| נשלח ב-26/1/2003 23:09 |
 |
| |
נשמה שלי...
השבוע עלתה לי שאלה שטרם מצאתי לה תשובה:
אנו אומרים בכל יום בברכות השחר : "אלקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה אתה יצרתה" וכו'..
חשבתי - האם אין כאן למעשה ייתור של המילה יצרתה? הרי כבר נאמר שאתה בראתה (יש מאין) ? מדוע צריך גם להזכיר אתה יצרתה?
אשמח לשמוע (או יותר נכון לראות...) את תשובתכם
שבוע טוב לכולנו ושנשמע בשורות טובות לעם-ישראל
ראשית חכמה יראת ה'
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2003 23:18 |
|
| |
חפרפרת היקרה
יפה שאת חושבת על מה שאת אומרת ושאת אומרת.
בריאה מתייחסת להמצאת הדבר הכללי, במקרה הזה זה כלל מהות החיים.
יצירה היא מלשון צורה, והיינו לתת מידה מדוייקת עם תכנים מסווגים ומסודרים ועדינים עם אופי מיוחד.
בקיצור, הבריאה זה הכלל, היצירה זה הצורה המסויימת.
ניסיתי להרחיב כיכולתי, אקווה כי הצלחתי
יהוסף
תוקן על ידי - יהוסף - 1/26/2003 11:47:35 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2003 00:06 |
|
| |
החפ',
לעצם שאלתך, אענה כדברי יהוסף, שהבריאה היא עצם ההתבהרות של הדבר [ראי אשכול מילון על בורא] והיצירה היא מתן הצורה, דהיינו הפרטים הנותנים לדבר את צורתו.
אבל את מה שכתבת בסוגריים "יש מאין" לא הבנתי!
אולי תסבירי לי בדיוק מה זה "איין"?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2003 00:34 |
|
| |
ווטו,
הכוונה היא לפירוש בו נוקטים רבים מהפרשנים (אב"ע, ספורנו רמב"ן ועוד) לפועל ברא - יצירת יש מאין .
בניגוד לפועל יצר - שהוא יש מיש
כל טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2003 11:16 |
|
| |
לחפרפרת וכולם
לדעתי, יש כאן כמה שאלות שיש לטפל בהן עוד לפני ייתורי הלשון.
ראשית, מהי אותה נשמה, ואיך הבינוה חז"ל, ואיך יש מקום להבינה היום.
שנית, ברכה זו למה.
שלישית, ייתור הלשון שציינת.
חז"ל כנראה קיבלו את קיומה של נשמה כאותה ישות שבה אנו חושבים ומרגישים והיא נותנת לנו חיות. (אבל צריך לבדוק זאת בפרטי פרטים בפנים, ולהבדיל בין תקופות. אולי כדאי להציץ בחז"ל, אמונות ודעות של אורבך? לא חייבים לקבל את מסקנותיו, אבל הגישה שלו היא מחקרית היסטורית ולא פרשנית המנסה להכניס את המאוחר בתוך המוקדם -למרות שזה אפשרי ואולי זה נכון).
אי אפשר לדון מתוך ביטוי אחד קצר על תפיסת עולם שלימה. לכן, אני סבור שכדאי לחפש אחרי המקומות שבהם חז"ל שירטטו לנו מה עובר על הנשמה. מהיכן היא מגיעה וכו'. ואז לראות כיצד הלשון משקפת זאת.
בנוגע להבחנה בין בריאה ויצירה -
את מניחה כי "ברא" הוא לשון יש מאין, ויצירה היא יש מיש, אולי דרך סידור ואירגון של הקיים.
איני זוכר כרגע אם האבחנה הזו מצויה כבר בדברי חז"ל, או שהיא מתחילה בתקופה מאוחרת בהרבה, כאשר בכלל החל הויכוח הגדול על בריאה יש מאין בעקבות הפגישה של היהדות עם הפילוסופיה האריסטוטלית. עד כמה שאני זוכר, אני נוטה לצד השני. האבחנה היא מאוחרת הרבה לחז"ל!
