מאימתי אתם קרויים אדם - הריגת עוברים

הרב מיכי,

אינני רואה חידוש בטענה כי יש מצבי ביניים, כדוגמת המבחנים שהבאת. לא צריך לשם כך להשתמש במונח "לא בינארי".*

כל זה לא שייך לטיעון שלי על אי רלוונטיות "זכות האישה על גופה", אל מול זכויות העובר.

שיהיה חצי חי.

מה דינו  (המשפטי/מוסרי) של עובר זה? למוות או לחיים? יותר מדויק: האם זכותו לחיים ככל חי, או שמא פחות ויש שיקולים שיכריעו לרעתו.

מה ענין "זכות האישה על גופה" לכאן? כי במקרה הוא שוכן בתוכה?

כפי שכתבתי אני מסכים כי סבל האישה, יכול להיות חלק ממאזן השיקולים, כיוון שאי אפשר להכריחה לשאת את העובר על גבה בכל מחיר. (אולי גם אם היינו משוכנעים כי העובר חי לכל דבר, היו תנאים מסוימים המאפשרים לה להשילו מגופה, דוגמת "כ"רודף. וצ"ע)

אם לזה כוונת הטיעון, יש בו ממש.

דומני כי הטוענים לא מתכוונים לזה, אלא עסוקים בהרבצת תורה פמיניסטית, עם או בלי קשר לנושא הנדון.

סיבת ההפלה היא בדרך כלל לא הסבל הכרוך בהריון, אלא הגידול שלאחר מכן ומה ענין זכות האישה על גופה לעניין זה?

זכות האישה על גופה בכוחה אכן למנוע מכל אדם אחר, לבצע בה הפלה, גם אם יש נימוק סביר לעשות זאת, אא"כ הנימוק ההוא אלים טפי מזכותה על גופה.

* יש בעיה עם העדפת "חי שלם" על "חצי חי", מטעם מדרון, כפי שכתבת. מה נאמר על חכם וטיפש וכו'.

[לכן יש באמת להבדיל הבדלה גדולה בין מי שתורם אבריו מרצונו, לבין לקיחת אברים ללא הסכמה, אם כי גם בתרומה יש חשש מדרון ואכ"מ].

מה הופך אותו לישות בפני עצמה? עצם זה שיש לו מוח?

הזכירו לעיל שהורגים בכוונה תחילה את עוברה של היוצאת להיסקל - "כדי שלא תבא לידי ניוול" (ערכין ז,א).
אם מניעת "ניוול" האשה בלבד, היא סיבה מספקת כדי להרוג עובר גם בחודש התשיעי כל עוד אינה יושבת על המשבר (שם). זה אומר שבהכרח אין כאן שום רצח לפי ההלכה.

אברהם,

בשום הלכה אחרת לא היו אומר בנחרצות שההלכה הפסוקה, ברמה של חובה ולא התר בשעת הדחק, נקבעת לפי
דעת יחיד
ועוד המאירי (לא זוכר את המינוח ההלכתי אבל יש מינוח לטענה שבגלל שהוא לא נטמע בעולם ההלכתי אין פוסקים הלכה לפיו (פינת ה"כמו במדע": כמו מאמר שלא עבר ביקורת עמיתים))
ועוד משהו שספק רב אם אין זה מפני צנזורה (מז'אנר טיעוני הבומרנג: הרי באורתודוקסיה מקובל להבין שמישהו לא התכוון לדבריו ברצינות וכתב רק מפני ש...), בהינתן העדר החילוק בחז"ל עצמם (הם הרי תלו את זה בכתובים, ובהיגיון של 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'), והמהות האפולוגטית השקופה של דבריו
ועוד משהו שברור שחז"ל עצמם לא חילקו, ואין בית דין מבטל וכו' - הרי זה מיסודות האורתודוקסיה (ואם הגויים הם לא אותם גויים, גם הנשים לא אותן נשים, והגברים לא אותם גברים, והאל לא אותו אל (הנחות יסוד מסוימות על טבעו של האל, שעל פיהן קבעו חז"ל הלכות, התבררו כשגויות בתקופת הגאונים והרמב"ם), וביטלת את כל התורה).

לדעתי לפי ההלכה אסור, מבחינה עקרונית, לחלל שבת כדי להציל גויים - טכנית אפשר לעקוף את ההלכה הזו על ידי פנייה אל פיקוח נפש (משום איבה) ואולי אפשר להתיר גם חילול שבת דאורייתא לצורך כך (מדוע לא? כי זה לא פיקוח נפש לפנינו אלא 'גרמא'?).
בכל מקרה, כמובן שחובה וראוי לחלל שבת כדי להציל גויים, וגם כדי להכין אוכל לילדים, וגם כדי להכין אוכל לעצמך או לצפות בסרט. 

הרב מיכי,

אם אני מבין אותך נכון, טיעון זכות האישה על גופה, בא להוסיף על טענת צער גרידא וטוען להיעדר יכולת לכופה להמשיך ולארח את העובר במעיה מחמת זכותה על גופה.

בה במידה תוכל האוניברסיטה שבמעבדתה מתפתח עובר, לטעון כי זכותה על משאביה גוברת ומותר לה לנתק את החשמל מהאינקובטור (כמובן במקרה שמאפשר ומצדיק זאת).

אני חושב שנעשה שימוש בטיעון הזה מעבר לכך. כביכול, שאלת זכות האישה על גופה, שהרבה גברים אכן לא כל כך מכירים בה, יש לה השפעה מכרעת על השאלה, מעבר למשמעות הפשוטה.

על כך הצבעתי.

מינך ומיני אסתייע שמעתתא.