משמעות הקבלה- יהיאור, מיימוני, שותפי

יהי אור

תודה על האשכול!

מקוה שאמצא זמן לכתוב. מה גם שהדברים אינם פשוטים.

בקריאה מחודשת, דומה שעדיין היה לי מקום הסתייגות מדבריך, לפי הבנתי שלי בתיאולוגיה היהודית (=מה יש למסורת היהודית ולתורה לומר על אלוקים).

יש כאן כמדומה שלוש גישות.

א. לפי גישתך,

1. ניתן לדבר על תכונות על ה', כפי שהן נתפסות אצל האדם, כלומר אצלנו. אלו תכונות קבועות, משמעותיות, אך הן אינן קיימות כשהן לעצמן, אלא האופן שבו אנו תופסים אותו.

2. וכך יש להבין את הספירות.

ב. לפי גישת שותף סוד, יש ישויות שהן אלוהות אך הן נאצלות מן האלוהים. כך הוא רצה. ישויות אלו גם משתנות במשך ההיסטוריה. פעם הן התחברו בצורה של, נניח, עולם הנקודים, ואחר כך היה מה שהיה, והיום הן מחוברות בצורה אחרת. ושוב יש לקוות שיהיה שם תיקון, כלומר אירגון מחדש, לקראת ימות המשיח.

עם הגישה הזו אני מבין שאין לך הסכמה. וגם לי לא.

ג. גישתי שלי, שכמדומה אפשר לראות בה שיבה לרעיון "תארי הפעולה" של הרמב"ם, היא שאין שום ישויות מואצלות. יש ה'. ה' מנהיג אותנו בהשגחה פרטית. השגחה זו ניתנת להמשגה במילים כמו "רחמנות". אך לא שיש איזו תכונה מסויימת שניתן לייחס לה' באותו אופן שבו אנו מייחסים "רחמנות" לאדם. האופן שבו אנו מדברים על ה' פחות מדוייק ממה שבו אנו מדברים על תכונות אנושיות או על תכונות בכלל.

דוגמאות:

1. החפץ הזה כבד בא לייחס לו תכונה פיזיקלית של משקל מסויים.

2. הנמר טורף - אנו מייחסים לנמר את התכונה של אכילת בשר.

3. פרעה הוא אכזר - אנו מייחסים לפרעה תכונה של אכזריות.

4. ה' הוא רחמן. אנו משערים כי גם אם הכעסנו במעשינו, אם נעשה תשובה, ה' יסלח לנו ולא יעניש אותנו.

ארבע דוגמאות אלו מציגות, לפי מנהג הלשון, תכונות. אבל באיזו מידה אנו מתחייבים לאונטולוגיה (=תורת היש בפילוסופיה) עם השימוש בדוגמאות אלו?

המשקל של חפץ נחשב לתכונה הכרחית. החפץ הוא מסויים ולכן ניתן לייחס לו, בשפתנו, תכונות. לא שהתכונה קיימת בעולם עצמאי של צורות אריסטוטליות. אין כאן אלא צורת דיבור קצרה, כמו תמיד בשפה שלנו. מבחינה פיזיקלית, אנו יכולים לרשום את החפץ שלפנינו כמורכב ממולקולות (החלקיקים הקטנים ביותר שעדיין בעלי מאפייני החומר) שלגביהן אנו יודעים כך וכך. אבל גם כאן אין אנו מתחייבים לקיום של ישויות כמו "תכונות".

בכך אני מציג עמדה מסויימת במחלוקת ששיסעה את עולם הפילוסופיה במשך מאות בשנים. אני מאמץ את הגישה שהופיעה בתחילת המאה העשרים, לפיה הדיון על "ממשותן של תכונות" נבע מאי דיוק בשימוש בשפה. עם זהירות מספקת, אנו יכולים לחסוך ויכוחים מיותרים. (אבל לשם כך צריך עדיין להשקיע זמן לבירור).

