האם ניתן לצוות על אדם לסבור סברא עובדתית

כלומר, בהנחה שהמדע מנוגד לאמונה, אסור להיות מדען?

מצוות "לא תתאווה":

אצל הרמב"ם מצאתי מצווה אחת עד כה(למעט ידיעת ה', עליה נדבר מיד) התלויה בלב, הלא היא מצוות "לא תתאווה". כך כתב בספר המצוות(ל"ת רס"ו): "הלאו הראשון והוא לא תחמוד מזהיר שלא לקנות מה שיש לזולתנו והלאו השני מזהיר אפילו להתאוות בלבנו לבד", ונקט כן בעל החינוך במצווה תט"ז.
עוד חזר על חלוקה זו הרמב"ם בגזלה ואבדה פרק א' הלכה ט'(לא תחמוד) וי'(לא תתאווה), ושם הגדיר הלאו כך: "כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכל כיוצא בהן משאר דברים שאפשר לו לקנותן ממנו כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה ונפתה לבו בדבר עבר בלא תעשה שנאמר לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד".

אומנם הדבר קשה, שאם כן - האם חל איסור על כל רצון שהוא לרכוש איזה דבר?
המגיד משנה מפרש בשם הר"א, ש"חיוב התאוה זו היא שיתאוה לקנות בדמים שלא ברצון הבעלים", אך ב'יד המלך' חולק עליו, ואומר שרק ב'לא תחמוד' סובר כן הראב"ד, משא"כ ב'לא תתאווה'.

אם כנים הדברים הללו, בעל כרחך שישנו ציווי על רגשי הלב. מה שאין זה תלוי לכאורה ברצון האדם, יש לבאר ש'אונס רחמנא פטריה', ועל כן כל אדם יש לו לעבוד על רגשותיו כדי לא לעבור על כך, שאם לא כן - לא יהיה אנוס.

מצוות ידיעת ה':

הרמב"ם בספר המצוות נוקט בלשון "אעתקאד", שרבו החילוקים האם הכוונה 'אמונה' או 'ידיעה'. על כל פנים, כיוון שבריש יסודי התורה נוקט לשון 'לידע שיש שם מצוי ראשון', ומאריך לבאר כיצד אפשר להגיד לידיעה ודאית בקיום מצוי ראשון(דייקא, 'עילה ראשונה', ולא אלהי ישראל בדווקא) וכן בריש ח"ב של המורה, נראה שאין פה ציווי אמוני, אלא חיוב על כל אדם לחקור ולהבין את ההוכחה לקיומו של אלהים. בכך מתורצת השגת ר' חסדאי בהצעה לאור ה'.
כיום, שהוכחות הרמב"ם לדעתי, וודאי לדעת רבים, אינן תקפות, יש לשאול מה היחס כעת לציווי זה, אך זה עניין אחר.

עיקרי אמונה:

נוכח ההשגות של אור ה' והעיקרים על הרמב"ם, נראה באמת שלא היתה כוונת הרמב"ם לכונן עיקרי אמונה אשר הסוטה מהם יוצא מגדר היהדות באופן אנליטי מיניה וביה, אלא להציג סכימה ליהודי הפשוט שידע מהם עיקרי דתו והאמונות החשובות המיחדות אותו. אני מניח שהרמב"ם האמין בכל י"ג עיקרים אלו, אך נראה לי ברור שאין כוונתו שיהיו אלו עיקרים שכל המתווכח על אחד מהם הרי הוא כופר ומנודה.
איך שלא יהיה, בוודאי שלמעשה אדם אשר איננו מאמין באחד מן העיקרים הרי הוא יהודי שלם, מלבד, אולי, אמונה בקיום האל אשר היא כ'שורש' שבלעדיו לכאורה נופל הבניין, לא כ'אמונה' מצווה, אלא כבסיס הכרחי, כמו שהגדיר זאת הרב חסדאי באור ה'.