תוכו זרק קליפתו אכל

ברור כי הטיעון הופנה כלפי עצכחים.

החרדים הקלאסיים בהכוונת מרנן ורבנן, בולעים לתאבון בשקיקה, את התוך והקליפה ללא אבחנה.

אם אין דעת, הבדלה מנין.

כן, אבל בדת נקבעים החוקים לפי המנהיגים, וכיוון שהמנהיגים נקבעים (לפחות בתיאוריה) על ידי הרוב, והרוב הוא מטומטם (כמאמרו של ג'ורג' קרלין זצוקללה"ה: תחשוב כמה האדם הממוצע הוא טיפש. 50% מהאוכלוסיה טפשים יותר ממנו*). לכן לפי הגדרה יהיה פער זמנים בין הפרקטיקה הדתית לבין התיאולוגיה המתוחכמת (התיאולוגיה המתוחכמת תשתלט על הרוב הרבה לאחרי שקביעות הלכתיות מאותו הזמן נכנסו לתוקף), וכיוון שכך הפרקטיקה הדתית תמיד תפגר אחרי התיאולוגיה, ולפי האקסיומות של האורתודוקסיה אין משנים פרקטיקה דתית שנקבעה בעבר (מיכי יגיד ש: מה פתאום, בתנאי ש<יתקיימו מצבים שהסבירות להתממשותם נמוכה מטיסות לחלל במחיר שווה לכל נפש עד 2020> (שהרי כאמור ההסתברות שהרוב יבחר במנהיגים רציונליסטים שאינם זקוקים לכל הממבו ג'מבו היא אפסית) אפשר לשנות ולהתקדם "כמו במדע". אבל מעשית זה חסר משמעות. כמו בדוגמה: אם צה"ל יהיה צבא חרדי לחרדים לא תהיה בעיה להתגייס) ולכן הפרקטיקה הדתית תקועה איי שם ככזו המתבססת על התיאולוגיה הכי פרימיטיבית.


*לטובת המדקדקים: בהתפלגות נורמלית הממוצע שווה לחציון. התפלגות משתנה האינטיליגנציה באוכלוסיה היא נורמלית.

הבהרה:
האמירה: "הרוב הוא מטומטם" - מתייחסת למין האנושי ולא לקבוצת המאמינים בדווקא. זה נכון בהגדרה - בהתפלגות נורמלית הרוב חייב לפגר אחרי החכמים.
לצורך הטיעון אפשר להניח ששיעור הטמטום באוכלוסיה ומידתו זהים בשתי האוכלוסיות, אלא שבמערכת משפט חילונית יש אפשרות להתאים את הפרקטיקה לתיאוריה העדכנית, במערכת משפט יהודית דתית אורתודוקסית - אי אפשר, מבחינה מהותית או טכנית או שילוב שלהן, וכך נתקעים עם תפילות מעומק הלב לשחזורו של בית מטבחיים פגאני במהרה בימינו אמן.

רציו,

אין בינינו ויכוח, אך כדי לקיים מקרא מלא שדיבר הכתוב וַכֵח התווכח עם עמיתך ודרשו חז"ל (ב"מ לא) עד מאה פעמים, ובערכין (טז:) אמרו "עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה (צ"ע אם אפשר לצאת ידי חובה בהכאה וירטואלית) ושמואל אמר עד קללה ורבי יוחנן אמר עד נזיפה", אימא בה מילתא.

1.      כל הטיעון מופנה כלפי עצכחים והוא עקרוני, לא פרקטי. הסיבות המעשיות ידועות. הצבעתי בפני כמה מהכותבים בעלי דעות נועזות, אשרתורה אישית חדשה מאתם תצא, על הפרדוקס של תוכו זרק, קליפתו אכל, בהנחה שהם מדקדקים במצוות.

2.      יש בהחלט משהו עצוב מאד, בעובדת היות גדולי הדורות האחרונים, בעלי  רמה פילוסופית כה נמוכה. הרבה פחות מהממוצע בציבור וללא שום פרופורציה מול האינטליגנציה החרדית. זו מערכת שמזינה עצמה במעגל. ככל שהגדולים רדודים יותר, זה משפיע על העם וחוזר חלילה.

ייתכן,

אתה מצביע על משהו שנראה מגוחך. אבל סתירה לוגית אין בו. לכן מי שמקבל את אקסיומות האורתודוקסיה מוכרח לקבל שרצון האל (whatever it means לפי תורת שלילת התארים) שאחראי לנתינת התורה, לצורת התפלגות האינטיליגנציה באוכלוסיה ולאירועים ההיסטוריים שגרמו לכך שמאז המאה השנייה לספירה אי אפשר לעדכן את ההלכה עד הודעה חדשה, הוא שיהודים במאה ה-21 לספירה יקיימו את הפרקטיקות הדתיות שנתנו לקבוצת פגאנים במאה ה-13 לפנה"ס ועודכנו במידה מסוימת ע"י אנשים פרימיטיביים במאה ה-2 לספירה. כך גזרה חכמתו יתעלה ואין לנו הבנה בזה (הרי בכל מקרה אי אפשר להבין למה אל, בטח אחד משולל תארים, ירצה משהו מתרכובות פחמן על פני כוכב לכת זניח. בין אם אלו רצונות שמתאימים לנרקומן מורעב כמו הקרבת חיות משק ועישון צמחים ארומטיים ופסיכואקטיביים ובין אם אלו רצונות שמתאימים לילד/אשה מוכה הלוקה במגלומניה כמו רצון שילמדו על החכמה האדירה שבבריאה וכך יכירו בו, יאהבוהו, יעריצוהו ויתחברו אליו בחיבור שכלים - כמו שכתב הרציונליסט הדגול. כך שאין הבדל מהותי בין השתיים). אם זה גורם להם סבל - לפום צערא אגרא. אין זה שונה מכל קושי אחר בקיום המצוות. זה חלק מהאסלאם (=כניעה, submission) של היהדות - כמאמרם ז"ל: אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא יאמר אפשי ואפשי אך מה אעשה ואבי שבשמיים גזר עליי. לינק לדברי לייבוביץ'.




יהי אור,

לא צריך לחתוך את איבר המין בכלל. (אלא שלא שואלים אותי, כמובן)