"החלקיק האלוהי" ורוחניות

מנחם,
אנסה להסביר שוב, כי נדמה לי שחוט הדיון אבד לנו. אנא קרא עד הסוף, כי ההתחלה (א) לא עומדת בלי הסוף (ב).

א. הערכים שמתנגשים בהתלבטות עומדים על סולם כלשהו. אתה מחליט האם ערך א גבוה מערך ב או לא. ההכרעה היא תוצר של הסולם הזה (ושל עוד דברים). לכן כשאתה מדבר על בחירת ערכים אתה מדבר גם על עוצמות של כל ערך כזה. בין אם הבחירה נעשית כבר כשהחלטת על הערכים הללו, או ברגע הנוכחי.

אתה מנסה להפוך את השיקולים למדידים על ידינו על פי שיקולים רציונליים קבועים, וכאן לדעתי אתה טועה.
כשלאדם יש שיקולים שווים (עליהם אנחנו מדברים. לשודד מצוי אין שיקול האם לשדוד שקל תמורת סיכוי סביר של כדור בראש. אבל יש לו כן שיקול האם להכנס להרפתקאה מסוכנת מול סוכני ברינקס כשייתכן והוא יוצא עם חמש מליון ש"ח ופציעה קלה אל מול היתכנות שאת העשור הבא הוא מבלה בכלא או בבתי חולים ושיקום עם פציעות קשות), הם מרצדים בקרבו כשכל רגע אחד השיקולים מראה פניו כאילו הוא הנכון להוביל את ההחלטה ורגע אחריו השיקול השני תופס את מקומו.
האדם מכורח (או רצון, ?) מחליט על דרך אחת על פני השניה, כי הוא שכנע עצמו שדרך ושיקול זו היא הראויה להחלט. כאן נשאלת השאלה על סמך בוססה ההחלטה. וחוסר האפשרות להצביע עליהם הם המעלות חשד גדול שההחלטה איננה רציונלית. אפשרי והיא ספונטנית מעצמה (שאנו מודעים לה בדיעבד) אפשרי והיא סיבתית ובפועל היה כובד קל מכריע, לאחד השיקולים.

לדוגמה, בהתלבטות האם לנטוש את הדיון או לא, מתנגשים שני הערכים שהזכרתי. כעת אני צריך להחליט האם אני דוגל בערכים הללו או לא. זו החלטה אחת, והיא נעשית מתוך בחירה. החלטה שנייה, מי מהם עומד גבוה יותר בסולם. זהו אספקט נוסף של בחירה. בנוסף, אני צריך להעריך את העוצמות של ההפסד לפי כל ערך (עד כמה ייפגעו אם לא אמשיך, וכדו'). כאן זו אולי לא ממש בחירה אלא ניתוח והכרה של המציאות (אבל אולי יש כאן שיקול שנותן משקל לכל יחידת 'פגיעה' כזו).

אתה מתעסק כל הזמן בזירת הבחירה, האם היא בחירת ודגילה בערכים אלו או אחרים, או מי מהם גדול נעלה ומועדף יותר. מה משנה מה ומי הם העומדים לבחירה. אנחנו דנים על מנגנון ההכרעה בין לבטים יהיו מי שיהיו ובאיזה נושא שיהיו.
השאלה היא איך מבוצעת הכרעה בלא הצבעה רציונלית על אחד מצדדיה.
כדי להנצל מהשאלה כיצד באפשרי בכלל להכריע הדבר השקול, הצעת את המכניקה האקראית. אבל לא פתרת בזה את הבעיה האחרת, היא בעיית האחריות האנושית על בחירותיה. האם אפשר לומר שהאדם בוחר ראציונלית אם אינו יכול להסביר את בחירתו? ואם הוא מסביר את בחירתו ואנחנו משתכנעים שאכן אצלו מה שמכריע זה צד ושיקול אחד מהסיבה שהצביע עליה, האם זו בחירה חופשית? הוא הרי אומר שצד זה הכריע אותו. לא הייתה לו אפשרות התנגדות כי שוב, אם הוא בסיבה כל שהיא (להראות שהוא השולט מרצונו, למשל) הרי שהיה לו הכרע גדול יותר, ואם אינו יכול להצביע על הסיבה, הרי שאיננה רציונלית (היא מעין מעשה טירוף).


