גברי ימינו, הדלקת אש בימינו, אל ימינו, וכך להעיף את כל התורה כולה. הרי שתי הפרשנויות (גזרת הכתוב או תלוי בפרמטרים מסוימים שמבדילים בין נשי/גברי/הדלקת-אש בימינו לבין נשי/גברי/הדלקת-אש בימי חז"ל) קבילות באותה מידה ואפשר להרשות לעצמנו לאמץ את הפרשנות שעושה לנו יותר נעים בשעריות האינטואיציה (פרפרזה על דברי שיבולאיו) והאינטרסים.




תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 02/07/2012 18:08:55




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מאימתי אתם קרויים אדם - הריגת עוברים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.