תוכו זרק קליפתו אכל

ירוחם,

והשלב הבא הוא לימוד גמ' בשבת וריכוז המחשבה הנדרשת בעזרת עישון סיגריה כדרך כמה משכילים מפורסמים ...

הרב מיכי,

אני לומדת, לא לומד!
נא להסביר לי דברים בשפה מובנת לנשים.
גם אם הן קצת-קצת למדניות, עדיין שפתן אינה שפת הגמרא והארמית והסברה.

(ואגב רציתי להוסיף לטעיון הקודם, שכאשר אתה רואה בכוונה עיקר,אתה מאושש את דברי יתכן על כך שהרעיונות וחובות הלבבות הם העיקר, הפרי, והמצוות הן הקליפה, וסותר את דברי עצמך שאמרו הפוך באחת ההודעות הראשונות באשכול זה.
גם אני רואה בכוונה עיקר, אבל פחות מתייגת אותה ממך, פחות מדייקת אותה ממך, ובעיקר - לא אומרת 'רק כך האלוקים מתכוון ורוצה', 'רק כוונה זו טובה לפניו', 'לא כוונה אחרת'. הרי רצונו והבנתו וכוונותיו כה גבוהים ועמוקים מעמנו, נניח שיש לנו נגיעה בהם, אך איך יש לנו השתלטות עליהם ומידור אחרים מהם? והיינו כאלוקים יודעי טוב ורע ומצויין וזניח? )

יהי,

א.      אני רואה כי גם הרב מיכי וגם אתה מושכים את הדיון לשאלה מהו עיקר. כנראה לא הבהרתי מספיק.

השאלה אינה מהו עיקר. השאלה היא מהו תוך ומהו קליפה.

הדיון הוא מתוך הנחה, כי למצוות יש טעם/תכלית במובן של סיבה, לא רק במובן של הסבר (טעם מלשון נתינת טעם, כפי שציטט הרב ספרן) על מה שבכל מקרה צריך לעשות.

אם נאמץ את העמדה שהוצגה על ידי  שנרב באשכול הבלטות, "רחמנא אמר", אכן אין מקום לשאלתי.

אתה מצביע על הסיבה הטכנית מדוע מצוות מעשיות קבועות ועומדות. אני הצבעתי על התוצאה האבסורדית.

ברור שניתן להלביש על כל מעשה כל טעם, אך אדם מהישוב נוהג בדרך כלל לפי הכלל, בטל טעם בטלה הלכה.

אם אנו סבורים שאנו יודעים את הסיבה והמניע לתיקון המעשה ואנו סבורים כי מחמת טעות (או ההבנה של אותו זמן, או כל מינוח מכובס אחר) נתקנו כל המצוות או חלקן, מוזר הדבר כי תוכו זרק וקליפתו אכל.

אינני רוצה להיכנס כאן לשאלת סמכות הביטול וכו'. כאמור הצבעתי על התוצאה המשונה.

(לא הבנתי מדוע "מנסים להישאר כמה שאפשר בתוך הפרדיגמה הקיימת", אך אכ"מ).

הרב מיכי,

אם לא תגלה לנו רז דעתך על סיבת קיום המצוות, לא נוכל לדון.

לומדת
לעולם לא מאוחר.

הרב מיכי
כלום צריך להזכירך את הגירסא (שהיא גם ברמב"ם פרנקל) "אלא מחכמיהם"? ואת דברי הרב קוק בנידון.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/07/2012 12:35:49

הרב מיכי,

דוגל אתה בתורת הבלטות שלא מדעת.

השפעת תפיסת האלוקות על הבנת רצונו, היא יותר מאשר השערה גרידא.

יש הבדל בין רצון אל המושג כבעל כוח עם אינטרסים שיעבדוהו, כפי שמשתקף מהמקרא, לבין "רצונו" של אל מופשט, עד כמעט אי מושג.

אם המצוות ניתנו בסיני, על ידי אלוהים כפשוטו, כצורתן, אני מסכים כי כזה ראה וקיים.

מי שסבור (כמו רבם מחכמי הפורום) כי בחירת המצוות הושפעה מתפיסת משה את האלוקות ורצונה, אם התפיסה משתנית מהיסוד, מה טעם לקיים את המצוות שסיבתן אותה תפיסה שאיננו שותפים לה.

לומדת,

אבקש לצרף לצו ההגנה מפני התורה גם את העם היהודי...