תוכו זרק קליפתו אכל

שוב משחקי מילים.

אין הבדל בין 
1. ליהודי יש פריבילגיות שאין לגוי = מקלים בדינו של יהודי

לבין
2. מחמירים בדינו של גוי

אלו טענות שקולות.



זה בסך הכל עניין של נקודת מבט  - 

נקודת המוצא של טענה 1 היא 
החוק הבסיסי הוא זה שמתממש ביחס לגוי
וכלפי יהודים החוק מקל יותר.

נקודת המוצא של טענה 2 היא
החוק הבסיסי הוא זה שמתממש ביחס ליהודי
וכלפי גויים החוק מחמיר יותר.

כל אפלייה ניתנת לתיאור בשתי הדרכים באותה המידה.
(כמו כשצריכים לקבוע לגבי שני גופים מי בתנועה ומי במנוחה, אפשר לטעון באותה המידה שא' נח וב' נע או שא' נע וב' נח).

לכן:
חוקים מסוימים מפלים כל גוי (גם כזה שמאמין ב one true God ואינו עובד עבודה זרה ואף גדור בדרכי האומות) לרעה,
מסקנת ביניים: אין בסיס לטענה הכוללנית שהאפליה כלפי גויים נאמרה רק לגבי גויים של זמנם.
מסקנה: יש איפה ואיפה במשפט העברי על בסיס גזעי.

העולה מכאן:

א. הטענה שהיהדות לא מפלה על בסיס גזעי - שגויה. 

ב.
(הקדמה)
המחלוקת בין הרמב"ם למאירי (לצורך הענין) היא האם מקומות אחרים שבהם היחס בחוק אינו שיוויוני מהווים אף הם אפליות על רקע גזעי/תיאולוגי (אני סבור שמבחינת תיאולוגיה רציונלית אפליה על בסיס תיאולוגי נדרשת בקל וחומר מאפליה על בסיס גזעי - הרי יש הרבה יותר טעם להפלות לרעה אדם על רקע זה שהוא מכעיס את האל וגורם לאחרים להכעיסו מאשר על רקע זה שלא נולד להורים הנכונים) או מקרים פרטיים של אפליה בין אזרחים מוסריים ללא מוסריים.*

הנחה: מעולם לא נמצא חילוק בחז"ל בין גדורים בדרכי האומות לבין שאינם. 

לכן:
1. תער אוקהם אומר לנו שאין סיבה להוסיף גורם נוסף (כפי שאראה בכוכבית למטה הוא ממש לא מובן מאליו).
2. אני חושב שהם הכירו מעט פילוסופים ואנשי רוח גויים, ובכל זאת לא חילקו. לכן מסתימת הדברים ניתן ללמוד שאין חילוק.
3. יש אינדיקציות לכך שאין אבחנה כזו. למשל מה קורה לפי חז"ל שרוצה ללמוד תורה ולשמור שבת (אם תורה ושבת אמורים לעדן את האדם ולהופכו למוסרי)? (רמז: לא lived happily ever after). (הטענה הזו יותר חלשה כי אפשר עדיין לטעון, בדוחק רב, שהם התכוונו לגוי טיפוסי של זמנם דהיינו רוצח פוטנציאלי שרוצה במקביל ללמוד תורה ולשמור שבת. אני צריך למצוא דוגמה שאין בה אפשרות כזו. אין לי כוח עכשיו)




*  גם אבחנה זו היא בעייתית, מכמה סיבות:
1. לא עולה בקנה אחד עם המשפט המודרני: לא הורגים אדם שלא עבר על עבירה שמגיע לו עליה עונש מוות לפי החוק, רק בגלל שהוא עושה עבירות קטנות יותר, או - גרוע מכך - משתייך לקבוצת אוכלוסיה שעושה עבירות שמגיע עליהן עונש מוות לפי החוק.
מכאן:
א. האפולוגטיקה מטרתה לטעון שההלכה והנחות המשפט המודרני עולות בקנה אחד. כמובן שאפשר לא לקבל את הנחות המשפט המודרני אבל אם כן אין צורך בכל האפולוגטיקה מלכתחילה.
ב. גם במערכת המשפט היהודית זה כך לגבי יהודים. לא הורגים יהודי נתנייתי שגנב מחברת כי הוא משתייך לעיר שבה יש הרבה רוצחים - כל אדם לגופו. כך שעצם האבחנה בימי חז"ל בין יהודים שכקבוצה הם מוסריים יותר ללא-יהודים שכקבוצה הם מוסריים פחות היא גופה אפליה חמורה ביותר בין יהודים ללא-יהודים, והאפולוגטיקה מגיעה למסקנה שלוקה באותה בעיה שהיא באה לפתור.

