השפעת טראומות ילדות וגיל ההתבגרות בחברות מיעוט תרבותיות על עיצוב הזהות האישית

[מקסמן,

כתבת (בין היתר) - "תקיפת ילדות לא היית אצלינו רק אחרי שהתחיל החזרה בתשובה שאז רכבו על הגל כל מיני אנשים עם מושגים מחברות אחרות, תקיפות של הורים (לילדיהם הם ) גם לא היית אצלינו עד אז"

לפני שנים, כשהסתבר לי שחברת הילדות הטובה שלי ושכנתי לאורך שנים גדלה בבית בו אביה היה נוהג באלימות (פיזית ונפשית) כלפי אימה, פניתי בתקיפות רבה לאימי שלי ושאלתי - את ידעת, ומדוע לא עשית כלום? מדוע לא התרעת? מדוע לא התלוננת? אמרה לי אימי - לא ידעתי שיש דברים כאלה, לא העליתי בדעתי שתתכן מציאות כזו, ולכן את כל הסימנים (שהיום אני חכמה לפרש באופן כזה) תמיד פירשתי אחרת, מפני שזה פשוט לא עלה על דעתי.  
אונס, אלימות במשפחה ופגיעות בילדים תמיד היו. לא תמיד דיברו על כך, ולכן מי שלא עבר זאת על עצמו לא ידע שיש דבר כזה. פעמים רבות גם מי שכן עבר זאת, חונך להאמין ש"אין דבר כזה אצלנו" ולכן הוא בודאי מדמיין או מפנטז ומשהו אצלו לא בסדר. דומני שהיה זה פרויד, שמסיפוריהן הרבים של נשים בעלות הפרעות נפש, על כך שבילדותן התעלל בהן מינית מבוגר מבני המשפחה - אב, דוד, אח וכו' - הסיק הוא, שנשים נוטות לפנטז פנטזיות מיניות על אביהן ומשהן לא נענות לכך במציאות הן מפתחות הפרעת נפש (או משהו כזה). במקום להסיק את ההגיוני והפשוט יותר - שנשים רבות עברו בילדותן התעללות מינית בידי בן משפחה בוגר ולכן פיתחו הפרעה כלשהי. 
העובדה שלא דיברו על משהו, לא אומרת שהוא לא היה קיים. היא רק אומרת שלא דיברו על כך, בד"כ מסיבות מובנות ("אלה לא נושאים שמדברים עליהם אצלנו", .חוסר יכולת להתמודד או פשוט חוסר עניין).
לצערי הרב אתה ממשיך להחזיק במה שהתחנכת עליו (כנהוג לפני שנים) בעניין הזה - מי שמדבר ומספר הוא מנוול ואכזר (ולא מי שעשה לו כך!). להבנתי, גישה כזו היא בסיס לסדום, ואני שמחה שאיני חיה בקהילתך.]

מקסמן

איקון ירוק על התיאורים המדוייקים ועל הניתוחים. אם כי מעבר להערכות של אדם בודד בעל היכרות עם מספר סופי של אירועים, (חכם ככל שיהיה העד), אין לנו.

אכן יש להסתפק באיזו מידה תופעות של אלימות בחיק המשפחה או ניצול מיני בחברה או במשפחה הן שכיחות, ואם התופעות נפוצות יותר או פחות בימינו מאשר בתקופות אחרות (ואיך אפשר לדעת זאת).

איקון ירוק לאמשלום על התיאוריה המעניינת כי פרויד המציא את שיטתו אודות נשים מדמיינות מתוך חוסר הנכונות להכיר שהן מדווחות דיווחי אמת.

כמדומה שיש לשים לב לכך שיש תופעות מהסוג העגום שמתוארות באשכול שהן אופייניות לחברות בעלות מוסר אנטי מיני המפריד בין שני המינים ומונע קשרים ביניהם.

עלי להודות שאין לי ידע בתחום, וכל מה שאני מסתמך עליו הוא שתי עובדות שעשויות להיות אקראיות. מצד אחד טענות לגבי שכיחות של יחסים בין המינים בחברות שבטיות פרימיטיביות (אפריקה נניח, ואיני יודע איך מוכיחים זאת, וסוף סוף גיל הבגרות שם מוקדם בהרבה לזה שבחברה המערבית) וכן יש היתר כמעט מלא ליחסים כאלו בחברה האמריקאית של היום (וכך נראה מאד מההשתקפות בספרים ואולי גם בסרטים, ויש להשוות בין ספרים שיצאו לאור באמצע המאה העשרים, כמו, נניח, "התפסן בשדה השיפון" או אפילו "אל תגע בזמיר" לבין היחסים המתוארים בספרים שמחברת ג'ודי פיקו).

ולעומת זאת בחברה הויקטוריאנית אפשר שבפנימיות לבנים היו שכיחים יחסים תחליפיים כפי שנטען לגבי החברה הסגורה והאקסלוסיבית שבה גדלו והתפתחו המרגלים הקומוניסטים הידועים בבריטניה (היה רעש גדול סביבם לפני כמה עשרות שנים).

לפי זה מה שיש לפנינו הוא דוגמא של נושא לא קל לדיון מסיבות ברורות אודות "התפתחות זהות מינית בחברות סגורות המפרידות בין המינים".

נראה לפי תיאוריות פסיכולוגיות שבגיל ההתבגרות (ואולי קודם?) יש תקופה של חוסר מובחנות שבה הצעיר המתבגר עלול להגיע לידי סיפוק על ידי קשרים חד מיניים מפני שהם הזמינים לו או שהשעשועים מתחילים לפני ההתעניינות במין הנגדי (השתדלתי לכתוב בזהירות לפי ניסוחיו של מקסמן). כמדומה שתיאורי מקסמן הולמים את התיאוריה הזו.