מיימוני –

איני מחלק ביניהם כפוסקים אלא אולי בתפיסת עומק של הדת, האם היא "הכל" או לא. בדוגמאות שלנו -1. אם היא הכל הרב יכול וידע רפואה.מתוך תורתו, וזו הרוח הנושבת מ מ 80 (ואיני בטוח ב 100% שהיא אכן רוחו של הרב אב"ש). 2. אם היא הכל היא חובקת גם תשובה לשאלת מליון הדולר מול הסכויים הקלושים. הנתונים הרי ידועים (סכוי קלוש מול השקעת ענק בכסף ובמשאבים אנושיים) [אם עי יתכן שזו נקודה ספציפית – שהתגובה למצבי פיקו"נ נמדדת בדעת אנשים, על דרך היתר שומר פתאים ה' - ולא עקרונית].

מה מכשיר פוסק הלכתי בשימוש במטה הלכה?

מיימוני
דבר אחד לא הבנתי, מה לכל זה ולהלכה או למטא-הלכה.
זה שאלות של ייעוץ רפואי ופסיכולוגי.
וכבר אמר ה"פני מנחם" מגור, תפקידו הוא להיות רופא נשים ויועץ פיננסי..

בחזרה לנושא האשכול:

זעזוע: 20,000 חתמו נגד טיפול מאריך חיים

זעזוע: במהלך השנים האחרונות חתמו 4,000 אזרחי ישראל על טופס בו הם מצהירים כי במקרה שיחלו חלילה במחלה סופנית, הם מבקשים כי הרופאים לא יטפלו בהם במטרה להציל את חייהם, כך דיווח הבוקר (שלישי) 'ידיעות אחרונות'. מבדיקת 'כיכר השבת' עולה כי זהו רק המספר הרשמי של המשרד, אולם על טפסים המחולקים על-ידי עמותות פרטיות הפועלות בנושא, כבר חתמו למעלה מ-20,000 איש בישראל

ישראל כהן

|

י"ט באב תשעב   16:02  07.08.12

הדפסה

"התייעצנו עם רבנים" (צילום אילוסטרציה: פלאש 90. למצולמים אין קשר לכתבה)

במהלך השנים האחרונות חתמו 4,000 אזרחי ישראל על טופס בו הם מצהירים כי במקרה שיחלו חלילה במחלה סופנית, הם מבקשים כי הרופאים לא יטפלו בהם במטרה להציל את חייהם, כך דיווח הבוקר (שלישי) 'ידיעות אחרונות'.

מבדיקת 'כיכר השבת' עולה כי זהו רק המספר הרשמי של המשרד, אולם על טפסים המחולקים על-ידי עמותות פרטיות הפועלות בנושא, כבר חתמו למעלה מ-20,000 איש בישראל.

בשיחה שקיימנו עם הגברת בינה דיבון, מנהלת עמותת 'לילך למען הזכות למות בכבוד', היא אומרת: "הבסיס של העמותה שלנו הוא חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החוק הזה אומר שלכל אזרח במדינת ישראל יש זכות לחיות לפי אמונתו ולפי ערכיו והשקפותיו, כל זמן שהוא שומר על החוק".

עוד אומרת דיבון: "רוב האנשים בסוף חייהם נמצאים במוסדות רפואיים שונים, נתונים לטיפול של רופאים שחונכו מדורי דורות להציל חיים. לדעתינו אם האדם חולה במחלה ששייך להירפא ממנה - חייבים להילחם על חייו, אך ישנו מצב, שברור לכולם שאין מה לעשות והמוות הוא רק שאלה של זמן. אנחנו טוענים שהבחירה צריכה אז להיות בידי האדם.

"לתת לחולה למות בשקט ושלווה"

"במאה העשרים הרפואה התקדמה, גם בטכונולגיה, גם בחיסונים וגם במכשור ומדע, והומצאו פתרונות שיכולים להאריך חיי אדם כדוגמת מכונת הנשמה כשלמעשה מייד כשמפסיקים את פעולתה, האדם מת. אנחנו טוענים שבמקרים של מחלה סופנית, יש לכבד את בקשתו של החולה, וכשהוא מבקש - להפסיק את הטיפול. על הרופאים להקשיב לו ולתת לו למות בשקט ובשלווה".

לדבריה, "אם אדם מבקש שיתנו לו למות בכבוד ולא להאריך את חייו במקרים אלו, אין סיבה שלא לממש את רצונו כשתפקיד הרופאים במקרה זה אינו להאריך את חייו, אלא להקל על סיבלו בזמן שנשאר לו לחיות. אנחנו השקנו טופס שאנשים ממלאים כשהם בריאים וצלולי דעת, שם הם מצהירים מה דעתם שיעשו עימהם כשיגיעו למצב סופני.

"ב-2006 התקבל חוק שמתיר לרופאים לכבד את רצונם של האנשים שמבקשים שלא להאריך את חייהם כשהם שרויים במחלה קשה וגם משרד הבריאות השיק  טופס שכזה, בו מצהיר האדם כשהוא צלולו שהוא מבקש שלא יאריכו את חייו לכשיחלה".