ב. כל הטיעון לטובת הדטרמיניזם אמר שאם יש לי שיקולים שמוליכים לבחירה אז התוצאה  כפויה עליי, ואין כאן בחירה חופשית. מה שאני טועו שזה לא נכון, כי השיקולים עצמם הם תוצאה של בחירה (האם אתה יכול להצביע על שיקולים שמוליכים אותך לאמץ ערך כלשהו? כפי שאמר לייבוביץ, אם יש שיקולים אז זה לא ערך. זוהי בחירה נטו. אחרים יאמרו קביעה סיבתית נטו, אבל אני לא מסכים לזה). ומעמדם היחסי (סולם הערכים) גם הוא תוצאה של בחירה. בכל הנקודות הללו לא תוכל להצביע על סיבות קודמות שגורמות לזה, ולכן הקושיא מעיקרא ליתא.

אתה לא מצליח להסביר איך זירת הבחירה (גם החדשה עליה אתה מדבר), חפה מהטיעון הפשוט אותו כתבת בשתי השורות האחרונות. אם יש סיבות קדומות (גם במינונים נמוכים ותת הכרתיים) הרי שהם הכריעו, ואם אין, על פי מה מתבצעת ההכרעה.? סתם, החלטה לא רציונלית ?? הפלת החלטה ברגע מסוים באופן אקראי של השיקול, כי מה? זה נקרא הכרעה לא רציונלית.

אתה כמובן יכול לחזור ולטעון שהשיקולים הללו גם הם תוצאה של מבנה פיסי או נפשי שלי, ולכן גם הם כפויים עליי. אבל כאן אין לטובתך טיעון שתומך בדבריך (כי אין שיקולים שמוליכים לערכים, וכנ"ל),

ראשית, ישנם מינוני הכרעה דקים וקלים המורכבים מהרבה פרטים המשתתפים בכל התלבטות.
ושנית, אתה מתחמק מהבעיה אותה אני טוען (והעלית אותה בניסוח אחר בשם לייבוביץ'), אם ההכרעה מתבססת על משהו קדום (שבכוחו להכריע) הרי שאין היא חופשית, ואם איננה מתבססת על כלום, במה היא הגיונית? מה מניעיה בתודעת האדם?


 ולכן זה נותר פתוח. מה שטענתי הוא שבמקום שהשאלה היא פתוחה אני מעדיף את הכיוון שנראה לי יותר אינטואיטיבית (או בחוויה שלי). לפחות כל עוד אין שיקולי נגד טובים מאד.

שיקול הנגד טוב מאוד.


טענתי מהתחלה היתה בניגוד לסיכום שלך: כשהאדם לא יכול להצביע על שיקולים או סיבות שהניעו אותו להחלטתו, זה עדיין פתוח לשתי פרשנויות: אקראיות (או סיבתיות סמויה), או בחירה. גם בתהליך בחירה, לפחות בתחילתו אין שיקולים והנמקות, שהרי אם הם היו זו לא היתה ההתחלה. זו ההגדרה של לייבוביץ לערך: זהו העיקרון שבו בוחרים בלי הנמקה (אין אפשרות לעשות רציונליזציה לערכים, כי כל רציונזליציה מתבססת על עקרונות יסוד שלא ניתנים להנמקה. ואלו הם הקרויים 'ערכים'. לכן בהגדרה לערכים אין הנמקה רציונלית מחוצה להם עצמם).

על מה מתבססים השיקולים ומה הם ערכים זה נושא בפני עצמו. כאן אנו דנים לאחר שישנם לאדם ערכים, והם חלק ממכלול השיקולים, מה נימוקו להלך אחר צד ערכי זה או אחר צד כנגד, באם שתיהם הפעילו כח שווה על שיקול דעתו. תהליך של בחירה אם הוא רציונלי הרי שהוא סיבתי ואם איננו רציונלי הוא חסר משמעות מבחינת אחריותו של האדם.

מנחם,
אני באמת על סף ייאוש. כנראה יכולת ההסבר שלי דלה מדיי, כי אני חוזר כל הזמן ותחושתי מהתשובות היא שדבריי לא הובנו. אתה כל הזמן חוזר על כך שיש או סיבתיות או אקראיות (ופעם אחת אפילו שמת את זה בפי: כתבת שהצעתי מכניקה אקראית של הבחירה). לא עוזר לי להכחיש שוב ושוב. מכיון שגרוני ניחר, אנסה מכיוון אחר.

בדקתי בתגובות, ואתה צודק שלא אתה הוא זה שהעלה את האקראיות כהסבר לבחירה. אתה שללת אותה ממישהו שכך הבין בדבריך.

