| לכל המצביעים בחדווה על "טעותי". וסליחה שאיני פורטם, כל אחד לפי שמו ומעלתו. ידעתי גם ידעתי. לא לחינם ציינתי את האומות אליהם התוועדתי ב"חדר". ניסיתי להימנע מדיון פרטני ומייגע על כל אומה (גם בדברי המעירים נפלו אי אלו אי דיוקים). הצבעתי על כך כי עם ישראל כלל לא היחיד ששרד. העירו על המשכיות גיאוגרפית אתנית, אך לא תרבותית וכו'. וכי בעם ישראל לא חלו שינויים. וכי יהודי מתקופת התנ"ך היה מזהה בכלל כי חרדי בן זמננו הוא ממשיכו ששרד? עד כמה אנו דומים ליהדות שהייתה בתקופה לה מיוחסת אגדת יציאת מצרים, ההתנחלות בארץ כנען, ימי בית ראשון, בית שני, חז"ל וכו'. (שאלה מעניינת הראויה לאשכול נפרד). אם שינויים כאלה ואחרים במבנה החברתי יוצרים פנים חדשות, גם היהדות לא בדיוק שרדה. אכן, כדברי הרב מיימוני יש לא מעט אומות שנעלמו, אך מכאן ועד לאמירה כי האומה הישראלית היא היחידה ששרדה, רב מאד מאד המרחק. אם נירה את החץ ונכתיב מראש את הקריטריונים דוגמת "ימי מתן תורה" (כפי שציין אגנוסטיק, האומה הישראלית היא לא היחידה ששרדה מאותה תקופה) ועוד קריטריונים מנוסחים מראש, נגיע לכל תוצאה שנסמנה מראש. העובדה כי תרבות יוון פשטה בכל העולם המערבי, אינה מעידה על אי שרידותה.... יהי, הנך משתמש בשפת לועז כדי לרמוז כי האומה היהודית לא שרדה? לגוף שאלתך. טיעון השרידות רווח מאד, אפשר לומר כי בחוגים רחבים הוא נחשב כאקסיומה מוכחת ומקובלת על הכול, ונעשה בו שימוש מגוון. רק לדוגמה, הרב שך היה מנפנף בו תדיר. אין זה מיותר לברר את העובדות לפני שמנסים להסיק מהן משהו. הלא כן? | 
