בית פורומים עצור כאן חושבים

קמצא ובר קמצא סיפור אמיתי?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/7/2012 23:26 לינק ישיר 

שאלתי מספר שאלות בסיפורה של הגמרא על קמצא ובר קמצא, והשאלה הראשונה היתה- מה ענינו של קמצא בחורבנה של ירושלים. הרי הוא לא היה כלל בסעודה.
כתב נתנאל, כי  אין האשמה לקמצא- כי זו היא הכותרת של הסיפור- ולא הסיפור עצמו שבנו היו האשמים , במעשה.
חיזוק לדבריו היו הכותרות של שני הסיפורים הנוספים, אתרנגולתא - חרב טור מלכא , ואסקא דריספקי חרב ביתר,
ואמר -כשם שהתנגולת והאסקא לא אשמים כי הם כותרת בלבד כך גם הסיפור הראשון של קמצא ובר קמצא. כותרת בלבד
טענה שלא מן הענין. הכותרת הספיקה להאשמתו של קמצא- דמות כביכול חיה עם צאצאים, וכולנו הרי מצטטים תמיד רק את הכותרת על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים.
הקשר שיש בין הסיפורים- כי הם מקשרים בכל מצבי הטבע- המדבר- החי- הצומח שהפך לדומם.
הקשר הנוסף שיש בסיפורים הללו ששלושתם אינם נכונים ולא היו מעולם.
ביתר נחרבה במרד בר כוזיבא בר דרומא או בר כוכבא- לפי הגמרא בירושלמי עקב רציחתו של אליעזר המודעי. ולא בגלל אסקא דריספקא.
טור מלכא- אין עיר כזו היא לא מוזכרת בשום מקום אחר בתלמוד רק  בסיפור הזה כאן.
קמצא אין בכל ספרות חז"ל עוד אדם עם שם כזה. השם הזה לא היה קיים.
צודק מ -קמצא פרושו ארבה- יותר נכון חגב. השם קמצא היה מקובל באותו זמן ככינוי לאדם קטן ושפל.
אונקולוס שחי באותה תקופה- מתרגם את הפסוק בפ שלח לך- כחגבים הינו בעיננו, וכן הינו בעיניהם מתרגם- קמצא.
אותו אונקולס מתרגם את המילה חגב בפר שמיני חגב= חגבא,  מכאן הבנו כי חגב היה כינוי לאדם קטן.
וכך נלמד את הסיפור כך-  מפני אנשים קטנים קטנוינים- חרבא ירושלים
כינוי זה של אנשים קטנים  מכסה את בעל הסעודה את הרבנים שישבו שם את כולם.

ר' זכריה בן אבקולס- סליחה עליו אפשר לשאול  זכריה מי? הוא לא מופיע בכל הש"ס חוץ מהסיפור הזה, רק עוד פעם אחת- גם כהססן.
באותו דור בירושליים חיו רבן יוחנן בן זכאי נשיא, תלמידיו רבי אליעזר רבי יהושוע ועוד רבים וטובים, איך נכנס למצב המורכב הזה תנא אלמוני-  מה עם הנשיא? אותו לא שאלו?ב עניין חרת גורל כמו הסיפור הזה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 00:29 לינק ישיר 

ירוחם, מצא חן בעיני הקישור שעשית בין חגבים לקטנוניות.
החגב מקפץ ממקום למקום ואכן סמל לקטנוניות של אנשים הניזונים על שולחן אחרים במקום לסעוד בביתם.
ומדוע בעל הבית אהב את קמצא והזמין אותו לסעודתו? אפשר להניח שקמצא היה מהעסקנים של אותה תקופה,
והסעודה היתה קנוניה סביב אהבת ממון. ואפשר לומר שבר-קמצא היה אדם ממעמד נמוך שהשתוקק לסעוד על שולחנם של "אנשים חשובים", עד כדי כך שהיה אפילו מוכן לשלם עבור סעודתו. מכל מקום, התולדה של קמצא, קטנוניות, פוליטיקה, אינטרסים, אהבת ממון, היא בר-קמצא, שנאת חנם.
  



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/7/2012 00:53 לינק ישיר 

ירוחם,

1. "טענה שלא מן הענין"

במחילה, לא הבנתי למה.

2. "
וכולנו הרי מצטטים תמיד רק את הכותרת על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים"

עוד פחות הבנתי, מה חיזוק יש בזה ולמה [למ"ד שוואית].3. "
טור מלכא- אין עיר כזו היא לא מוזכרת בשום מקום אחר בתלמוד רק  בסיפור הזה כאן"

טעות.  ראה  כאן   וכן   כאן

4. "ביתר נחרבה במרד בר כוזיבא בר דרומא או בר כוכבא- לפי הגמרא בירושלמי עקב רציחתו של אליעזר המודעי. ולא בגלל אסקא דריספקא"

אתה יכול לשאול שאלה דומה גם על ירושלים.