ישנן אכסיומות בגיאומטריה, שאחת מהן היא הטענה שבין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד. האם לדעתך אכסיומה היא בהכרח טענה שרירותית? אין לה הוכחה, שהרי מדובר באכסיומה. מאידך, כל המשפטים (התיאורמות) מבוססים עליה.

אני לא מחפש הוכחות למה שההגיון הפשוט מבינו ואין לו כל סתירה.
ולכן, בהגיון הפשוט אנחנו מנהלים את חיינו, ואם אין לנו סיבה להטיל בו דופי כשלא נצרך. אנחנו מתייחסים אל ממצאיו כמציאות ועובדה כל עוד משהו לא מתגלה כלא בסדר. לכן שרק קו אחד עובר בין שתי נקודות (במישור ישר) מכיון שהוא הגיון פשוט, עליו אנחנו בונים את ההמשך. (איזו הוכחה אתה דורש לה יותר ממה שהחוש והנסיון מעיד?).

גם ערכים למי שדוגל בהם ומאמץ אותם, נובעים הם אצלו מהגיון ישר (שכמובן הוא יחסי מאוד, וראוי להתווכח עליהם. אינם דומים לאכסיומות גיאומטריות או מתמטיות). לדוגמה אדם שערכיו "ערכי טוב" ברור לנו מהיכן נבעו. אם כי יש להתווכח על משמעות ערכים אלו האם היא ערכית (רעיונית אובייקטיבית) או רגשית-מצפונית (ולכן אינם מובנים מאליהם כאכסיומות הנ"ל. אבל לא כאן הנושא) מובן ההגיון העומד מאחרי קבלת הערכים האלו. גם בדוגמה שהבאת על דרישה לשוויוניות אנושית, לא קשה להסביר מבחינת הגיוניות את המניע לסברא זו (אם כי כנ"ל נושאי ערכים הם סוגיה סבוכה ועמוקה יותר, ולא מה שנראה כלפי חוץ כערכים הם אכן כאלו. לא כאן הנושא).

בשתי המקרים הנ"ל לא עמד בפני ההגיון הישר משהו הפכי להם. אף אחד לא העלה בדעתו שיכולים לעבור יותר מקו אחד בין שתי נקודות, וגם לא העלה בדעתו שאולי "ערכי רע" הם הנכונים (וכנ"ל, בערכים שונה קצת מאכסיומות הנ"ל). על השאלה איך הבינה מכירה דברים, איך היא מסבירה את אשר לפניה, איך היא בונה עולם תודעתי וכו' יש הרבה מה להאריך, אבל לא בזה עסקינן.

כשאנחנו מגיעים לנושא הבחירה, (ושוב, אולי נדון על בחירה לא דתית ולא ערכית), מתעוררת בעיה, עומדות לפני האדם שתי ברירות שקולות, והנה הוא מצליח להעדיף אחת על פני רעותה, בלא שמצליח לנמק מדוע. אם אתה מסביר את זה באקראיות, שללת מהאדם את אחריותו. אם אתה מסביר זאת בסיבתיות (ואפילו ערכית קדומה) הרי שאין הבחירה חופשית. אתה בא ומציע מכניקה שלישית והיא
באיזה ראציונל עכשוי אתה יכול לנמק את הבחירה בצד אחד? אתה מציע שהבחירה נעשית כי "כך נראה לי". במילים פשוטות, לא "אני" (הרציונלי והמחשב והמבין) הוא זה שמצליח להכריע, כי אז הייתי יכול להראות ולהצביע בנימוק מדוע צד מסוים מועדף על הצד השני. אלא "כך מתרשם לי" שצד זה הוא המועדף. מכיון שאתה מבין שזו הגדרה לא רציונלית, אתה טוען שאכן ההכרעה היא תוצאה של ערכים קדומים שכבר התאזרחו בתודעתי (והערך שמשקלו כבד יותר אף במינון נמוך הוא זה ש"נראה לי יותר"). אבל אם כך העברת את הבחירה לזירת בחירת הערכים עצמם. לדעתך עיקר מבחן הבחירה האנושית היא אילו ערכים ואקסיומות חיים לאמץ כנקודות מוצא וריצוף כמסלול החיים. ושם מה תענה? למה בחרתי בערכים אלו ולא באחרים?
אם תענה שוב כי "כך נראה לי" ולא תצליח להראות את הרציונל שבהם, מה עשית? הפכת את הבחירה ללא הגיונית ללא רעיונית. כשאדם שוקל האם לאמץ "ערכי טוב" (לדוגמה, להיות זולתן) כי כך מרגיש לנפשו האצילה או לאמץ "ערכי רע" (על משקל הנ"ל, להיות אנוכי) כי כך ישתלם לו יותר, ושתיהם אכן שקולים בפניו, הוא מלא סברות כרימון. תסביר מה הרציונל שעמד בבסיס בחירתו. אם האדם לא מצליח להסביר את הבחירה אלא כי כך "הרגיש לי" סימן שהוא שבוי בידי כוח נפשי נפרד מהרתיונל שבו, כי בחירה רציונלית מסבירים בהסבר הגיוני לא בפטירת מילים בעלמא.
 
