כלכלה וסוציולוגיה חרדית

שתי ענינים נוספים שהעלה אותו מרצה.

1) משבר כזה שעובר כרגע על הציבור הליטאי מהווה זרז להתפכחות מאין כמוהו, דבר שאינו אפשרי כשהמסלול והדרך אחידים.
לדבריו, בכל פעם שדרך רעיונית אחידה התפצלה, לצד הקצנה דו קוטבית של דוגלי וקנאי שתי קצוות הפיצול נוצר מרכז הקשוב לביקורות שני הצדדים ונשאר עם שאלות ותהיות מהות ללא מענה. מה שגורם להתפכחות המרכז השקול, ונקיטת דרך עצמאית משלו (לרוב דרכים אישיות). כל עוד הייתה הדרך אחידה למרות שהפנימה סתירות פנימיות ולמרות שכללה רעיונות שונות בתכלית ואף מנוגדות, שרדה כל ביקורות חיצוניות. מכיון שאלו זוהו כזרות ואויבות. אך משנובעות הביקורות מתוך המחנה פנימה, ביקורתם הופכת חשיבה ביקורתית ומבדק רעיוני פנימי, ומי שחשיבתו יציבה ושקולה נטה לבדוק ברצינות את הטענות ופעמים רבות הגיע למסקנה שאף אחת מהצדדים אינה עונה על הביקורת המופנית נגדה. מסקנות מתבקשות לא אחרו לבוא.

גם ערכים ונושאים שקודשו והיוו אקסיומות פשוטות, וכל עוד שקטה הדרך לא נבדקו. בעת פילוג עלו גם הם לבדיקה ובחינה מדוקדקת, וגם בהם הוסקו מסקנות שונות.

לטענתו תנועת ההשכלה לא הייתה מגיעה למימדיה לולי העיסוק המקביל בין החסידים והמתנגדים בדיון פתוח ונגיש לכל הן ברעיונות הדת הן בפרטים אמוניים שהיו מוצנעים עד ההתפצלות. גם בתקופות אחרות בהיסטוריה היהודית כל התפצלות רעיונית גדולה גררה אחריה קיטוב רעיוני דו צדדי לצד זרם מרכז שנפלט לגמרי החוצה.

2) הרעיון החרדי לפיו ניתן לרסן את דחף ההגדרה העצמית, ואת דחף הזהות האינדוודואלית האישית והקבוצתית, בשם קומונה דתית מאוחדת בשבטיה, קרס. כל המחלוקות של השנים האחרונות בין בציבור בני הישיבות ובין בציבורים החסידיים, מונעים ע"י יצרים אישיים, ממומנים ע"י גורמים בעלי אינטרסים מגדריים, ומנוהלים על ידי אותם יצרים פוליטיים אוניברסליים.