5. השאלה על רבי זכריה בן אבקולס, מעניינת אבל לדעתי אין בכוחה לקבוע שהמעשה לא אירע מעולם. בהחלט יכול להיות שהכל נעשה בדחיפות, ומי שבמקרה היה שם הוא אותו תנא והוא עצר את ההקרבה, אולי אפילו תכננו לשאול גם את גדולי הדור, אבל בר קמצא לא חיכה הרבה אלא הלך מיד לקיסר. מה כל כך קשה לקבל את זה? משאלה כזו להכריח שהמעשה לא היה? 


תכל'ס אני לא מבין מה כל כך קשה לך לקבל את הדברים כפשוטם, ומנין הנחרצות שהמעשים לא היו מעולם. כל מעשה כזה הוא בסה"כ עוד אחד מהדברים שגרמו לחורבן אותו מקום, שחלקם בצורה עקיפה וחלקם ישירה. מעשה המרכבה למשל הוא עוד אחד ממעשי המרידה ברומי בתקופת בר כוכבא. 

בנוסף, לדבריך שהמעשים לא היו, תצטרך להסביר גם את שני המעשים הנוספים בגמרא, מה רמוז בתרנגולים ובדופן המרכבה. 

באופן כללי: אתה מניח מראש שיש כאן האשמה בכותרת, בניגוד גמור לשתי הכותרות האחרות הזהות שבאותו משפט, ובשל כך מתקשה בקושיות של פתיחת האשכול, מוסיף כעת עוד כמה שאלות שחלקן אינן קושיות או טעות ועל אחרות ניתן לתרץ תירוץ מקומי פשוט, ואז - קובע בנחרצות שהמעשים לא היו מעולם, ואומר פרשנות שניתן לקבל וניתן לחלוק עליה ואין לה בדל ראיה שהיא דוקא הנכונה. 

עושה מאד רושם שזו היתה ההנחה שלך מראש והשאלות באו לקיים אותה איכשהו ויהי מה. ירית את החץ ואח"כ התאמצת לסמן מטרה סביבו. אם השאלות הציקו לך, הנה לך תירוץ פשוט שעניתי, שאלה רק כותרות ולא ניתן להסיק מהן שום אשמה, גם הוכחתי זאת. שאר השאלות אינן קשות כ"כ, בטח לא מספיק בכדי לקבוע על פיהן בודאות שהמעשים לא אירעו מעולם.

מה שהכי לא מובן לי - הרי את הפירוש הרעיוני שלך אתה יכול עדיין לומר, הוא לא יפגע כלל ותוכל לומר אותו כתובנה יפה מהסיפור עצמו, גם בלי לקבוע שהסיפור לא היה ושהכותרת בהכרח מציינת אשמה. אז ממש לא ברור לי למה אתה מתעקש.

תוקן על ידי נתנאל34 ב- 29/07/2012 01:03:12





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 01:00 לינק ישיר 

מ80 כתב:
ומדוע בעל הבית אהב את קמצא והזמין אותו לסעודתו? אפשר להניח שקמצא היה מהעסקנים של אותה תקופה,
והסעודה היתה קנוניה סביב אהבת ממון. ואפשר לומר שבר-קמצא היה אדם ממעמד נמוך שהשתוקק לסעוד על שולחנם של "אנשים חשובים"


וכי למה?

הרעיון שלך יפה, אבל עד כדי כך לאנוס אותו על הסיפור? ככה סתם להניח שקמצא היה עסקן, ולהניח שהסעודה היתה סביב תאוות ממון, ולהניח שבר קמצא היה ממעמד נמוך... ולאחר כל ההנחות האלה הסעודה הופכת לשילוב של פוליטיקה וממון וכו'.

באופן הזה, זה הופך לרעיון שלך, רעיון יפה, אבל אין לו כל קשר לגמרא וודאי לא מקור מבוסס בה. אתה באמת יכול לומר אותו על דעת עצמך, לא ברור לי למה אתה מחפש אותו דוקא בגמרא כאן. אבל אם בכל זאת אתה רוצה ממנה מקור - אין כזה. 

