"החלקיק האלוהי" ורוחניות

ניחא - נגיד, שתנועת הגופים משולה לשרשרת:
דחף מוליד את רעהו בסדר יציב וקבוע.
אף הסטייה מן הדרך אינה יכולה לשנות את צו הגורל שקבע לעולם כל תרכובת וקשר,
פן תעורער עקביות הסיבות הצפויוה מני קדם.
איך יבוסס הרצון שאיננו נכנע לשמים ?
איך זה הכה שורשיו בנפש כל חי עלי ארץ ?
איךבעטיו נהלך לאשר נתכוון בליבנו,
גם מן הדרך נשטה - ואין המועד מחייבנו או המקום - כי ננהג כאשר יעלה על הדעת ?

אם האטומים סוטים לפעמים ממסלוליהם באופן לא צפוי, כפי שהאמינו אפיקורוס ולוקרציוס, כי אז יש בכוחנו להפר את "צו הגורל".   "עקביות הסיבות הצפויה מני קדם" למרות הכל אינה צפויה מני קדם, ועשויה להשתבש. כך, על ידי שילוב סטיות האטומים בפיזיקה שלו, קיווה אפיקורוס להימנע מן ההיבט הדטרמיניסטי הלא אנושי של תורותו של דמוקריטוס. במאה העשרים אמרו כמה פיזיקאים דברים דומים למדי על אפשרות החופש שמעניקה לנו מכניקת הקוונטים. עם גילוי אי-הוודאות, כתב הפיזיקאי הנודע סר ארתור אדינגטון ב1928 "מסיר המדע את התנגדותו לרצון החופשי."

הרעיון אשר לפיו מחזיקה האקראיות במפתח לרצון החופשי נראה מפתה מאז ומעולם. למרות שהוא כרוך בבלבול רב. מה בעצם אומרים לנו אפיקורוס ולוקרציוס ? האם הם אומרים שפעולות הנעשות מרצון הן סטיות אקראיות של אטומים במוח ?  אם אכן כן, הם אומרים שפעלותיו של אדם נחשבות חופשיות בתנאי שאין לחזות אותן. אבל זה אינו יכול להיות נכון, שכן אקראיות אינה מתיישבת עם רעיונות של אוטונומיה ושל אחריות אישית. כדברי הפילוסוף הבריטי א.ג'. אייר (Ayer 1910-1989 ) 
 

"אם אדם פועל באופן זה ולא אחר אך ורק מכוחו של המקרה העיוור, ייתכן שהוא חופשי, אבל קשה לייחס לו אחריות. ואכן, כאשר פעולותיו של אדם נראות לנו לא צפויות, לדוגמה, כאשר אין לדעת מה יעשה, לא נחשוב שהוא מישהו הפועל באופן מוסרי. נסתכל עליו דווקא כעל מטורף,"

אם אכן חשב אפיקורוס שפעולות מרצון הן סטיות אקראיות של אטומים בגוף, וכי עובדה זו מעניקה לבני - אדם שליטה במעשיהם, הוא הכניס את עצמו לבוץ רציני   אבל אולי לא לכך התכוון, אפשר שניסה לומר רק שקיומן של קפיצות אקראיות בתנועת האטומים מראה שהטבע מותיר אפשרויות פתוחות, וכך אינו קובע לחלוטין הכול. אם כל אטום חופשי לסטות בכיוונים שונים, אולי גם אנו חופשיים לבצע פעולות מרצון בגופינו שלנו, באופן כזה שלא כל מעשינו יהיו פשוט תוצאה מכנית בלתי נמנעת של סיבות ותוצאות אטומיות,
ואם אומנם כך חשב אפיקורוס, ייתכן שלא בילבל בין אקראיות לחופש. אבל גם אם איננו יכולים להרשיעו בבלבול, יש להודות שתשובתו לבעיית הרצון החופשי רחוקה מלהניח את הדעת,  הוא אינו מצליח לומר דבר ברור על אופין של אותן פעולות מרצון.  הן נשארות מסתוריות, ולא מובן כיצד הן משתלבות בתמונה העולם האטומיסטית. אולי, בסופו של דבר, לאחר שהצליח להעלות ולנסח את הבעיית החופש, מוגזם לצפות שגם יפתור אותה,