הדמות הנכספת

דבר ראשון שקראתי את השאלה זה מה שעניתי... חשבתי על זה שניה יותר.. הסתכלתי על עצמי ביומיום מי שאני מעריכה הרבה יותר קל לי להבין את איך שהוא מתנהג, לעומת משהו שאין לי עליו כלום אני גם לא אנסה להבין אותו... מבין? לכן בעז״ה מבעלי אני ארצה קודם כל ההערכה.. כי אז אני יודעת שגם אם לפעמים אני טועה או עושה משהו שהוא לא רואה כנכון הוא בכל זאת ינסה להבין אותי...

את מדברת על סתם בן אדם שאין לך קשר אליו אז אין סיבה להבין אם לא מעריכים ואת צודקת בזה 
אבל אישה היא לא סתם מישהי 
היא שותפה לחיים וככזאת אני מעדיף שהיא תבין אותי ואת ההתנהגות שלי 
יהיה לי ולה הרבה יותר קל לנהל חיים משותפים
מההערכה לא יצא לי כלום

_________________

תלמד מטעויות של אנשים אחרים. לא תחייה מספיק זמן כדי ללמוד מטעויות של עצמך

מהערכה לא יוצא כלום?? אני בטוחה שאישתך תאהבה אותך הרבה, זאת אומרת שהיא תעריך את מה שאתה... אהבה נובעת מהערכה ברור שיש דרגות הן לאהבה והן להערכה... מה שבטוח שאם אישתך תעריך אותך היא תדע לאהוב להבין ואת כל השאר.. לדעתי בלי הערכה אין שום דבר, אז היא מבינה אותך, עכשיו מה? נקסט... לעומת זאת אם היא מעריכה היא אוהבת היא תעשה בשביל תטרח וכו... מכל דבר יוצא משהו לעניות דעתי הערכה היא אחד מהשורשים החשובים, אבל זו רק דעתי ויתכן שאני טועה ובגדול... (סורי על הבילבול אני קצת גרועה בלנסח על כתב..)

אני חושבת שלהגיע להבנה אמיתית זה קצת יותר מורכב וקשה
אז לפחות שתיהיה הערכה....

כשמעריכים אין הרבה תנודה ביחסים. כשמבינים כבר קיימת היכולת לצפות את הצעד הבא...

בגדול, אני חושב שזה משתנה בין גברים לנשים.. הגברים יותר יעדיפו הערכה.. שיטפחו את האגו שלהם.. לעומת הנשים שיעדיפו את ההבנה.. את האימפתיה וההזדהות.. כמובן שא"א להכליל.. אבל בגדול זו טבעם של בריות. 

מבחינה אישית, אני חושב שזה משתנה מאופי אחד למשנהו. יש כאילו שברגע שהם מבינים את השני.. שיש להם את היכולת לקבל את השני כמו שהוא.. להבין לא רק את מעשיו אלא את לבו.. אז לא משנה כמה הערכה או חוסר הערכה יש.. ההבנה מחפה על הכל.. בבחינת "על כל פשעים תכסה אהבה"....

אך יש כאילו שהם שכליים מידי, ריאליים, עובדתיים ומעשיים ואצלם מבחן התוצאה הוא הקובע, אצלם החיבה נמדדת לפי כמות הערכה שלהם.. אז להם ברור שעדיף את ההערכה מאשר ההבנה..  

ועל זה נאמר.. על טעם וריח...

מחשב, ניתוח יפה ואפילו נכון אבל מכל הכתוב לא הצלחתי להביןמה היא ע מ ד ת ך...

אם פותחת האשכול אכן התכוונה למקרי קצה (כמו שכתבה באחת מתגובותיה) אני הייתי חושבת על השאלה כך:
מה עדיף, הערכה או הבנה?
אחד מן השניים בלבד ואין אחד שגורר את האחר כי מבחינתי כרגע קיים או זה או זה!
במצב הנ"ל העמדה שלי: הבנה!
אבל גם כשאני חושבת על אחד שיגבור על האחר ויבוטא יותר בקשר אז זה שוב הבנה, כי עם הבנה בין בני זוג, ניתן להגיע רחוק...
לצורך העניין ההערכה זה דבר טפל לעומת ההבנה כי אם בעלי יבין אותי ואת מה שאני עושה אז הוא גם יעריך אותי מתוך כך.
לעניות דעתי הערכה לא מגיעה סתם מלבד אולי הערכת החיצוניות ואני לא רוצה שבעלי יעריך אותי רק בגלל שאני יפה חיצונית וכיוצ"ב.
אני רוצה שהערכה תגיע ממקום עמוק יותר ולדעתי במקום העמוק המדובר נמצאת ההבנה...
כשאתה רואה התנהגות בלתי מובנת ויותר מאוחר 'נופל לך האסימון' שבעברית תקנית זה אומר שהבנת את ההתנהגות שלו אתה פתאום מעריך אותו או לחלופין בז לו (או כל רגש אחר) על מה שהוא עשה! וזה מגיע אחרי ההבנה...

עלמה, כבוד על נקיטה! נראה לי שהבחירה בהבנה היא הבחירה היותר מתאימה לחברות ארוכת טווח. מאידך היא הבחירה היותר מסוכנת כי בהחלט יכול להיות שתביני. באמת תביני ולא תעריכי. והוא יבין ולא יעריך. (עכשיו כשאני חושבת על זה גם במערכות יחסים המושתתות על הערכה יהיו מצבים בהם ההערכה לא תווכח ושם גם אין את ההבנה ...

האמת, שאני מנסה לחשוב מה יוצר יותר חיבור, מישו שמבין או מישו שמעריך.....
אני חושבת שלאט לאט הכף נוטה להבנה...

נערתהבזק היטבת להגדיר.
לחברות-שותפות עמוקה מיני ים ורחבה מיני קצה אכן מתאימה יותר ההבנה...
אמנם יש מצב של הבנה בלי הערכה אך אם הכח המניע אותך יהיה הרצון להיטיב לזולת, הערכה תיכרך אחרייך בתקווה שהאחד שלך יבין את המעשים והמניעים...
זה גלגל, סוג אולי של כלים שלובים, שקצת מסובך לחזות בו מראש את כל המהלכים וההשלכות אך מה שאמרתי נראה לי נכון באופן כללי...