מה שלא ברור לי למה לחפש רעיונות מורכבים כאלה כשהסיפור מדבר מאד ברור בעד עצמו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 01:12 לינק ישיר 

יוספון היה די מפורט בעניין המרד הגדול וכל הנלווה אליו, הלא כן?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-29/7/2012 01:48 לינק ישיר 

נתנאל,

שני התלמודים אומרים שבית שני נחרב בגלל אהבת ממון ושנאת חנם. האגדה דוגמא לקלקול אותן מדות, ומה שכתבתי דוגמא להסביר את האגדה. אומרת הגמרא: ארבעים שנה ששימש שמעון הכהן נשתלחה ברכה בעומר ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר, מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול (כזית איננו משביעו), הצנועין מושכים את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין, ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן. שים לב שהגמרא קראה לו בן-חמצן, ולא חמצן, כי גזלנותו היתה תולדה של גרגרנות-חמצנות. באותה מדה בר-קמצא הוא תולדה של קמצא. צדק ירוחם בכותבו שכל הסועדים שבאגדה היו קטנוניים, כי קטנוניות זו קבלה, ואילו גדלות זו נתינה.


 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/7/2012 02:01 לינק ישיר 

מ80,

כתבתי לך וגם לירוחם. רעיונותיכם נכונים ויפים, אבל לא מובן לי לא האופן בו אתם אונסים אותו על המעשה בגמרא, ולא הסיבה מדוע הנכם זקוקים לכך.

אגב, אני יודע על שנאת חינם המוזכרת בפירוש כסיבה לחורבן בית שני. איפה מוזכרת אהבת ממון כסיבה, או גם אם היא מוזכרת האם היא השחיתות היחידה המוזכרת בנוסף לשנאת חינם? האם היא מובלטת במיוחד בדברי חז"ל כשוררת בזמן ההוא ובפרט כסיבה לחורבן?

ועוד אגב, שמעתי פעם ראיה יפה מאד עד כמה גרועה היא שנאת חינם: בתפילות ימים נוראים בחזרת הש"ץ אומרים ב"שים שלום":

אבינו מלכנו, זכור רחמך, וכבוש כעסך, וכלה דבר, וחרב, ורעב, ושבי, ומשחית, ועוון, ומגפה, ופגע רע, וכל מחלה, וכל תקלה, וכל קטטה, וכל מיני פורענויות, וכל גזירה רעה, ושנאת חינם, מעלינו ומעל כל בני בריתך 
 
רשימה ארוכה כל כך של דברים נוראים, חלקם פרטיים [יחסית, כי גם בהם כלול הרבה] - דבר, חרב, רעב, שבי, וחלקם כוללים מינים פרטיים רבים - משחית, עוון, מגיפה, פגע רע, ואז עוברים לכללי יותר כדי באמת לכלול הכל - כל מחלה, כל תקלה, כל קטטה, כל מיני פורענויות, כל גזירה רעה. 

ואז, לאחר כל הפירוט הזה שכולל כבר הכל בכל מכל, כשעל כל צרה אפשרית כבר ביקשנו, כשבקל וחומר נכללו גם דברים פחותים מאלה -

ושנאת חינם.

ללמדך שהיא קשה מן הכל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 02:29 לינק ישיר 

נתנאל,

אגדות חז"ל הינן משלים ואין להבינן רק כפשוטן. אמר ר' יוחנן בר תורתא: בשני (בבית שני) מכירין אנו אותם שהיו יגעין בתורה וזהירין במצוות ובמעשרות וכל ווסת טובה היתה בהן, אלא שהיו אוהבים את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים. שורש שנאת חנם הוא אהבת ממון, דהיינו אהבה עצמית דמיונית המונעת אהבה בין איש לרעהו. בגלל אהבת ממון עשירים לא היו מלווים הלוואות לעניים לקראת שביעית, והלל הצטרך לתקן פרוזבול.

כתב הנצי"ב בהעמק דבר לספר דברים: " וראוי לדעת שכמו בחרבן בית ראשון שהיה עיקרו בשביל עבודה זרה כמבואר בפ' נצבים וביומא דף ט, היו ראשי המחטיאים גדולי תורה, כך חרבן בית שני שהגיע ע"י שנאת חנם, ועיקרו היה אהבת ממון יותר מדאי כדתניא בתוספתא שלהי מנחות, ומזה הגיעו לשפיכות דמים בהיתר... היו ג"כ עיקר המחטיאים את הרבים ת"ח גדולי תורה... אמנם משה רבינו הזהיר על עבודה זרה ביותר באשר שאז שלט זה היצה"ר ביותר. וכך דייקינן שני החטאים הללו אע"ג שנראים לנו שהם רחוקים זה מזה הרבה, באמת ממקור אחד יוצאים בדבר הנראה שהוא מביא לידי פרנסה... שזה היה החשק לעבודה זרה בבית ראשון, וזה היה אהבת הבצע בבית שני, ועדיין הוא מרקד בינינו."



תוקן על ידי מ80 ב- 29/07/2012 02:47:09




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/7/2012 02:46 לינק ישיר 

מ80 כתב:
אגדות חז"ל הינן משלים ואין להבינן רק כפשוטן.