כפי שכתבתי לגבי החומר ותכונותיו, כך לגבי בעל החיים ותכונותיו. הנמר מוגדר כשייך למשפחת הטורפים. אבל אין צורה של טורף (אריסטו) ולא אידיאה של טורף בעולם האידיאות (אפלטון). יש נמרים. נמרים מוכרים כבעלי תכונה. אם נרצה, נוכל לטעון כמו יהי אור והו-אה שזו צורת ההתייחסות שלנו ויש ביטוי מוחי למחשבות אלו. אבל לא שיש ישות של "טורף" שקיימת בעולם לצד הנמר.

אותו דבר נכון לגבי האופי שאנו מייחסים לבני אדם.

גם לאחר הערות הזהרה פילוסופיות אלו, עדיין יש להיזהר ולא להשוות את השימוש הלשוני "אלוקים רחמן" ל"ראובן רחמן". לאדם יש פסיכולוגיה, ובתוך המדע הזה, עד כמה שהוא אפשרי, ניתן לעסוק בחקרן של תכונות, למרות שהן אינן קיימות לכשעצמן אלא זו רק לשון קצרה לסיכום ציפיות ולציון קביעויות. בעולם שבו אנו חיים אנו מדברים על תכונות קבועות של החפץ כמו משקל, השתייכות בעל חיים למשפחה זואולוגית (=בתוך התחום הזה במחקר הביולוגי), ואופי אנושי (=אמירה שצריך ללמוד בתוך מדע הפסיכולוגיה). אבל האדם הזהיר ידע, אם למד פילוסופיה, שהוא משתמש במילים בלי להתחייב לתשלום מס אונטולוגי. אין תכונות קיימות לעצמן.

קל וחומר בן בנו של קל וחומר וכו' וכו' שאין לייחס תכונות לה'.

בזה אני מבקש להישמר מפרשנותו של יהי אור. אמנם, פרשנות זו עצמה טעונה הבהרה פילוסופית. אולי יהי אור מתכוון לאותו דברים שגם אני כתבתי? אולי גם הוא מחזיק בעמדה פילוסופית בתחום הפילוסופיה של השפה והאונטולוגיה (או העדר האונטולוגיה) כמוני?

אם כן, ברוך הבא למועדון הפילוסופי.

בוודאי שאני רחוק מאד ומתנגד מאד לתפיסה של שותף סוד. ולא שתפיסה זו שלו אינה ניתנת ללימוד. היא גם התפיסה שדגלו בה מקובלים מפורסמים. אמנם אני סבור שהם טעו והם מינים, לפי שימוש הלשון שאני מבין מן הרמב"ם (מינים=טועים בהבנת הרעיון של אלקות). צר לי שאני נאלץ לכתוב עלבונות כגון אלו. אבל איך עוד אוכל להזהיר מפני מה שנראה לי כטעות יסודית מאד בתיאולוגיה ובפילוסופיה (ובהיסטוריה של המסורת היהודית)?

כמובן, שותף סוד עשוי לסבור שאני, ביומרתי לחלוק על מקובלים גדולים, איני אלא אפיקורס...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
אכן הדברים לא פשוטים, ואקווה עוד להתייחס לדבריך בעיון הראוי, אז כעת, קבל כמה הערות והבהרות מקריאה ראשונית של דבריך.  

א- אני לא מדבר רק על "תכונות" של האלקים אלא גם על קיום האלקים עצמו. ה' עצמו כפי שהוא נתפס אצל האדם [כלומר קיומו, מציאותו] אינו משתווה כלל למציאותו כפי שאנחנו יכולים לשער שהוא. [אכן, גם ידיעה זאת קבלנו משכלנו, אבל אני חושב שהשכל שלנו יכול להכיר במגבלותיו ולהכיר במה שמעבר להם שאינו מכיר להם. כדעת קאנט] וממילא הבעייה לא מתחילה עם תכונות בלבד אלא גם בעצם האמירה "אני יודע שיש אלקים" היא כבר בעייתית, בלי איזשהו תשובה על זה. 

