|
|
| נשלח ב-24/7/2012 18:47 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | | עודד אתה יכול להסביר מדוע נטיעת התודעה המוסרית הזו בדבר מעמדם באה עם ערימות של אי דיוקים הסטוריים (לדעתך)? 1. זה לא יעיל, יבוא יום ויבוא עודד ויגלה האמת 2. זה מחנך לאי אמירת אמת 3. יותר פשוט לומר את התורה המוסרית באופן ישיר ולא לתבל אותה בסיפורים, בפרט שחלקם עם לקח הפוך (ולא חסרים כאלו בתנ"ך, למשל מסכת התיחמונים של יעקב) |
|
נו, ויש לומר ש....
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2012 19:39 |
|
| |
כל כתיבה בהיסטוריה, ודאי בספרות, פילוסופיה ועוד, היא כתיבה של אדם מסוים, על פי האופן שבו הוא ראה, חשב והבין, על פי זמנו ומקומו, ועל פי הדרך בה רצה למסור את הדברים לקורא. אפילו במקום בו נאמר אמר פלוני אמר אלמוני, יש לזכור כי אלמוני נשמע מפי אותו פלוני המוסר את דבריו. קריאה אינה מלאכה פשוטה כלל וכלל. טעויות, חיסורים, או כיוונים נבחרים בכתיבה, אינם בהכרח פוסלים אותה ואת ערכה. צריך מאד להשתדל שלא לקרא קריאה תמימה, שאז מגיעים הרבה לסברות של שטות.
התנ'ך מציג בפנינו תערוכה גדולה ורבת ממדים של דמויות שונות, בזמנים ובמצבים שונים, ומספרת על מעשיהם. כדרכו של עולם, כולם, ללא יוצא מן הכלל, יש בהם פגמים, כולם גם ניכשלים באיזה דבר. זה טבע האדם. כולם יחד מהווים 'דוגמת חיי אדם'. מכאן ערכם, מכאן גדולתו של הספר הזה.
עודד
נ.ב.
'דוגמת חיי אדם' הוא שמו של חיבור אוטוביוגרפי שכתב אוריאל ד'אקוסטה. חבור מזעזע. צלום הטקסט בעברית נמצא באינטרנט
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2012 20:37 |
|
| |
אני מפרש, כמו שכולם מפרשים, שלפי הרמב"ם יש חובה הלכתית להאמין במשהו. אני רק טוען שאין בציווי כזה שום בעייה עקרונית. אם אני מגיע למסקנה שאני לא מאמין בזה, הציווי לא ישנה זאת, וגם מבחינה הלכתית אני אנוס. אבל אם אין לי מסקנה, ויש לי אמון במסורת הזו, אז מכוחה אני אאמין גם בעובדה. כאמור, אני לא רואה שום בעייה בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2012 21:42 |
|
| |
מיכי, ומה עם נעביך אפיקוירעס?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2012 22:28 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | אני מפרש, כמו שכולם מפרשים, שלפי הרמב"ם יש חובה הלכתית להאמין במשהו. אני רק טוען שאין בציווי כזה שום בעייה עקרונית.
אם אני מגיע למסקנה שאני לא מאמין בזה, הציווי לא ישנה זאת, וגם מבחינה הלכתית אני אנוס. אבל אם אין לי מסקנה, ויש לי אמון במסורת הזו, אז מכוחה אני אאמין גם בעובדה.
כאמור, אני לא רואה שום בעייה בזה. |
|
לא, מיכי, אתה אינך אנוס.
הציווי דורש ממך לארגן מחדש את מחשבותיך וידיעותיך כך שלא יסתרו את עיקרי האמונה.
הסירוב שלך לעשות זאת הוא הבחירה שלך, ואתה מחוייב עליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2012 23:22 |
|
| |
בעל, את זה תשאל את ר' חיים (ור' אלחנן). אבל ייתכן שאין באמת סתירה. הוא אכן אפיקורוס, אבל באונס.
שותפי, ואם ארגנתי את מחשבותיי ובכל זאת זוהי מסקנתי? אני לא מדבר על מי שמסרב לארגן את מחשבותיו. אני מדבר על מי שארגן אותן שוב ושוב, וזוהי התוצאה שאליה הוא מגיע. וידועה תשובת הרדב"ז שאונס בדעות הוא אונס לכל דבר (לא שצריך את הרדב"ז בשביל זה. זה פשוט).
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2012 23:28 |
|
| |
אני זוכר שבאחת מתוכניות האירוח דיברו על התורה והנתונים שמוצגים בה, וליבוביץ', כהרגלו, נתן את הנאום הרגיל שלו על כך שהתורה לא באה ללמד היסטוריה, ביולוגיה, או שאר חכמות, אלא רק לתת מצוות שעל האדם לקיים. בשלב זה פנה המנחה של הערב, ברוב פיקחותו, ושאל את ליבוביץ': ומה בנוגע למעמד הר סיני, היה? ליבוביץ' ענה: "זאת שאלה שצריך לשאול את ההיסטוריונים... ואז הוא עצר להרהר לרגע, ומיד ענה: היה מעמד הר סיני? נו, בטח שהיה!". ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2012 23:35 |
|
| |
ירוחם,
אינך מכיר אותי וממש לא זה ההבדל בינינו.
אבל אתה טוען דבר שלא מתקבל על הדעת בעיני. שהתורה מצוה על דברים בלתי אפשריים. את זה אני לא מקבל בשום פנים ואופן, וכפתרון לבעיה אני מביא פתרונות שכבר נאמרו לפניי ואני מסכים איתם. למה שלא אפרגן את התירוץ לראשונים שאמרוהו?
