לימוד תורה רצוף כסגולה קבלית

(סנהדרין דף צ,א)

משנה:

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו ס,כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (מעיקרא איירי בארבע מיתות, ומפרש ואזיל להו לכולהו, והדר מפרש הני דאין להם חלק לעולם הבא); ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר "אין תחיית המתים מן התורה" (שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן: מניין לתחיית המתים מן התורה?; ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא - כופר הוא, הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה - מה לנו ולאמונתו? וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא? הלכך - כופר גמור הוא), ו"אין תורה מן השמים", ואפיקורוס (מפרש בגמרא).

רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים (מפרש בגמרא).

והלוחש על המכה ואומר (שמות טז,כו) [תחילת הפסוק ויאמר: אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו - איננו חלק מן הלחש] כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך;

והלוחש על המכה וכו' [ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך]: 

אמר רבי יוחנן: וברוקק בה (שכן דרך מלחשים לרקק קודם הלחש), לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה (ואסור להזכיר פסוק על הלחישה; ויש לחשים שדרכן לרקק אחריהם ואומר אותן בלשון לעז, ומזכירין להם שם בלשון לעז; ואמר לי רבי דמותר: דאין אסור אלא לוחש אחר הרקיקה, דנראה שמזכיר השם על הרקיקה; ועוד: לא נאסר אלא בלשון הקודש, אבל בלעז לא).

איתמר: רב אמר: אפילו "נגע צרעת" (אפילו לוחש האי קרא דלית ביה שם שמים על הרקיקה: שקורא 'נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן' (ויקרא יג,ט) לשם רפואה - אין לו חלק לעולם הבא).