"החלקיק האלוהי" ורוחניות

מנחם,
א. אני לא מבין מה הבדל אתה רואה בין הבחירה בערך לבין הבחירה בעוצמתו של הערך ובמעמדו על גבי סולם הערכים. אני בוחר בערכיי, ואני גם בוחר היכן הם עומדים על הסולם הערכי (מי חשוב ממי ועד כמה).

משום שאני קורא את מפת השיקולים אחרת ממך. השיקולים בחיי היום יום בדרך כלל (ולדעתי בכל המקרים) אינם על עוצמות של ערך, אלא (לדוגמה במעשים טובים) האם להשמע לקולו של הערך הטוב ולנהוג בהתאם או להשמע לצרוך האישי המשתלם כרגע ולוותר על מימוש הערך הטוב. הדילמה במקרים אלו היא לא מה טוב ומה יותר טוב אלא מה להעדיף כדרך את הערכי והטוב או את הערב והנחפץ.

ב. לא הבנתי מדוע חוסר נימוק או הסבר מעיד על חוסר רציונליות. לכן הבאתי את דוגמת האכסיומות. כמו שאני רואה שבין שתי נקודות עובר ישר אחד אני רואה שיש לי בחירה. בדיוק אותו דבר.

הסברתי כמה וכמה פעמים (אבל אנחנו הרי לא מתייאשים...), רציונלי הוא מה שנתפס בשכל כ"עומק הכרתי". אחרי שנתפסת בתודעת האדם בלא אפשרות הנמקה שקו אחד עובר בין שתי נקודות הופכת התפיסה הזאת למשהו רציונלי בתודעתו, עכשיו אם הוא ימשיך לפתח תכנונים או לעשות מעשים בהתאם לתפיסה זו, זה נקרא שהוא פועל באופן רציונלי.
אמור מעתה השלבים הקודמים והגורמים להתפסות האקסיומות וכל בסיסי ההכרה הראשוניים אינם ראציונליים מבחינתינו - אין אנחנו יודעים עליהם מאומה. אנחנו (=הכרתינו) כשבויים בידי צורות ההכרה. וליתר דיוק כיון ש"אנחנו" ו"הכרתינו" אינם שתי דברים נפרדים, מדויק יותר לומר שהרצינל האנושי מתחיל מהכרת הדברים והילך. ההכרה עצמה היא כבר צורות רציונליות ותיכנון וחישוב הלאה הם פעולות רציונליות.
כשמגיעים לבחירה, אתה מנסה לטעון שפעולת הבחירה, כלומר ההחלה העצמית על ערך כל שהוא או על דרך כל שהיא, היא פעולה שאין להסביר ולנמק אותה. ועל זה טענתי, א"כ הרי היא דומה לשלבים הקודמים של הכרת האקסיומות. הרציונל בהשוואה לאקסיומות מתחיל רק מרגע שנבחר הדבר. פעולת הבחירה עצמה לא רציונלית. אין יכולים לומר בה "אני" "בחרתי", כי האני והבוחר היינו הך, ממילא אני היא בחירתי כרגע ואין אפשרות להצביע כיצד האני הפך לבחירת צד אחד כשם שאין להסביר כיצד האני הפך להכרת אקסיומה מסוימת.

ג. אתה מבלבל בין חוסר הנמקה  לבין חוסר סיבה. אין סיבה שגורמת לי לאחוז בערך כזה או אחר, ולכן אני בוחר בו חופשית. אבל יש הנמקות. ההנמקות הן ראשוניות כמו הנמקות שיש לי לנכונותה של אכסיומה. האם זה שאין לי הנמקה חיצונית אומר שהידיעה הזו שרירותית או לא נכונה? להיפך, זה אומר שהיא כל כך נכונה עד שאין שום צורך להעמיד אותה על משהו יותר יסודי ומובן ממנה. הרי כל הנמקה מבוססת על הנחות יסוד. אם אתה אומר שכל הנחת יסוד היא שרירותית, אז גם כל מה שבנוי עליה הוא שרירותי. ולכן הכל שרירותי.

תודה על איבחון נקודת התבלבלותי. ולא בלבלתי ביניהם. אני טוען שחוסר הנמקה בהכרה אקסיומטית אינה מגרעת מערך ההכרה, כי ההכרה היא עובדתית, וממנה ממשיכה השכילתיות האנושית. אבל חוסר הנמקה בבחירה הופכת את הבחירה לעובדתית המנותקת מ"פעולה אנושית של בחירה רציונלית" כי פעולת הבחירה איננה ניתנת להסבר והנמקה ע"י מבצע הבחירה.

