קשר לה' ללא מצוות- אפשרי?

אנסה לטעון כאן טענה פוזיטיבית בעד הכרת היהדות בערכה של קשר לה', וכל כה"ג, ללא מעשי מצוות, וללא היותם נפעלים בתוך מערכת יחסים של מצווה-מצוה.

הצורה הפשוטה ביותר לעשות את זה הוא תוך הרחבתם של המצוות. השיטה הרואה במצוות חזות הכל, נזקקת לצמצם מאד את הגדרתם של המצוות לשם כך. ולפעמים אף בצורה דרסטית וחדשנית מאד. הרי אם אין באמת כל משמעות לקשר עם ה' כפשוטו, צריך לעשות רדוקציה של כל המצוות המדברות במפורש על חובת הלבבות, והאמוניות, לכדי הפעולות הנובעות מהן. אין ספק שזה מאד לא מתאים לפשוטי התורה והמצוות.

אם נקבל את מצוות האמונה כפשוטה [בלא ליכנס כאן לבעיית הציווי עליה], הרי שלהאמין בה' זו מצווה. ולא עוד, אלא שזו [לפחות לדעת הרמב"ם וסוברי העיקרים] המצווה העליונה בהיררכיה של המצוות, והיא זו המגדריה את זהותו של האדם כמשתייך לעם ישראל. האם לא די במצווה זו להיות בסיס מספיק לקשר עם ה'. האם הרמב"ם לא אומר במפורש שמי שמאמין בעיקרים אע"פ שעובר על כל התורה כולה הוא בכלל ישראל ומצווה לאהבו וכו', האם אין פירוש מילים אלו שהוא יכול לומר שיש לו קשר עם ה'?

יותר מזה, מצוות רבות המוגדרות בפירוש כמצוות רגשיות, אהבה יראה, וכו' [שאין להתכחש מכך שבעלי המוסר, הקבלה, והחסידות, בפירוש רואים במצוות אלו את מטרתה של התורה כולה, ומבזים את מי שמסתכל רק על מעשי המצוות כמי שפיספס את כל הנקודה. זוכרים את ההקדמה למס"י?] הנה הם מצויות בשפע מן הסתם גם אצל דתל"ש מן הסוג המוזכר, ואף אצל רוב בני העולם ללא הבדל בין דת עם וגזע. האם לא די בקיום מצוות אלו שיוכלו לטעון לקשר עם ה'?

[יודע אני שניתן לטעון שכל מעשה שאינה נעשית מתוך הכרה בציווי אינה יכולה להיחשב מצווה, אך פשוט שההכרה הזו לא חייבת לכלול ידיעת המקור בתורה. מכיוון שלכו"ע סברא הוא דאורייתא, היינו מה שאני מכיר שהוא רצון ה' נחשב מצווה גם אם אינה כתובה בתורה, למה יגרע חלקה של מצווה הכתובה גם בתורה? ]

בקיצור, טענתי בהודעתי האחרונה היתה ש"קשר לה' בלי מצוות" זה אוקסימורון, מכיוון שקשר לה' היא בעצמה מצווה, ואולי אף המצווה.

יהי

א.      1. קצת קשה להגדיר מהו קשר רגשי, ןתמיד יש לי חשש שכשאשתי מתדבקת בה' עפ תהיליה היא מתדבקת הרבה יותר עם עצמה וצרכיה. קשה לי להבין איך מרגישים כלפי משהו ערטילאי (אם כי אני מודע לכך שיש באנשים רגשות כאלו).

ב.      2. דת היא בהגדרתה (בעיני) חיובים כלפי הא-ל. איני בטוח שניתן לחייב להרגיש, בפרט כלפי משהו ערטילאי, כאמור.

ג.       3. הקשר יכול להיות גם קשר אחר, כהכרת ה' כפסגת האנושות,לפי פרשנויות נפוצות בר"מ (וידוע לכל משל הארמון שלכאורה משאיר את מקיימי המצוות ולומדי התורה אם זה כל עניינים מאחור). הרי שאינך היחיד שחושב שהקשר לה' אינו מוגבל לתורה ומצוות (ואלא שלר"מ לכאורה הקשר כמעט הכרחי דרכם, אלא שאינך מחוייב לפסיכולוגיה של הר,מ).