אם ננסה, בכל זאת, לנתח את מה שנתון לנו בברכה, אנו עשויים להגיע למסקנות הבאות:
בלשון הברכה יש לנו שלוש פעולות, או שלושה זמנים, או תהליך שמתחלק לשלושה שלבים. ושלבים מן הסתם הוא המונח הטוב ביותר.
א. אתה בראתה.
ב. אתה יצרתה.
ג. אתה נפחתה בקרבי.
מדוע שלושה שלבים? יש לנו ברייתא בנידה שמתארת את מסלול הירידה של הנשמה מן האוצר, נדמה לי, אל הגוף. האם אפשר למתוח הקבלה בין השלבים שם לכאן?
ואולי יש מחלוקת בין הברייתא לנוסח הברכה? למשל, מפני שהרי משמע כאן שהנשמה היתה בריאה עצמאית, אולי בפני עצמה, ולא לקיחה מתוך אוצר קיים מראש של נשמות רבות.
כמובן, יתכן שגם הברכה מניחה מראש קיומו של אוצר זה, אלא שהיא מלמדת את האדם להסתכל על קיומו הפרטי, משהו שנראה מודרני ואקזיסטנציאליסטי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2003 19:18 |
|
| |
מיימוני,
הנושא באמת דורש חקירה מעמיקה יותר בעניין תפיסת הנשמה אצל חז"ל.
ובינתיים, אשמח אם תוכל לציין מ"מ של הבריתא שהזכרת.
כל טוב
ראשית חכמה יראת ה'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2006 23:09 |
|
| |
לינקזעצער,
מרגש היה לפגוש אשכול נוסטלגי שהקפצת, שפתחתי לפני 3.1 שנים בדיוק.
אני חייבת לציין, שעל אף שקיבלתי כמה תשובות (והשתדלתי גם קצת ללמוד בשנים שעברו), הרי שהשאלה עדיין בעינה עומדת משום שהתשובות לא היו מספקות והנאמר נאמר מידי יום.
תודה 
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 13:01 |
|
| |
אנסה בכחי הדל להסביר .אם זה אפשרי.
לאחר הסברו המפורט של מיימוני.
יש כידוע - בהכמת הקבלה- שתי אפשרויות ליצירת הנשמה.
א. הנשמה היורדת מאוצר הנשמות.
ב. הנשמה המגיע בגילגול נשמות.
על האפשרות הראשונה אנו אומרים בראת. על האפשרות השניה
השניה אנו אומרים יצרת.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 13:16 |
|
| |
אנו מוצאים בתפילה הרבה לשונות נרדפות שמשמעותן דומה , ונכפלו לתפארת הלשון ויופי המליצה.
"מלך עוזר ומושיע ומגן"
"חננו מאתך חכמה בינה ודעת"
וכו' וכו'
ירוחם, אני יודע שגם על לשונות אלו שהבאתי יש הסברים רבים בקבלה, ולא רק בה,
אך פה רוב האנשים הם מרודפי הפשט הפשוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 13:44 |
|
| |
בר בי רב.
הדוגמאות שהבאת עם כל הכבוד אינם עולים בקנה אחד עם טענתך. עוזר מושיע ומגן אלו שלש אפשרויות שונות. אין זה תפארת לשון.
לא ראי כראי זה .אפשר לעזור למישהו זה לא תמיד ישועה.אפשר להציל מישהו לזמן קצר אבל לא להגן עליו בהמשך.ואפשר להגן כל הזמן.
חכמה זו תכונה. בינה. זה להבין דבר מתוך דבר. דעת. זה השכלה לימוד.
חוץ מזה אתה רוצה לקלקל לחב"ד.