ב- אם הבנתי את ביקורתך על דברי, הרי שהויכוח בינינו, גם אם תפרש את דברי כפשוטם, הוא פילוסופי ולא תיאולוגי. כלומר, למהלך שלי יש קיום לתכונות לכשעצמם, ולדעתך אין להם קיום. אמנם אני לא מחווה כאן דעת בסוגיא זו, אבל חושבני שברור שהמקובלים נוקטים בעמדה של אריסטו או אפלטון שיש קיום לצורות או לתכונות כפי שהם לעצמם. ממה שאני מכיר בסוגיא הפילוסופית הזאת, איני חושב שנכון לומר שפשוט שהעמדה שלהם מוטעית. לפחות יש סיבות מאד רציניות לטעון כדבריהם. 

ג- בהקשור לשאלת "מציאות" חשוב מאד להבהיר למה אנו מתכוונים במילה הזאת. גם שותפי גם אתה לא הבהירו מספיק בזה. כמו כן השאלה האם הקטגוריות קיימות בתוך העולם או רק במוח שלנו. האם לדעתך, גם המושגים כמו סיבה ומסובב אינם קיימים באמת במציאות? מהו "מציאות מטאפיזית"? למיטב הבנתי, יש כאן הרבה התווכחות בלי לדעת בדיוק האם יש כאן ויכוח או האם יש רק ויכוח סמנטי. לדעתי לומר "זה פועל באמצעות זה", שוה לאמירה "זה נמצא בתוך זה". [=ההתלבשות בשפת הקבלה] יש רק שאלה של שפה, ולשני השפות יתרונות משלהם. לא פירטתי כאן מספיק, אך אם תפרט יותר בזה כדרכך אולי נוכל להתקדם יותר. 

ד- לגבי תארי פעולה. אכן סבורני שהפרשנות שאני מציג לספירות מתאים להבנת הרמב"ם בתארי פעולה [וכבר כתב כן הרמ"א בתורת העולה] אבל  להבנתי במילים שלך אתה לא ממצה את מלוא המשמעות של תארי פעולה, ולהבנתי בתירגום שלך למשל למשפט אלקים הוא רחמן אתה משמיט חלק עיקרי מן המשמעות שלה גם אליבא דהרמב"ם. קשה לי לדייק עכשיו, אבל נגיד ככה, ברור שיש כאן אמירה על מהות הרחמנות. ולא רק אמירה סתמית של-פעולה -כלשהו -בעולם- שנראה- לנו- כפעולה-של- רחמנות-שמיוחס- לאלקים. אכן אין כאן אמירה על האלהות עצמה, אבל כן יש כאן אמירה שמקשרת את מידת הרחמנות כפי שאנו מכירים אותו לאלהות. [האם לדעתך גם מידת הרחמנות לא קיימת בעולם, רק פעולות רחמניות? אתה מכחיש מציאות הנפש כלשעצמה, אתה נוקט את גישת הביהייבוריזם בפסיכולוגיה?] 

ה- הדבר העיקרי בגישה שלי, זה שאני טוען ש"כל זה אכניס", כל המגבלות של השפה והחשיבה שלנו, כל השימושים המיותרים במילים שלנו[לדעתך] הכל הם פעולתו הישירה של ה'. לדעתי פעולה ישירה של ה' שווה לה' עצמו [בהגבלה מסוימת] וממילא מחשבה שלי על האלהות, שפועלת אמנם כפי כל מגבלות ומגרעות ההכרה שלי, הוא עדיים האלקים בעצמו, כי האלקים חושב את זה ולא אני. כאן עיקר העוקץ במה שאני טוען, ולכך אני טוען שזה פותר את הבעייה העיקרית שבתיאולוגיה. לא ראיתי אם שמת לב לזה, אולי לא הסברתי מספיק נכון. 

אשמח אם תוכל להתייחס לנקודות שכתבתי. 

