"החלקיק האלוהי" ורוחניות

ובכן מואדיב היקר,

לפני כמה ימים קניתי את ספרו של אנתוני גוטליב "חלום התבונה" (ספר מומלץ מאוד. ויש לי כמה ביקורת עליו ולא כאן המקום)

ובכן אני מצטת לך את דבריו שם (ותראה שלא חידשתי כולם אם כי שחשבתי שכן חידשתי. וראה אייך אפי' אנתוני גוטליב בעצמו לא יורד לסוף דעתם ושואל שם שאלות שטותיות לגמרי) בעניין חיבור אקראיות ובחירה,

"היה צורך לשנות דבר או שניים בתיאוריות האטום של דמוקריטוס שבהן השתמשו אפיקורוס ולוקרציוס כדי להסביר את העולם למטופליהם החרדים והמבולבלים, החידוש המעניין ביותר שהציג אפיקורוס הוא ה"סטייה":
קפיצה זעירה ולא צפויה לצדדים, שאותה מבצעים האטומים מדי פעם בפעם. הדבר היה אמור לפתור שני קשיים בתמונת העולם של דמוקריטוס, האחד בתחום הפיזיקה הטהורה, והשני בעל השלכות ישירות על החיים האנושיים. הקושי הראשון נוגע להתנגשויות בין האטומים. מסיבות שונות טען אפיקורוס שהאטומים של דמוקריטוס ייפלו בחלל ריק במהירות שווה ותמיד היישר מטה, כל אחד במסלולו שלו. אם כך כיצד אי-פעם ייתקלו זה בזה ויצטרפו זה לזה כדי להרכיב את האובייקטים הגשמיים המוכרים ? בלי סטייה ארעית של האטומים לצדדים, אומר לוקרציוס, "לא התנגשו בעופם, לא התקיפו אז איש את רעהו, ובבריאה ומלואה לא יצר אז הטבע מאומה".
אפיקורוס מסיק כי מוכרחה להיות בטבע אקראיות כלשהי, ניתור שאין לחזותו, במביא אטום אחד לנתיבו של האטום אחר. על רעיון זה אמר קיקרו שהוא "יציר דמיון ילדותי", אבל הוא אנלוגי לאי-הוודאות, או האקראיות, שאנו מסוגלים לראות כהיום במכניקת הקוונטים המודרנית. הבעיה השנייה, הנפתרת גם היא על ידי הסטייה, מעניינת עוד יותר. אפיקורוס הוא כפי הנראה הראשון שהצביע עליה, (וחשבתי מרוב גאווה שזה אני הראשון max) והיא הייתה לאחת הבעיות המרכזיות בפילוספיה,
מדובר הוא בבעיית הרצון החופשי והדטרמיניזם. אם כל מה שקורה הוא תוצאה מכנית עיוורת של תנועת האטומים, איך יכול האדם להיות חופשי ? איך נוכל לייחס לו אחריות מוסרית למעשיו ? פעולותיו לא יהיו "שלו" כלל, אלא תוצאה לא נמנעת של תנועות האטומים בגופינו. מבחינתו של אפיקורוס זוהי מחשבה מרגיזה. האפיקוראים חשבו שניבוי עתידות הוא קשקוש מוחלט,
אבל כעת דומה כי גם מן האטומיזם עצמו משתמע שהעתיד יכול להיפרש בפנינו כמו חפיסת קלפים. כנגד האמונה שחיי האדם נתונים לחסדי האלים, או הגורל, מציג אפיקורוס תמונת עולם מדעית והנה מתברר שהאטומים עצמם גרועים לא פחות מן הגורל. ולאמיתו של דבר, טען  אפיקורוס, האטומים של דמוקריטוס אפילו גרועים מן הגורל:

"עדיף לאמץ את המיתולוגיה על האלים מאשר להשתעבד ל"גורל"של פילוסופי הטבע: הראשון מרמז על תקווה לפייס את האלים בעבודה אותם, ואילו השני מחזיק בהכרח שאיננו יודע פיוס."

גם לוקרציוס מדבר על ה"גורל" בבואו לנסח את הבעיה:

ניחא - נגיד, שתנועת הגופים משולה לשרשרת:
דחף מוליד את רעהו בסדר יציב וקבוע.
אף הסטייה מן הדרך אינה יכולה לשנות את צו הגורל שקבע לעולם כל תרכובת וקשר,
פן תעורער עקביות הסיבות הצפויוה מני קדם.
איך יבוסס הרצון שאיננו נכנע לשמים ?
איך זה הכה שורשיו בנפש כל חי עלי ארץ ?
איךבעטיו נהלך לאשר נתכוון בליבנו,
גם מן הדרך נשטה - ואין המועד מחייבנו או המקום - כי ננהג כאשר יעלה על הדעת ?