לדברי דיבון,  פעמים רבות החוק אינו מיושם, וזכותו הבסיסית של אדם, לסיים את חייו בכבוד נתקלת בסרבול ביורוקרטי, בפקידים אטומים וברופאים שאינם מכירים את החוק, או חוששים מפני תביעות אם יישמו אותו.

"התייעצנו עם רבנים"

"על רקע המחאה החברתית של הקיץ האחרון, שהתמקדה בזכות לחיות בכבוד, כדאי לזכור שיש גם אנשים שמצבם הרפואי כה קשה, שאין ביכולתם למחות. קולם אינו נשמע, אבל הם מבקשים למות בכבוד, כדי שיזכרו אותם כפי שחיו - בכבוד", אומרת ליבון.

"לכן", היא מוסיפה, "אנו פועלים ונמשיך לפעול למען אותם חולים המבקשים לסיים את חייהם בכבוד. חשוב לי להדגיש", מוסיפה דיבון, "כי הדבר מותר על פי ההלכה היהודית ובניגוד להמתת חסד בה מסיים החולה את חייו באופן אקטיבי ויזום שזה אסור ביהדות, במקרים שאנו מדברים עליהם, החולה רק מבקש שלא לקבל טיפול מאריך חיים והדבר מותר לדעת רבנים עימם התייעצנו".

בתוך אחד המאמרים שפורסמו לאחר פטירת הרב אלישיב, ראיתי הערה מעניינת. כבר שכחתי היכן (ביתד?).

אחד ממקורביו, או רופאיו, אמר כי בשבועות או בחודשים האחרונים לחייו לא היה בהכרה. איני זוכר את לשונו, שהיתה עדינה מאד, אבל עדיין מובנת. הטיפול קיים אותו במובן שמערכות החיים המינימליות עדיין תיפקדו. הוא לא היה בהכרה במובן שאפשר היה לשוחח איתו ולקבל תשובה. מה קורה לאדם שנמצא במצב כזה "בפנים" עצמו, עד כמה שאני יודע אין תשובה של המחקר. עדיין לא.

עלה בדעתי הרהור נורא. מכוער. אפיקורסי. ובכל זאת אני מבקש לשתף בו את חברי כאן.

המקורב אומר בערך כך. התלבטו אם להשאיר את הרב אלישיב בחיים (עם המכונות?). הם הסתמכו על הפסק שלו, שמורה להשאיר בחיים בכל מצב, גם במצב כזה.

וכך עשו לו.

האם, אני שואל זאת בפחד גדול, האם זו היתה מידה נגד מידה?

האם לא עדיף היה לתת, באיזה שלב שקשה מאד לקבוע מהו, אבל זה לא אומר שהמצב הזה לא מגיע - האם לא עדיף היה לא לחבר למכונות? או לנתק?

אני פוחד להעלות שאלות כאלו מפני שהן קשות מאד, ומפני שסוף סוף מדובר באדם גדול. אבל אם סבורים, כפי שאני סבור, שאין לחייב אדם לסבול למען חיים שאין בהם חיים, אז המעשה הזה מעורר מחשבה, מעורר השתאות.

ואולי הרב אלישיב, נאמן לדרכו וירא שמים, היה באמת אומר מראש, אילו ידע: אדרבה, אני מוכן לסבול כדי לעשות רצון ה', לחיות בשעה שאין לחיים שום משמעות ותוכן. אולי רק סבל. (ושוב, אין לי מידע על מה שקורה "בפנים" וגם לא על מה שקורה לאחר המוות, כמובן, אלא רק דברי מקורותינו שהם עצמם טעונים בירור, אך לא כאן מקומם, לא באשכול זה).

אני באמת סבור שכך היה הרב אלישיב פוסק. דעתי שלי כמובן שונה, אבל מי אני? ועל מה אני מסתמך אם לא על סברה? ואיך משקללים סברות כאלו?

המשך ראוי לבוא. בינתים אני מחכה לתובנות ולתגובות. הדברים קשים ומאיימים ומסוכנים, ומה אתם חושבים?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני, על מה תמיהתך הגדולה בעניין אלו שבבחירתם החופשית מעוניינים לסיים את המסע כאן בצורה מסוימת. האם אנו נכנסים לנושא ההתאבדות? האם זכותו של בן אדם לסיים את חייו או שמא מצווים אנו להצילו? האם יש מצווה למנוע מבן אדם לעבור עברה בין אדם למקום? ועד כמה בכלל אנו צריכים להתערב בחייהם של אנשים? ?

גינגיס חאן

איני תמה כלל על מי שמעדיף למות ולא לסבול. אני מאד יכול להבין אותם.

השאלה על הזכות למות או למצער לא לקבל טיפול היא אכן אחת מהשאלות שהאשכול הזה, על פי הגדרתו וכותרתו, אמור לעסוק בה. כלומר, לפי ההלכה.

השאלה אם יש זכות או חובה להתערב בחיי הזולת בכלל, ולפי מה אנו עונים עליה (ערכים, הלכה, חוק או אפשרות אחרת) אינה מעניינו של אשכול זה אם אני הקובע.

התמיהה שלי, במובן של רגש של התפעלות ומורא, היתה לנוכח הסיפור על הרב אלישיב שפסק שיש לקיים אדם בחיים גם במצב סופני, ואולי במצב של סבל או חוסר הכרה - וכאשר פסק כן נעשה לו לפי המסופר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");