שותפי

הבהרה חשובה

מיימוני כתב "בוודאי שאני רחוק מאד ומתנגד מאד לתפיסה של שותף סוד. ולא שתפיסה זו שלו אינה ניתנת ללימוד. היא גם התפיסה שדגלו בה מקובלים מפורסמים"
למיטב ידיעתי והבנתי, אף מקובל מפורסם אף פעם לא אחז בשיטה הזאת. ואני חושב ככה במלא הרצינות בלי שום אפלוגטיקה. [ואם היה אחד או שנים שטעו בזה, או שלא הצליחו להתנסח כראוי, או שאכן טעו, אבל מדובר במיעוט קטן ובודאי אל "מקובלים מפורסמים", כלומר אלו שמוכרים כאבני הבנין של הקבלה.] 
מובן ששותפי יחלוק עלי, אבל אני את דעתי כתבתי. 

יהי אור,
התגובה האחרונה-[לפני ההבהרה במקום בו אתה מבאר מה 'נקודות המחלוקת'] שלך שווה כל הון שבעולם, וכמובן התשובה לפי דעתי על שתי השאלות כפי הצד הראשון.
הדברים מוכחים גם מכתבי הרמ"ק שכמובן כל הזמן דן והתעמת עם דברי הפילוסופים והשכל הישר על האלוקות, וכן משיטת הרמח"ל עצמו, שתרגם ודן את כל 'הקבלה' לפי שיטות פילוסופיות בכלל ורמב"ם בפרט, וכבר אמרתי כמה פעמים בהרבה היזדמנויות, צא ולמד שבספרו היסודי 'דעת תבונות' לא הזכיר לשום חכם מאחרי חז"ל, אלא לחכם אחד בלבד והוא הרמב"ם בספרו 'מורה הנבוכים', והזכירו לבנות עליות את הסוגיות הכי יסודיות בקבלה כמו: א. הספירות ב. עניין הלידה עיבור וגדלות ג. בריאת הרע ד. מראות הנבואה-עניין הדמויות שבספירות.
גוף דבריך בעניין הספירות לא נתבארו לי לאשורם, ועדיין צריך אני להתעמק בהם להבין בדיוק עומק כוונתך.
ברור ששותפי כדרכו נמשך אחרי 'הלשם', שלא אהב בלשון המעטה את הדרך של הרמח"ל ולדעתי רוב המקובלים החכמים שחייבים להסתכל על החכמה בהסתכלות פילוסופית ושכל הישר, מאחר וזהו הדרך היחידה לבחון דברים, ולכך הוא אומר את מה שהוא אומר.

תוקן על ידי tzvi11 ב- 06/07/2012 13:42:53

האם בגלל שקשה להפריד זה אומר שזו לא אפשרות? ע"ע דברי הגר"א על השאלה האם רח"ו הבין את האר"י.

שותפי
כמדומני שכבר התווכחנו פעם על כך. ומה אעשה וכמעט כל מי שדיבר על השאלה הזאת. [ובראשם בעל שומר אמונים, שרוב המקובלים מסכימים לדרכו] הסכימו שפשוט שלא כמו שאתה אומר. עיין בהקדמת השו"א. וכן הבינו כל בעלי החסידות. אתה מגיע כאן עם שיטה שאני לפחות לא מכיר אפילו מקובל אחד שאוחז בה.
ומדברי רח"ו שהבאת אין ראייה כל לשאלה, הוא מדבר על פרטי הטכניקה. כאמור אין בכתבי האר"י/רח"ו כמעט מילה על שאלת ההבנה והמשמעות של כל זה, אז איך אתה אפילו מעלה על דעתך ללמוד מהם בשאלה זו?
חוץ מזה, כבר האריכו רבים בביאור דברים אלו, והרי האר"י עצמו מסתמך על כל המקובלים שקדמוהו ובפרט על דברי הרמ"ק, כך שבכל אופן הקטעים האלו צריכים פירוש. ועכ"פ לגבי יסודות ההבנה כולם הסכימו שצריכים ללמוד מכתבי הרמ"ק וכו' [כדברי תלמיד המגיד ממעזריטש בהקדמה למגיד דבריו ליעקב. ועי' בספר תורת נתן ערכי הרמ"ק. ובדברי הר"י הלל בכ"מ ]