אם האטומים סוטים לפעמים ממסלוליהם באופן לא צפוי, כפי שהאמינו אפיקורוס ולוקרציוס, כי אז יש בכוחנו להפר את "צו הגורל". (בינגו,,,, ניצחנו את ברירה הטבעית max) "עקביות הסיבות הצפויה מני קדם" למרות הכל אינה צפויה מני קדם, ועשויה להשתבש. כך, על ידי שילוב סטיות האטומים בפיזיקה שלו, קיווה אפיקורוס להימנע מן ההיבט הדטרמיניסטי הלא אנושי של תורותו של דמוקריטוס. במאה העשרים אמרו כמה פיזיקאים דברים דומים למדי על אפשרות החופש שמעניקה לנו מכניקת הקוונטים. עם גילוי אי-הוודאות, כתב הפיזיקאי הנודע סר ארתור אדינגטון ב1928 "מסיר המדע את התנגדותו לרצון החופשי."

הרעיון אשר לפיו מחזיקה האקראיות במפתח לרצון החופשי נראה מפתה מאז ומעולם,  (וכאן אנתוני גוטליב פשוט לא מבין את העומק ומתחיל לבלבל את הראש max ) למרות שהוא כרוך בבלבול רב. מה בעצם אומרים לנו אפיקורוס ולוקרציוס ? האם הם אומרים שפעולות הנעשות מרצון הן סטיות אקראיות של אטומים במוח ? (הוא כזה חמור האנתוני הזה max) אם אכן כן, הם אומרים שפעלותיו של אדם נחשבות חופשיות בתנאי שאין לחזות אותן. אבל זה אינו יכול להיות נכון, שכן אקראיות אינה מתיישבת עם רעיונות של אוטונומיה ושל אחריות אישית. כדברי הפילוסוף הבריטי א.ג'. אייר (Ayer 1910-1989 )
(כנראה גם חמור גדול max)

"אם אדם פועל באופן זה ולא אחר אך ורק מכוחו של המקרה העיוור, ייתכן שהוא חופשי, אבל קשה לייחס לו אחריות. ואכן, כאשר פעולותיו של אדם נראות לנו לא צפויות, לדוגמה, כאשר אין לדעת מה יעשה, לא נחשוב שהוא מישהו הפועל באופן מוסרי. נסתכל עליו דווקא כעל מטורף,"

אם אכן חשב אפיקורוס שפעולות מרצון הן סטיות אקראיות של אטומים בגוף, וכי עובדה זו מעניקה לבני - אדם שליטה במעשיהם, הוא הכניס את עצמו לבוץ רציני (כך זה שעיתונאי (= אנתוני גוטליב) עוסק בפילוסופיה פשוט לא מבין כלום ולכן שואל שאלות טיפשיות שכאלה אבל בהמשך תראה שהוא די ענוו אנתוני היקר שלנו max) אבל אולי לא לכך התכוון, אפשר שניסה לומר רק שקיומן של קפיצות אקראיות בתנועת האטומים מראה שהטבע מותיר אפשרויות פתוחות, וכך אינו קובע לחלוטין הכול. אם כל אטום חופשי לסטות בכיוונים שונים, אולי גם אנו חופשיים לבצע פעולות מרצון בגופינו שלנו, באופן כזה שלא כל מעשינו יהיו פשוט תוצאה מכנית בלתי נמנעת של סיבות ותוצאות אטומיות,
ואם אומנם כך חשב אפיקורוס, ייתכן שלא בילבל בין אקראיות לחופש. אבל גם אם איננו יכולים להרשיעו בבלבול, יש להודות שתשובתו לבעיית הרצון החופשי רחוקה מלהניח את הדעת, (פשוט משוגע טוטלי max) הוא אינו מצליח לומר דבר ברור על אופין של אותן פעולות מרצון. (אנתוני לא מבין שהמודע לעצמו = התודעה היא המנצלת את החופש\אקראיות max ) הן נשארות מסתוריות, ולא מובן כיצד הן משתלבות בתמונה העולם האטומיסטית. אולי, בסופו של דבר, לאחר שהצליח להעלות ולנסח את הבעיית החופש, מוגזם לצפות שגם יפתור אותה, (איזה בעל גאוותן מנווול, הוא אומר נווו הילד (אפיקורוס) עלה את הבעיה מספיק לנו, פיתרון אין, היי היי הפיתרון נמצא בשאלה עצמה ?! את זה אנתוני לא מבין או לא רוצה להבין כי אז יהיה אחראי למעשיו לדורי דורות max)