 
בה במידה, הערך היסודי שאני מאמין בו אין לו נימוק (ולכן גם לא רציונליזציה, כלשון לייבוביץ). לדוגמה, אם מישהו מאמין בשוויון בין בני אדם. האם יש לו נימוק להאמנה הזו? אם יש לו, אז אשאל על הנימוק: האם יש לנימוק שלו נימוק? וכן הלאה. בסופו של דבר כל מערכת הנמקה מתחילה בעיקרון שבעצמו הוא לא מנומק (=זה, ורק זה, קרוי 'ערך', אצל לייבוביץ). זה נכון בערכים וגם בגיאומטריה. האם לדעתך זה אומר בהכרח שמדובר בהחלטה שרירותית? האם לדעתך אמונתו של אותו אדם בשוויון היא תוצאה של הגרלה? האם האכסיומה בגיאומטריה היא שרירותית? אני טוען שלא. יש דברים שנבחרים כי הם מובנים מאליהם בעיניי, ולכן אני מאמין בהם. אין להם נימוק, אבל הם לא שרירותיים ולא נבחרים בצורה עיוורת.

על ה"מובנים מעליהם בעיניי" נסוב הוויכוח. כשמדובר בבחירת ערכים או אקסיומות אחרות, הרציונל מתחיל בהבנתי ותפיסתי את הדברים כמות שהם. לא אני יצרתי את ההבנה! לכן איני אחראי עליה, היא מתלווית אלי ואני רק נושאה. היא רציונלית כי היא מוסברת ומתוארת על ידי. אבל הבחירה או ההחלטה או הדרך מדוע לאמץ את התפיסה הזאת או את האכסיומה הזאת איני יכול להסביר (חוץ מטענת "ההגיון הפשוט". אבל הוא לא בבחירתי הוא כבר מובנה בי) ולכן אין הבחירה או החלטה או הדרך להבנה "רציונליות", ולשם שייכת הבחירה.
אנחנו מחפשים שלאדם תהיה אחריות הגיונית על בחירתו, ולא שהוא יסביר אותה בדיעבד ככך היה נראה לי. אם אין לו שליטה על הכך נראה לי הרי שהוא שפוט של תפיסתו את הדברים, ואם יש שליטה, יואיל נא לבאר אותה, וזה הרי לא שייך כי שקולים הם שתי הדרכים אותם שקל (ואם לא שקולים הם, במה בחר? ההגיוני יותר אתאזרח בהגיונו). 


כאמור כמה פעמים בדבריי לעיל, לא התכוונתי מעולם להוכיח זאת. טענתי שזוהי האינטואיציה הבסיסית שלי, ואני לא רואה סיבה לזנוח אותה בלי נימוק טוב מאד. מכיון שלא מצאתי בכל דבריך עד כה ולו נימוק אחד (יהא טוב או רע)נגד הטענה הזו, אין לי סיבה לזנוח אותה.
הטענה שעליה אתה חוזר שוב ושוב היא אך ורק זו (ואין בלתה): מכיון שאין נימוק לבחירה הזו אז היא אקראית או כפויה עליי. אבל אני חוזר שוב ושוב שאני כופר בזה גופא, ולכן אני מחכה לנימוק. אם יש לך, יופע נא מייד.

הגם שטיעיתי בדבריך (על המכניקה השלישית). הטענה שאני טוען לכל אורך הדרך היא טענה חזקה מאוד. שהכפירה שלך לא מיישבת אותה אלא מתעלמת ממנה. לא אני צריך לנמק, אתה הוא זה שצריך להסביר  החלטה של כך נראה לי, הגם שאיננה שרירותית, מדוע היא בחירית רציונלית. ואם לא לא יעזרו כל תחושות ואינטואיציות על הבחירה, (הם יוסברו או כסיבתיות המשלה על בחירה, או כבחירה אקראית מה שפחות מסתבר).