ד. ההשוואה בין הכרה בעובדה לבין בחירה בערך אינה השוואה לעניין האחריות המוסרית. אל תיקח את דבריי למקום רחוק מדיי. מה שהתכוונתי לומר הוא שגם דבר שאין לו הנמקה אינו בהכרח שרירותי. רק לעניין זה ערכתי את ההשוואה. לגבי האחריות המוסרית, דומני שחובת ההסבר היא עליך. הרי אתה דן במושג שבעיניך הוא חסר מובן וסתירתי.

שוב, איבחון שגוי. לא טענתי השוואה מכוח טענותיך. אני הוא שמשווה בין חוסר אפשרות להטיל אחריות על צורות ההכרה האנושית כי הם נעשים שלא ב"פעולה רצונית" לחוסר אפשרות להטיל אחריות על בחירה אנושית כי (לדבריך) גם הם נעשים שלא ב"פעולה רצונית". פעולה של בחירה בטוב כי האדם צדיק או בחירה ברע כי האדם רשע זו טאוטולוגיה ומשחק מילולי. השאלה הופכת לאיך הוא צדיק ואיך הוא רשע? א"א לומר כי הוא בחר בטוב והוא ברע, שהרי אז אתה מסתובב סביב עצמך.

הבעיה בבחירה היא איך אדם בוחר בצד אחד מהשתים בלא הנמקה? נגלו לו שתי צדדים" שתי ערכים "שתי אפשרויות פעולה" שתי שיקולים. מה לו שנתקבע על אחד מהם? תשובתך כי הוא התקבע בחופש רצונו. ורצון זה מהו??? מה היחס שלו לתודעה האישית של בעליו? תשובתך לא יודע להסביר אבל ככה זה. אין לי בעיה עם "ככה זה" אבל יש לי בעיה עם מי שאומר לי מכיון ש"ככה זה שבחרת בצד זה תענש ומכיון שככה זה שבחרת בצד זה תשתכר" כשאין לי כל אפשרות התגוננות מה"ככה זה". אתמול היה לי ככה זה לטוב והיום ככה זה לרע, מה אעשה? איך אבחור בנימוק כל שהוא צד הפוך מה"ככה זה" שהיה לי באותו רגע?


ה. אני חוזר בפעם האלף, שבאופן מהותי אני לא יכול לבאר את מהלך שכלי, וזו לא מגרעת כלל ועיקר. שכן אם הייתי יכול אז  היו סיבות קודמות לערכים. כמו שאינך יכול לבאר את מהלך שכלך כשאתה  מחליט שבין שתי נקודות עובר ישר אחד. אתה שוב דורש דרישות לביאור סיבתי של מהלך שאינו סיבתי. זה כמו לבקש  ממני: באר את מהלך ההגרלה הקוונטית. מה פירוש "לבאר" בהקשר זה? להביא מכניזם שעושה אותה? הרי זה תרתי דסתרי כי אין מכניזם סיבתי שעושה זאת. זו מהותה של אקראיות. בה  במידה הדבר נכון לגבי בחירה. אי אפשר  לבאר אותה סיבתית כי היא לא סיבתית.

ואני חוזר בפעם האלף ואחד, שבאופן מהותי כשלא יכולים לבאר מדוע יש חוק עיקום המרחב אין זה מגרעת כלום בחוק הזה עם מוכר לנו שהוא נמצא עובדתית, וכשלא יכולים לבאר מה זה נקרא "מוכר לנו שהוא ככה עובדתית" אין זה מגרעת מכך שבשפה וההבנה האנושית ישנו המונח הזה כחלק מהתפיסה האנושית שעל פיה אנחנו מתנהלים בחיינו (בלי הנמקה ובלי תפיסה בסיסית יותר) אבל יש מגרעת גדולה עד חוסר פשר גמור לומר לאדם אתה אשם בבחירתך גם בלי שתצליח לנמק אותה ובלי שתצליח להבין את אופן בחירתך.
סליחה חבר, כשאתה מאשים מישהו תסביר לו במה. אל תסביר לו שהוא אשם כי באינטואיציה שלך יש משהו שאין לך עליו כלום מושג.