המילה "מתוה" שכתבת אינה אלא מכבסת מלים, כי "מתוה למה"? שאיפה למה? לדבר בלתי אפשרי? אז מה ערכו של ציווי כזה? תצוה על מה שכן אפשרי מתוך זה או שבאמת אל תצוה על זה כלל אלא צוה משהו אחר שכן מתאים ואפשרי. אין לזה שום מובן ושחר.
אתה עוד מוסיף וטוען שיש מצוות בתורה שלא ראוי לקיימן. אז עזוב אבן עזרא רמח"ל ורבינו יונה. יש לך בעיה עם תורה מן השמים או עם הקב"ה, לא איתי.
ההבדל בינינו הוא שאני בתורה רואה מצוות שניתנו על מנת לקיימן, ומשכך ברור לי שאפשרי לקיימן.
אתה רואה בה "מתוה" במקרה הטוב ומשהו לגמרי תיאורטי במקרה הפחות טוב. עדיין כנ"ל לא ברור לי מתוה למה, ואיזו חוכא ואטלולא היא לצוות על דברים שאינם אפשריים, איזה מן מתוה משונה זה כשהוא מכוון למשהו בלתי אפשרי ומאידך הוא לא אומר דבר בנוגע לאפשרי. הוא מצוה "ואהבת" כאשר זה בלתי אפשרי ואת מה שכן אפשרי הוא לא אומר. אינו אומר למשל "אמור בפיך אני אוהב". וגם אינו אומר "אל תצר לחברך, אל תעשה לו מה ששנאוי עליך". מה כל כך קשה לומר את זה? וגם הסברתי לעיל כמה זה רחוק ושונה מ"ונשלמה פרים" ששם היה ויהיה מצב לקיים ואי הקיום הוא מצב זמני ומקרי ועליו נאמר שתעשה בינתיים מה שאתה יכול שזה לזכור בלב ובפה.
עאכו"כ שבעיניך משום שיקוליך ראוי שלא לקיים כמה מצוות. זה נשמע רפורמי. אתה רפורמי? אני שואל ברצינות. אתה בא ואומר שאתה לא מתחשב בדעות אחרות, הבעיה הקטנה היא שכרגע אחת הדעות האחרות שאינך מתחשב בה היא התורה בעצמה. זה כנראה מטריד אותך ולזה מצאת לך מוצא בדמות "מתוה". כמדומני שהשאלה טובה יותר מהתירוץ.
תוקן על ידי נתנאל34 ב- 24/07/2012 23:36:37
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2012 23:42 |
|
| |
מישאחזו,
הדוגמה שהבאתי מהמצוה לזכור כמה אירועים הסטוריים, אינה עונה על שאלתך המקורית?
מיכאל
גם אם אתה צודק שיש הנחה שהיה והמצוה היא רק לזכור, זו לא דוגמה לציווי על סבירת עובדה היסטורית פלונית? ושואל מישאחזו מה יקרה למשל אם יתברר שהיסטורית העובדות אחרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2012 23:52 |
|
| |
כבר הסברתי את זה: אם יתברר לי שהעובדה לא נכונה אז לא אזכור אותה, ולא אקיים את המצווה (או שאפרש אותה אחרת). יתר על כן, אם לדעתי זה לא היה, אז לפחות לשיטתי או שהקב"ה לא ציווה על כך, או שמשהו בתורה משובש, ולכן ממ"נ לא אקיים זאת. ואם אני טועה, אז אני אנוס.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2012 00:00 |
|
| |
הבנתי, תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2012 00:01 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | בעל,
את זה תשאל את ר' חיים (ור' אלחנן). אבל ייתכן שאין באמת סתירה. הוא אכן אפיקורוס, אבל באונס.
שותפי,
ואם ארגנתי את מחשבותיי ובכל זאת זוהי מסקנתי? אני לא מדבר על מי שמסרב לארגן את מחשבותיו. אני מדבר על מי שארגן אותן שוב ושוב, וזוהי התוצאה שאליה הוא מגיע.
וידועה תשובת הרדב"ז שאונס בדעות הוא אונס לכל דבר (לא שצריך את הרדב"ז בשביל זה. זה פשוט).
|
|
הרב מיכי ,
השאלה היא לא על התואר אפיקורס אלא על הדינים הקשים שנפסקו עליו בתור אחד שיש לו פטור אונס,כמורידין ואין מעלין ושאר החלקים דבפ, חלק בסנהדרין,
ואם תועיל בטובך [או גרונך]להסביר במה ראית לחלוק על המו,נ וטעמי מצוותיו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2012 00:17 |
|
| |
בילי, כבר כתבתי שהוא אנוס ואין עליו שום דינים. לא הבנתי את כוונתך לגבי המו"נ וטעמי מצוותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2012 00:31 |
|
| |
החת"ם סופר ערער על האמונה בביאת המשיח כעיקר אמונה (למרות שחשב שזה כתוב בתורה ובנביאים ולכן הכופר בזה ככופר בתורה) מפני שטען שזה לא יסוד לשמירת תורה ומצוות וגם בלי זה לא יגרע מאומה מהחיוב. לכאורה מכאן ראיה שהוא הבין שעיקרי האמונה הם דברים שבלעדיהם לא תיתכן שמירת תורה ומצוות ולא סתם מצווה להאמין בדברים כאלו ואחרים, יתירה מכך אם אכן אלו הם העיקרים הרי לא ניתן לצוות על אמונה בהם שהרי הם הם הבסיס לציות לציוויי התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2012 01:21 |
|
| |
הרב מיכי
ועל זה חולק עליך כנראה ר חיים,
התכונתי לתגובתך לרציו באשכול אחר,על פילוסופית המו,נ וטעמי מצוותיו שלא מוצאות חן בעיניך,
|
|
|
|
|