האם ניתן לצוות על אדם לסבור סברא עובדתית

ת"ט,

א. שאלה טובה, זה דיון בפנ"ע על אופי ציוויי התורה והאם יתכן שהתורה מצוה על מה שאינו אפשרי לרוב העולם.

ב. לדעתי לא מדובר כאן על "לרצות את הטוב", זו לא שאלה של טוב או לא טוב, של אתיקה, אלא של מציאות. של אונטולוגיה. הכרת מציאות ה', פשוט לדעת עליו בבירור מה שניתן לדעת מתוך מעשיו מובילה אוטומטית לאהבתו, הכרה ברורה בכך שעמלק הוא מפלצת ארסית מובילה אוטומטית לשנאתו. הנקודה היא אחת: עד כמה ברורה ומאומתת הידיעה הזו אצל האדם. כפי שכתב גם הרמח"ל (מקוה שאני מצטט נכון מהזכרון): "אם היתה הידיעה עומדת על לבות בני האדם כבר לא היו חוטאים".

אם היתה הידיעה עומדת על לבות בני האדם כבר לא היו חוטאים".


הבעיה הגדולה היא ה -אם,-

אי אפשר לצוות על -לא תחמוד -כשם שאי אפשר לצוות על אהבה -ואהבת לרעך כמוך.

הציווי הוא תלמד את עצמך -לא לחמוד- לאהוב,  משימה בלתי אפשרית.
האפשרות היחידה היא להגיד- אני לא חומד- אני אוהב, כשם שאנו אומרים בקרבנות- נשלמה פרים שפתנו.

ירוחם,

א. ה"אם" הזה, הוא "לידע שיש שם מצוי ראשון" וכו' והמסתעף. וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים. לדעת שמשה אמת ותורתו אמת מן השמים. אם הציוויים האלה הם ציוויים על הבלתי אפשרי, אפשר לסגור את היהדות, וגם כל דת אחרת.

ב. נשלמה פרים וכיו"ב זה אומר שעקרונית יש מצב לקיים כהלכתו, ורק מקרית אי אפשר. אבל אתה אומר שכאן בלתי אפשרי כלל, לא כך? באמת נראה לך שציווי התורה הוא לדקלם זאת בפה?

ג. אני מבין שלשיטתך אכן מה שכתבתי באות א' זהו באמת המצב. כתבת שאי אפשר לצוות על לא תחמוד ועל ואהבת לרעך, מה לעשות שעינינו הרואות שהתורה כן ציוותה אותם? מדבריך יוצא גם שהידיעה היא בלתי אפשרית. לשיטתך א"כ אין מקום ליהדות ולדת בכלל. אז אין בכלל התחלה לדיון כאן על "ציוויים", מי מצוה ואת מי הוא מצוה?

תוקן על ידי נתנאל34 ב- 24/07/2012 10:41:45

ירוחם,

לידע שיש ה' ולידע שהוא משגיח ואין אדם נוגע במוכן לחבירו = אין חמדה.

לידע שתורה מן השמים והיא דבר ה' שברא הכל ומה שכתוב בה הוא אמת = עמלק הוא מפלצת ארסית = שנאת עמלק.

זה מה שטוען האבן עזרא. הרמח"ל רק מוסיף את המובן מאליו: לשם כך צריך שהידיעה [זו הרלוונטית לאותה מצוה] תהיה ברורה ומאומתת, ולא דקלום או דמיון או הכרה חלשה ומעומעמת.

לא ברור לי הקשר שעשית בין עונש לציווי. מזה שאין עונש על חמדה בלב אתה מוכיח שבלתי אפשרי לצוות על כך? אין עונש גם על לאו שאין בו מעשה, גם כשיש בו עקימת שפתיים שביד האדם לא לבצעה. יש כללים לעונש וזה אחד מהם. שאין עונש על דברים שבלב. מאידך גם אני וגם אתה לא יודעים מה קורה בדיני שמים על כך. על אהבת ה' ויראתו ג"כ אין עונש, והרמב"ם כותב שזה אפשרי וכיצד היא הדרך לכך. לאמר - אין קשר בין הדברים.

בכל מקרה, הציווי הוא לא תחמוד. עונש על כך זה כבר משהו אחר כנ"ל. לדבריך התורה מצווה כאן דבר שאינו אפשרי, כלומר: מבזבזת מילים לריק. לשוא, סתם. הביטוי שכתבת "אינו אפשרי מבחינה מעשית" הוא התפתלות, והוא שווה ל"אינו אפשרי" נקודה. אם לא מבחינה מעשית אז מאיזו בחינה זה כן אפשרי? לדרוש וקבל שכר?

אגב, לא ברור לי מה כוונתך "ידע אינו ידיעה". קרא לזה איך שאתה רוצה. ידיעה, תפיסה, הכרה, הבנה, המו"נ מסביר ש"אמונה" היא התאמתות הידיעה אצל היודע. זה מה שבתורה נכתב במלים "והשבות אל לבבך" שבא לאחר "וידעת".

מה עוברים או לא עוברים גדולי ישראל אין זה ענייני ובאמת איני יודע מה מצבם בכל אלה. אפשר גם להיות גדול בתורה אבל מושחת במידות וחסר אהבת ה' ויראתו לגמרי, ולהיפך.

אני מניח שאין פה שחור ולבן. או הכל או כלום. אלא יש סקאלה של אהבה, של שנאה. וככל שאדם קובע יותר את הידיעה על לבו + מפתח את רמת הרגש שרכש כבר הוא מתקדם על פני הסקאלה.

רבינו יונה בפרקי אבות על המשנה "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם.. רבי יוסי אומר שכן טוב" כותב שאי אפשר בבת אחת להגיע לאהבת כל הבריות, לכן יש להתחיל מכמה אנשים קרובים, וכשכבר יש לב שמרגיש אהבת לאחרים ניתן לפתח את זה הלאה לאהבת שאר הבריות. גם זה סוג של סקאלה.