רק לשם החידוד. מדוע כל הברכות נאמרות בלא ? שלא עשני אישה
שלא עשני עבד. שלא עשני גוי. למה לא? עשני זכר (גבר) עשני בן חורין
שעשני יהודי. מה גם חז"ל היו חרדים? התשובה לא מהקבלה.
מודה ועוזב
(ירוחם, השתדל נא לערוך את ההודעות בצורה שלא יהיו פיזורי שורות, גם רצוי לא ללחוץ על מקש הספייס כ"כ הרבה,
קעלמער)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 28/02/2006 17:48:35
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 17:30 |
|
| |
קבל תשובה, לא מהקבלה אלא ממפרשי השו"ע.
"וכתב ב"ח: יש מקשים אמאי לא מברך שעשני ישראל כמו שאר ברכות שמברכין על הטובה פוקח עורים וכדומה.
ומתרצים משום דנוח לאדם שלא נברא משנברא ולכן קאמרי' הלואי שלא עשני ועכשיו שעשני אני מברך שלא עשני עכו"ם או עבד או אשה .
ול"נ דאם היה מברך שעשני ישראל לא היה יכול לברך שעשני בן חורין שעשני איש שהכל בכלל וכוונתו לברך על כל דבר בפ"ע כו' עכ"ל ב"ח.
מגן אברהם אורח חיים סימן מו ס"ק ט
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 19:30 |
|
| |
יש מאין - כעין דברה תורה כלשון בני אדם - כפי שהרמב"ם פירש במו"נ מושג זה.
אך דומה שיש לחשוב: אין מיש - שהרי: "וכל הנמצאים...לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו (יסודי התורה א,א)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 20:03 |
|
| |
הצירוף מילים הזה מופיע גם בשמות העולמות על פי הקבלה. על פי הקבלה העולם הראשון אחרי עולם
האצילות הוא עולם "הבריאה", אחר כך עולם "היצירה", ולבסוף עולם "העשיה", שעולמינו הוא חלק ממנו.
ואני חושב שמן הסתם שאלה זו של היחס בין הבריאה לבין היצירה נידונה באופנים רבים בספרות
הקבלה. ככלל, הבריאה היא דבר שרק אלוקים יכול לעשות, משום שזו יצירה של יש מאין. רק אלוקים
מוזכר כבורא. היצירה היא דבר שגם היוצר - אומן כלי החרס - עושה. הוא יוצר יש מיש - הוא לוקח
בוץ ומשנה את הצורה שלו לכלי. זו פעולה שבאה אחרי הבריאה, והיא גם יותר קרובה לתחום היכולות
האנושיות.
נראה לי שלמקבילה בין "אלוקי נשמה" לבין העולמות על פי הקבלה צריך להוסיף גם את החלק השלישי.
בברכת אלוקי נשמה, יש מעבר לבריאה ויצירה יש את ה"נפחת בי", ומן הסתם יש לו איזו מקבילה לעולם
העשיה, שהוא העולם שלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2006 20:14 |
|
| |
אמנם אנו רגילים לדרוש תילי תילים של הלכות ואגדות על כל תג ותג בדברי התורה, אך האם אין מקום לערער על הנחת המוצא לפיה יוצר התפילה לא התכוון להעמיס משמעויות סמויות וגלויות בכל מילה?
מצינו לדעתי כפילויות רבות מעין אלו בתפילות, כגון: 'ורוח כל בשר תפאר ותרומם...' או 'שים שלום, טובה וברכה, חן וחסד ורחמים' או 'בעלמא די...וימליך מלכותיה, ויצמח פורקניה ויקרב משיחא' וכו'. יתכן ונמצא מקום להתגדר בו ולהסביר מה ההבדל בין 'תפאר' ו'ותרומם' - אך דומני שפרשנות כזו מועדת ליפול בבירא העמיקתא של הווארטים, ה' ישמרנו מהם.
והנראה לענ"ד כתבתי, שכתבתי, שיפצתי, רשמתי, הקלדתי ושלחתי.
|
|
|
|
|