ו. מהותה של השליטה היא שהדבר בידיי, ויכולתי לעשות כך או אחרת. כל מכניזם אחר אין בו שליטה שלי על מעשיי. לכן שאלתך תמוהה בעיניי. אתה מקשה כיצד אני אומר שיש שליטה אם אין סיבה וזה לא אקראי? וכי אםיש סיבה או שזה אקראי אז יש שליטה? זה פשוט בלבול מושגי שאתה  חוזר עליו שוב ושוב.

שוב, תודה על האבחון.
ולא שאלתי איך יש שליטה אם זה לא פעולה ולא אקראי (כלומר שאם היא כזאת יש שליטה) זו שאלת שטות ולא רק בלבול מושגי.
טענתי היא, שגם אם יש לך תחושת בחירה, מכיון שהיא לא הנמקה איננה בשליטתך. לתשומת לבך בנידון שלנו גם המושגים "שליטה" ו"אחריות אישית" עוברות בדיקה מחדש.
המונח שליטה הוא מונח יחסי (ממשלה שיכולה לכוף מרות על חבל ארץ, נקרא שהוא בשליטתה) כרגע אנחנו דנים על משמעות יותר מוחלטת של "שליטה". אנחנו מנסים להסביר במונחים הגיוניים את "שליטתו" של האדם על מעשיו, ושליטה במובן מוחלט לא תיתכן אפילו אם אנחנו מזהים אינטואיטיבית בחירה אנושית. כי כל עוד המנגנון הזה לא מבואר (ולדעתי וגם לדעתך אין בו ביאור) אי אפשר לדבר על שליטה (כלומר אפשרות מוחלטת להחליט כך או כך) במובן המוחלט השכיח אצל אלו שלא התעמקו דים במשמעות הבחירה ויתכנותה. 

ז. לכשתסביר לי מהי 'אחריות' לשיטתך, אשמח להסביר לך מדוע אני ואתה נושאים באחריות לבחירותינו. אדם נושא באחריות למעשה שאותו הוא עושה מתוך שיקול דעת, אבל הוא יכול היה שלא לעשות אותו. לדעתך אין מצב כזה, ולכן אחריות הוא מושג חסר משמעות (וכנראה גם סתירתי). אז כיצד אתה רוצה שאסביר לך משהו שללא כל נימוק אתה מתעקש לא לקבל אותו.

גם את המונח "אחריות אישית" אנחנו צריכים בדיון הזה להגדיר מחדש. לא יעזור לנו לקחת אותו מההמון הלא חושב, והדן הכל אינטואיטיבית ברמה נמוכה. ולכן מחיל על הבוחר "אחריות" מוחלטת על מעשיו. כי כל עוד אנחנו לא מצליחים לזהות ולהגדיר את דרך פעולתה של הבחירה, אין אנחנו יכולים להטיל אחריות על מי ש"כך נבחר על ידו" מבלי שמצליח לנמק למה ומדוע.
ראיתי שאתה עונה באיזו תגובה. שהצדיק בוחר בטוב והרשע ברע. אולי תוכל להסביר איך הוא צדיק ואיך הוא רשע אם לא כי הוא צדיק והוא רשע, ומדוע לדעתך הם כאלו? תשובתך - כי בחרו ברשע או בטוב. אתה סב סביב עצמך, מבלי שאתה נותן עומק לבחירה. אתה מקבל אותה ממקום ההבחרות ומנסה לשוות לה רציונליות פנימית וקדומה יותר.

הודעת סיכום (ביניים...) לדעתי הבנתי אותך טוב וגם את עצמי טוב...
השתכנעתי מטיעוני..., ולא מצאתי בטיעוניך מזור להם.
הדיון כאן הוא בנושא קריטי ומשמעותי ביותר בחיינו. והגיע במידה מסוימת עד רמה בסיסית ביותר שניתן לחקור בה (לבנתיים). עיקר הבעיה כאן שחפרנו עד תובנות בתוליות, שאין להעמידם על בסיסים יותר אלמנטריים. ומכאן נובע קושי גדול בערך ובשווי שניתן להעניק להם. הבנת פעולת הבחירה, שליטה על הבחירה, אחריות עליה.
מעניינת לא פחות העובדה ששתים מהפכים באותם ענינים ותובנותיהם הבסיסיות שונות כל כך.

תודה.