אני לא חושב שזה נכון לומר את זה באופן גורף.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 02:49 לינק ישיר 

נתנאל
בענין הכותרת יש חילוקי דעות ביננו שישארו בכך. אם לא השתכנעת לא תשתכנע, ולהפך.
בעניין טור מלכא- המקור הראשון מסתמך על הגמרא הזו, ולכן היא לא רלונטית השניה היא הר המלך, בתרגום יכול להיות אבל במחילה עיר כה גדולה היתה אמורה להופיע בגמרא  עוד מספר פעמים אם היתה.
הסיפור הוא סיפור בהמשך הסיפור של מרתא בת בייתוס הוא סיפור בלתי אפשי כרונולגית.
תגיד אתה חושב שמלכות רומי היתה שולחת צבא אדיר לפרובינציה הרחוקה, סתם בגל פטפטנותו של בן אדם, מלכות רומי היתה מלכות מסודרת עם קונסטיטוציה- היה סנאט שהיה צריך לאשר את המבצע , כל זאת על סמך פטפטנות?
מה פרוש היה בהול ולא הספיקו לשאול את ריב"ז, בדבר כה אקוטי, נדחף לו תנא ופסק הלכות נפשות, ואין פוצה ומצפצף?
מענין כי הסיפור הזה מסופר בבל בבלי ומשום מה לא מוזכר בירושלמי- כשגיבורה הראשי של תחילת הסיפור והמשכה רבי יוחנן חיבר את הירושלמי?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 03:17 לינק ישיר 

ירוחם,

איני רואה בדבריך אלא אוסף של ספקולציות. 

באשר ל"חילוקי הדעות ביננו" בעניין הכותרת. שאלתי אותך שאלה פשוטה ביותר שאין לך עליה מענה, משתי הכותרות האחרות הזהות.

אגב, ביום ששי אמרת ששאלתי נכונה, ובמוצאי שבת פטרת אותה כ"טענה שלא מן העניין".

לך הפתרונים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 03:29 לינק ישיר 

שאלתך אכן היתה נכונה, כי קשרת  בה את שלשת הסיפורים ליחידה סיפורית אחת,
ולכן עם שניים מתוך השלשה בטוח לא נכונות יש להניח כי גם השלישית לא נכונה
אבל בנוגע  להקיש מכותרת על תרנגות לכותרת המאשימה באשמה חמורה אדם, הקשר לא לענין,

עזוב  חבל על הזמן זה סתם ספקולציה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 03:53 לינק ישיר 

כתבתי כבר מקודם.

אתה יכול לנבוע רעיונות כרצונך, אבל אם רצונך לומר אותם כפירוש בגמרא, אינך יכול להתעלם מכללי ניתוח פשוטים של טקסט תלמודי.

אתה מניח על סמך החלטתך בלבד שכותרת מסויימת מציינת אשמה [רק משום שמוזכרים בה "בני אדם" שהם יצור בר האשמה], ומכאן מתחיל מסע קושיות ותירוצים, בזמן ששתי כותרות זהות לחלוטין באותו משפט עצמו - אינן כאלה ומוכיחות שהאמורא מציין כאן כותרות בלבד שאין להסיק מהן דבר וחצי דבר, אלא יש לעיין בסיפור המפורט ולהסיק ממנו. כאמור, אתה יכול לומר על דעת עצמך בלבד שהכותרת הראשונה מאשימה, אבל הוכחה אין לך, לא רק שאין אלא שהפשטות היא אחרת.

ורק תזכיר לי את ה"הוכחה" שלך ששתיים "בטוח" לא נכונות? טור מלכא למשל, כן, האין זו ספקולציה במיטבה (במירעה)? 

אבל אני רואה ששום דבר לא יזיז אותך מדעתך, אז חבל על מאמציי. יהי כך. אני את שלי אמרתי וקוראי האשכול ישפטו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 12:09 לינק ישיר 

נתנאל
הפורום הזה משמש גם לתת השכלה בדברים מסוימים לכמה שאין להם, במסגרת הלימוד
 עיין ברמב"ם פר' המשנה הקדמה לפרק חלק, ותמצא את מקומך המתאים בין הכתותת שהוא מונה,
תהיה שבע רצון בכת שלך, כי כנראה תפגוש שם כמה מעמיתך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2012 13:05 לינק ישיר 

לחריפי מבט ועיון איפה במגילת איכה- (נתתי את ליבי הבוקר) יש רמז לסיפור של בר קמצא?

 גיטין דף נו

אזל שדר בידיה עגלא תלתא. בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים, ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא

יכול להיות שזו חידת חמיצר- אבל תנסו.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > קמצא ובר קמצא סיפור אמיתי?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.