2. מוסריים ולא מוסריים זה מנקודת מבט יודוצנטרית - נקודת מבט אקסיומתית שטוענת לאבסולוטיות. מבחינת מערכת האקסיומות היהודית, ורק מבחינתה, חיתוך אברי מין של תינוקות לשם האל ורצח על רקע דתי הם חיוביים מוסרית, ואילו חילופי זוגות, או רצח על רקע כבוד המשפחה, הם שליליים מוסרית. מערכות אקסיומות אחרות, אלו של האירופאים ושל הערבים בהתאמה, תראנה את המצב בצורה הפוכה. בבואנו לבצע השוואה, אנחנו זקוקים לבסיס משותף. לכן נצטרך מערכת אקסיומות מקובלת על שני אגפי המשוואה. אבל אי אפשר להשוות בין שתי מערכות אקסיומות ולקבוע איזו מהן יותר חיובית מבחינה מוסרית. אלא אם כן אתה מתבסס על הטיעון שהאל נתן את מערכת האקסיומות היהודית (כלומר מתייחס למערכות האקסיומות המוסריות לא כאקסיומות אלא כטענות שיש להוכיח תחת מערכת המטא-אקסיומות לפיהן 1. ה'טוב' הוא לקיים את דבר האל. 2. האל נתן הנחיות ליהודים ורק להם. ואז המסקנה היא שההנחיות היהודיות הן חיוביות מוסריות וההנחיות האירופאיות והערביות שליליות מוסרית). אבל אז שוב חזרנו לביסוס האבחנה בין יהודים ללא-יהודים בימי חז"ל, שהתיימרה להיות אובייקטיבית ומוסכמת גם על מי שלא מקבל את היהדות, על רקע קריטריונים תיאולוגיים יהודים (שהכנענים, שההצדקה האפולוגטית לג'נוסייד שבוצע בהם (על פי הסיפור המקראי), היא היותם לא מוסריים, לא חושבים שהם נכונים)...


----------------------

סיכום ביניים:

גר תושב = לא-יהודים שאינם עובדים עבודה זרה וגם גדורים בדרכי האומות (A), ויותר מזה.
בהלכה, ערכו של לא-יהודי שאינו עובד עבודה זרה ואף גדור בדרכי האומות (B) הוא קטן (אם מקבלים את הפרשנות של רמב"ם) או שווה (אם מקבלים את הפרשנות של המאירי - עדיין הוא לא יותר מגר תושב) לגר תושב.
ערכו של לא יהודי שעובד עבודה זרה אך גדור בדרכי האומות (C) קטן (לפי הפרשנות של כץ) או שווה (לפי הפרשנות של מיכאל אברהם) ללא-יהודי שאינו עובד עבודה זרה ואף גדור בדרכי האומות. 
A>=B>=C


מכאן: 
גר תושב (A)  שהורג יהודי בשגגה נהרג. לכן גם B ו C נהרגים.

גר תושב (A) שגנב (עובר על מצוות גזל שהיא אחת מז' מצוות בני נח) נהרג. לכן גם B ו C נהרגים.

חילול שבת לצורך גר תושב (A):
לפי רמב"ם - אסור, לפי רמב"ן (למשל) מותר וראוי.
לכן:
לפי הרמב"ם גם לצורך הצלת חייהם של B ו C אסור לחלל שבת.
לפי רמב"ן יתכנו שלוש אפשרויות:
1. המשתנה הקריטי, זה שמבחין גר תושב מסתם גוי של ימי חז"ל לעניין חילול שבת לצורך הצלת חייו, הוא מעמדו התיאולוגי הספציפי. B ו C אינם עונים להגדרתו ו/או שמעמד זה אינו מתקיים היום מבחינה טכנית. לכן אין לחלל שבת ל B ו C. כך למשל נראה לי.
2. המשתנה הקריטי הוא היותו לא עובד עבודה זרה, ולכן יש לחלל שבת לצורך הצלת חייו של B אך לא של C. כך למשל חושב יעקב כ"ץ.
3. המשתנה הקריטי הוא היותו גדור בדרכי האומות ולכן יש לחלל שבת לצורך הצלת חייהם של B ו של C.
נשאלת השאלה איך מכריעים בשאלה כזו. כך למשל חושב מיכאל אברהם.
לטענת אברהם המחלוקות בנושא הזה הם מחלוקות שבמציאות (מה עמד לחז"ל בראש כשפסקו את ההלכות האלו) ולכן אין עדיפות לרמב"ם על רמב"ן או לכץ על אברהם (ולהפך). האם כל אחד יכול להכריע בשאלה מציאותית כזו לפי אומדן דעתו הרחבה את הראש של חז"ל (אני חושב שכשבאים לאמוד דעתו של אדם צריך להתייחס לתקופה שבה הוא חי ולהתבטאויות אחרות שלו, ולא סתם לומר שמן הסתם הוא חושב כמוני. התבטאויות השנאה של חז"ל כלפי כל השונה מהם, כולל יהודים שאינם הולכים בתלם שהרבנים המציאו זה עתה - מה שמכונה 'עמי הארצות', וכן שאר הסיבות שפירטתי למעלה, מהוות לדעתי סיבה טובה לחשוב שלנגד עיניהם עמדו קריטריונים שמבוססים על שנאה וגזענות. לכן אני סבור שהרמב"ם צודק וגם אם הרמב"ן צודק לא צריך להתפרע יותר מ'גר תושב' ממש), או שיש קריטריון כלשהו, ואם כן - מהו? שאלות אלו נותרו לעת עתה פתוחות.