השפעת טראומות ילדות וגיל ההתבגרות בחברות מיעוט תרבותיות על עיצוב הזהות האישית

אם לא היית עסוק בהתגוננות היית מבין שאני מתכוונת לסיפורי חיים אמיתיים מפי הנפגעים/ות עצמם/ן, לא לספרים של חיים ולדר. ברשותך לא אפרט יותר. בתחום הזה אתה מכיר את המציאות החיצונית בלבד, זו שלחברה נוח להציג. אולי היית גם זוכר שכתבתי בפירוש שהחברות החילונית והדתית נגועות באותה בעיה בדיוק- נסיון למרק את המצפון על ידי הכאה על חזה המגזר האחר.
גם אתה מבזבז את זמנך כאן במקום למצוא תרופה לסרטן. אני לא בטוחה שאתה מועיל יותר לאנושות מאלו שמוכנים ללכלך את ידיהם בדם בשביל לעזור למותקפים.

[ביליצר (וגם מקסמן),

רק בזכות אנשים שהפסיקו להתבייש (במה שאין להם שום אשמה בו, לכתחילה!), התחילה החברה האנושית לראות את העוולות מן הסוג הזה וגם לנסות לתקן אותן ואת מה שמוביל אליהן. אשרינו שיש בינינו כאלה שאינם מתביישים כך. אנחנו חייבים להם הרבה מאוד.]

קודם כל, הדיון על שמי הוא קצת מצחיק כי הוא נבחר באקראי לחלוטין. פעם נכנסתי בטעות לפורום "פורטל הנפש" והאשכול הראשון בדף היה על עצת נפש ופתח אותו הניק "לא תבושי". מכיוון שעניתי שם על טענותיו כאילו טיפולי ההמרה עובדים, קראתי לעצמי "לא מתביישת". זה הכל.
הטענה העיקרית שלי היא שאין מודעות ציבורית לנושא האמיתי. יש ניסיון של כל חברה להרגיש טוב עם עצמה ע"י הסתכלות מה קורה אצל אחרים. גם אני לא אוהבת את התיאורים בחדשות. עיתונאיות נדרשות להוציא מנפגעות תיאורים פלאסטיים כדי להעלות את הרייטינג. משתמשים בכאב כדי לספק את הצרכים המציצנים של ההמון, תוך כדי האשליה כאילו זה טיפול בבעיה כשבעצם זה רק מחמיר אותה. זו בדיוק אותה "שיטת טיפול" שמקס הציג בחברה החרדית. ההפרדה בין זוגות גברים וההשתקה של הנאנסות/ים הן שימוש בכאב כדי להילחם בהומואים, לשלוט עליהם ולהשניא אותם. גם פה זה כאילו טיפול שבעצם רק מחמיר את הבעיה.

ביליצר- אני מודה שאני לא מבינה. כתבתי על הכאב הפיזי למרות שאני יודעת שלא זה מקור הסבל. הרי ילדים לפעמים עוברים כאבים פיזים קשים לא פחות שלא פוגעים כך בנפשם. אבל, מנסיוני, גברים רבים לא מבינים למה אונס פוגע כל כך ובמיוחד למה ילדים שלא מבינים מה זה, נפגעים. בשבילם הצגתי את הכאב הפיזי, שלכל הפחות יבינו מה זה אומר מהבחינה הזו. אי אפשר לדון על הנושאים הללו ולהישאר סטרילים.

[ביליצר,

איני חושבת שהיה משהו בוטה במיוחד בהודעה של "לא מתביישת". היא השתמשה במטאפורות הידועות של חז"ל, ולא התנסחה באופן חמור מזה בו התנסח מקסמן לפניה. אני גם חושבת שהיא הבהירה היטב את כוונתה, הראויה מאוד בעיניי.]