ד.      4. התורה מלאה בערימה של צוויים. איזה קשר זה קשר שבו אתה מצפצף על רצונו המפורש של המושא להרגשה ומפצה אותו בדברים שלא ביקש? האמירה כי מי שאינו מקיים מצוות מרגיש קשור לה' אין לה כסןי, שהרי הוא מרגיש קשור בשמיעת מוזיקה, בנסיעה לים וקשר  עם בחורות (אתה עצמך העלית תיזת קירבה כזו באיזשהו אשכול, איני זוכר היכן). יערב לך, אבל למה לערב את ה בעניין, תקרא לזה מצוי החיים שחיים רק פעם אחת והנח לה' לנפשו.

ה.      5. אמנם מצאנו קשר לפני התורה. נח והאבות. אבל לאחר הצווי ראה סעיף קודם.

ו.        6. הקשר עם ה בקיום המצוות הוא עצם החיים לא למענך אלא למענו. היה מיותר לומר זאת לולא שאתה מקשה כל הזמן מהי המטרה במצוות שאין להם מטרה עצמית.

ז.       7. ההקשר של מה שכתבתי במקור היה לגבי דתל"ש, וכשנגיע למצב שבו הדתל"ש יחווה את ה' דרך רגש עילאי והכרה וכו' – נדבר, בינתיים הוא מעיד על עצמו ששפינוזה וקאנט יכולים להשאר על המדף. הוא רוצה לחיות טוב ועוטף את זה בקרבת ה'.

ח.      8. אהבה ויראה הם המניעים לעשות, או מיראת העונש או מהכרה או רצון כלשהו. כאמור איני מאמין שניתן לאהוב מילים.

ט.      9. הטענה כי כל מה שנראה לי ראוי הינו מצווה (כמובן שבמה שאני רואה מצווה יכול חבירי לראות עבירה ואין שום אחידות) יכולה להוות בסיס לתורת מוסר נחמדה, אבל בתורה הדת היא ציבורית ואחידה.

תלמיד

קודם כל, עיקר שאלתי היתה שתביא לי ולו ראייה אחת קטנה מן התורה לטענך. לא ראיתי מאומה מזה בהודעתך. אלא אם כן "הדת בעיני" נחשב אצלך ראייה ומקור.

ועכשיו, על סדר דבריך.

א-      אתה יכול לפקפק על האפשרות להרגיש משהו כלפי משהו ערטילאי. ככל הנראה אתה נמצא במחלוקת עם המציאות, כפי שידוע לך, אנשים רבים מדווחים על רגש כזה. לא רק אשתך. ולא רק בתהילים. [חושבני שמחבר התהלים עצמו מדבר על כך] כמו כן אתה חולק על כתובים מפורשים בתורה, לפחות לפי רוב הפרשנויות. כך שלבנות מלכתחילה את מחוייבותך לדת על סמך הכפירה בדברים רבים הקיימים בה לא נראה לי מהלך שמתאים לתורה.

ב-      התשובה שלך [שכאמור, עוד לא הבאת לה בדל אחד של ראייה] שדת היא מערכת של חיובים. אינה עונה כלל על השאלה אותה אתה מטיח בפני הטוענים לרגש דתי. האם הינך בטוח שניתן להיות מחויב כלפי משהו ערטילאי? האם כבר יישבת את הבעיה של ייחוס רצון לאלקים חסר הגדרה ורצון? ולמה החלטת שהמחוייבות הזאת הוא משהו יותר מרגש. [כאמור בהודעתי למיכי, הוא הרגש שנקרא יראה או קבלת עול מלכותו]

ג-       כאמור יכולים להיות קשרים הרבה, אני לא אוהב את המילה רגשי בהקשר זה, [ולא בטוח שהרמב"ם חשב שהמצוות הם הדרך היחידה להגיע אל הארמון.]

