כידוע לנעימת אלי ציון ועריה המקובלת בעדות אשכנז שתי גרסאות.
לכשעצמי גדלתי כל חיי על השקטה והאיטית ביניהם זו ההולמת את רוחו של יום.
הנפוצה שבהם, כך מסתבר לי, היא דווקא זו הקצבית והמהירה, מכוחו של הרגל יש שאינם שמים על לב את חוסר הטעם אבל זר כי ייקלע יתקשה להבין את החיבור בין המקצב העליז לבין חורבן בתי מקדשנו וערי אלוקנו.
אני תוהה אם במקור הייתה קיימת הגרסה האיטית ועם השנים בבתי הכנסיות נוספה נימת עליצות על סיום הקינות או על ההזדמנות להתעורר מהמונוטוניות ולשיר יחד ובקול או שמא חיברו זאת דווקא במקצב המהיר מטעמים השמורים ליודעי ח"ן ובכמה קהילות גיירו את הלחן והתאימו אותו לתשעה באב.
להלן קישור לאתר הזמנה לפיוט עם 9 הקלטות של הפיוט, רק אחת מהן היא בגרסא האיטית, זו של ר' דוד רפאל פיינשיל שיח'.
http://www.piyut.org.il/cgi-bin/search.pl?Expression=%E0%EC%E9+%F6%E9%E5%EF+%E5%F2%F8%E9%E4 
