מתח, מתח שמלווה ולא מרפה
וצריך להתמודד איתו שוב ושוב, זה לא חרדת בחינות או לחץ מהעבודה
אלא משקולת שיושבת בשקט בלב ומוחצת אותו בהתמדה,
הם החזירו תשובה או לא, זה באמת מה שאני רוצה או שמא אני מתפשרת?
להוריד או אולי אני מפספסת משהו? לתת לעצמי להיקשר או שמא זה מוקדם מידי?
המשקולת הזאת נשארת שבוע חודש שנה...ויותר
ובנתיים אנחנו בונים חיים, לומדים, עובדים, חיים במשפחה ובחברה.
והמשקולת יושבת ומעיקה, לרוב אנחנו מתמודדים, הרי מה?!
אנחנו אנשים בוגרים ורגילים להילחם ולנצח בכל החזיתות,
אבל לפעמים אנחנו כורעים תחת הכובד, אך איננו יכולים להניח אף לא אחד מן המשאות
תקופה לחוצה בעבודה שמתחברת לה עם מרתון פתאומי של פגישות
זמן קצר שאינו יכול להכיל את הכל,
והמתח מהבלתי ידוע, מהצעה שקופצת פתאום, או אחרת כ"כ מבטיחה שמתפוגגת
להיות ערניים, להאמין, לא לפספס, לבחור נכון, שוב ושוב ושוב...
ולהמשיך בשגרה שדורשת את כל תשומת הלב, למצוא זמן להכל ולכולם, לחייך ולהיות נחמדים
למרות שמבחינתך נחמדות היא כעת פריבילגיה שבהחלט ניתן לוותר עליה.
איך אתם מתמודדים עם המתח התמידי? (או אולי אינכם במתח?)
עם המטלות שפעמים רבות מתנגשות עם ערבים של פגישות? (דוחים את הפגישות?)
עם אנשים שלא מבינים למה אתם לא שם בשבילם? (נותנים לכולם להיכנס לפרטיות שלכם?)