ד-      שכחת לציין שכל דבריך הם לפי הפרשנות שלך לתורה. בוודאי ידוע לך שניתן להסתדר טוב מאד עם רצונו של האלקים גם כאשר עוברים על המדווח על רצונו בתורה. [ומשום מה כאן אתה שוכח להפעיל את הכפירה שלך ולטעון שמכיוון שאין הוכחה חד משמעית למתן תורה ולמסורת בכלל צריכים לחפש הגדרה אחרת לדת] יותר מזה, אם אתה מאמין [כמו שאני סובר שהאמינו רז"ל ורבים מן הראשונים ואחרונים] שה' בהגדרה לא חפץ בתפילין ולא שונה בחורות, רחמנא ליבא בעי, אז השאלה שלך לא נכונה בכלל. אם הוא מרגיש שלשים תפילין הוא יעשה רק בגלל חיובים חברתיים, בלי שום כוונה לרצון ה', ואילו מה שהוא עושה יש בו כוונה לפחות לקשר לה'. איזה עדיף?

ה-     מצינו גם לאחר הציווי. ובכלל, קשה להבין איך תכונת ה' השתנתה כ"כ ביום בהיר אחד ליד הר סיני? האם לדעתך גוי לא יכול לקיים קשר לה' היום? ומה שונה ממנו יהודי?

ו-        כבר שאלתי אותך למה הדמיון הזה של חיים למענו ולא למענך [שאגב, להבנתי הוא בלתי אפשרי פסיכולוגית] כן מדבר אליך, ולמה זה כן יכול להתקשר למציאות ערטילאית? [אה, ה' אין לו שום הגדרה , אבל הוא מבסוט לגמרי כאשר הוא שומע שתלמיד עשה משהו לשמו. זה כן מתאים לאי גשמיותו ורוממותו?]

ז-       לא מתאים לדון ולהשפיל ולחשוד בן אדם בצורה שאתה דן אותו. מנא לך שמה שהוא רוצה זה לחיות בכיף והוא "עוטף את זה", אולי הוא באמת מחפש את קרבת ה' ואינו מוצא זאת במצוות? [האם החשד כלפי כל מי שלא הולך בדרכך הנפלאה של מסירות הכל למען השכינה שאינו מבקש אלא טובתו והנאתו בלבד גם הוא כלול בתורה באיזשהו צורה?]

ח-     כאמור אתה חולק על פסוקים מפורשים בתורה [לפחות כפי הפרשנות הרגילה שנפסקה ברמב"ם], כמו כן לא פותר כלום בתשובתך. למה לפחד ממה שאין לו שום הגדרה? איך שהאהבה יהיה מניע , כי אתה אוהב משהו חסר הגדרה? למה זה שקראת לו מניע פותר משהו? אם האהבה והיראה בהגדרה לא יכולה להתקיים, איך היא יכולה להיות מניע למשהו?

ט-     לא הבנתי מה אתה רוצה לטעון, גם קיום המצוות לא אחדותי, שכל אחד מפרש את התורה כפי הבנתו [ע"ע לא תתגודדו וכו'], אז מה? כבר טענתי לך, בסופו של דבר גם אתה מה שלא יהיה התיאוריה שלך אתה נסמך רק על הראוי בעיניך. אם יש לך צורה אחרת להגיע לחיוב למשהו תכתוב. מנלך שיש ערך לציית לתורה, לחיות למען ה' ולא למען עצמך? אם לא כי זה נראה לך ראוי.

לסיכום, הטענה הרצינית היחידה שמצאתי בדבריך הוא זה שבאות ד'. התשובה אליה הוא א'- שהקשר הזה עצמו מצווה, וי"א מטרת כל המצוות, ומעולם לא התנה הקב"ה קיום מצווה זו בקיום מצוות אחרות, ומעולם לא אמר שזה או הכל או כלום. אם, מסיבות שונות ["מומר לתיאבון"] איני מקיים מצוות אחרות, למה ייגרע ממני לקיים מצווה זו? ולמה תזלזל בי כשאני מדווח שעל אף שאני דתל"ש אני עדיין מקיים מצווה זו, שהיא המצווה העיקרית והיסודית.

וב- שמבואר בתורה עצמה שניתן לקיים קשר עם ה' ללא דרך המצוות בכלל, הן מתוך כל הסיפורים שלפני מ"ת כפי שציינת, והן מתוך מצוות שונות שבתוך מתן תורה. נראה לי שזה מעוגן ביותר במצות התשובה. [וע"ע ר' צדוק הכהן וכו'] 

איני צריך אפילו לטעון שאין חיוב לקיים מצוות, כאמור אנו דנים כאן רק כפי התורה שבידינו. אני יכול לומר שאני רשע לגבי קיום המצוות, ועדיין יש לי קשר עם ה'.