גבולות זכותו של אלוהים לצוות ולתבוע - שאלה להרב מיכי

הרב מיכי,
מבלי להכנס לנושא לימוד כף זכות, שגם עליו יש לי פרשנות אחרת, אבל נניח לו, כי נראה לי עלוב לומר שנלמד זכות על האלוקים בצורה הזו שאתה מלמד על בני אדם (אני, כאמור, גם עליהם מלמדת באופן אחר, בראית מציאות אחרת). אוי להצדקה שכזו, של הבורא בעיני בריותיו.
וכנ"ל דבריך על הכהונה. מה מוצדק בערכי הכהונה? הרי השם יכול להחליט שהכהונה לא מתחללת  אם האשה נאנסה. החילול והקדושה בידיו. אלא מה? האו החליט כך מטעמים נעלמים מאתנו, כמו - לדבריך (שכאמור ניתן לדון עליהם הרבה) שהחליט שהאש שורפת. אז מה בעצם אמרנו כאן? זה שרירותי, אינו מובן לנו, אבל אנו מאמינים בו, בטובו ובצדקתו בלי להבין. אין כאן צל של לוגיקה. לא בשריפת האש ולא בחילול הכהונה.
הווה אומר, אחרי שידרוג:
מעל למוסר (שאיננו בענין אשת הכהן, לדבריך) נמצאים משפטי השם הצודקים. (קרי בלשונך, ערכי הכהונה, מילים נרדפות לשרירותיות)
הוא אשר אמרתי.
אל תציג נראות של צדק והגיון. תגיד בגלוי כמוני: מאמינים בו, במשפטיו, מבינים שאנו קצרי רואי, ונותנים לו ולתורה צ'אנס הכי רחב שאפשר. ולא מסבירים הסברים עקומים כדי להלבין אדום ולהווריד אפור וליישר הרים ולייבש אגמים. נאמר: רצה העקידה מסיבות לא מובנות לנו למרות שנראתה כסותרת דבריו וכאנטי הומאנית. וזה היה נכון כי אנו מאמינים בו. לא נאמר: הוא לא היה מרוצה מהעקידה, כשבתורה נאמר ההפך.אפילו בתורה שבכתב. 
(אגב, שמעתי מאדמו"ר, שעיקר הנסיון של א"א לא היה למעשה, ברוב נסיונותיו. לא היה לו מה לעשות נגד הרעב או לקיחת שרה לבית פרעה. הנסיון היה במחשבה, בהרגשה, באמונה-האם יקבל עליו את הנהגת השם בלי תרעומת.)

ובתשובתי לך כאן באשכול, עניתי לך אודות הנשים והבנות שתהיות וספקות וקושיות במוחן ובלבבותיהן. מה ששאלתני באשכול האנוסים. 

תלמיד (לגבי הנץ, מקבל את תוכחתך...)
לפי גישה כמו שאתה מתאר אפשר להעניש גם על אונס בשאר עבירות, ובכלל להבין שכל עונש אינו קשור לרצון לחטוא אלא לנזק ממשי כלשהו שזה גורם בעולם, ללא קשר לכוונה [במונחים של ספרו של מיכי -מוסר טאוסיסטי ולא מוסר קאנטיאני]
אבל בכל אופן אז זה לא יהיה עונש אפשר ללמוד ממנו חובה לא להיות כופר או עובר עבירה באונס, כי המילה חובה אין לה משמעות כאן, אז אם לאלקים זה לא רווחי ושופט כל הארץ אינו עושה משפט, או שהמשפט שלו אינו קאנטיאני ואינו דורש אשמה בשביל להעניש, מצדו הוא יכול לעשות את זה ואולי הוא אף צודק, אבל לא יכול להיות מזה שום השלכה לדידי. 

גישה זו יכולה לחלק בין שאלות אמונה ששם מי שאינו מאמין איו רווחי וגורלו להמחק לא כעונש, לבין עבירה ששם המישור הוא עונשי.

אגב באשכול הקישורים ב 17.7. ב 18:47 טענת שמריבה בין צבור חרדי לסרוג אינה מקדמת איזו מטרה.

ומה בקשר לאשכול חרדים אנוסים? אבל כבדתי דעתך והערתי רק הערונת לביליצר (לכוון זה הרי זה משובח. נכון?)

תלמיד טועה - אסמכתא למה? (ל' בשווא)

לרב מיכי,
קראתי היטב את דבריך, היטב.
ואני מניחה שגם אתה קראת אותי.

שרירותית, התכוונתי - בעינינו שרירותי, משהו שאיננו מבינים. וזה אכן מקביל לטעמים נסתרים.
נראות של צדק, זה מה שניסית להסביר שכלית, או מוסרית, או אחידותית (בהפוך מסתירה). למשל, נסיונך להציג את אברהם אבינו כמי שלא השביע את רצון קונו, או נסיונך לומר שדין אשת הכהן צודק, כי ערכי הדת מעל המוסר, ובכך ליצור תחושת נראות של צדק שאין לה כיסוי מבחינת הבנתנו. 
אז אתה עד עכשו אמרת - בפרשנות יצירתית ??(ועקומה) זה יכול להראות הגיוני, אחיד, מוסרי.
ואני אומרת: לא, זה לא יכול, אבל אנו מאמינים באמונה (שאצל כל אחד מבוססת על מה שמבוססת,) שזה אכן צודק למרות שבדעתנו הקצרה איננו מבינים זאת.
ההבדל הוא בעיני משמעותי, האם אנו מודעים למה מובן ומה לא מובן, וישרים כדי להודות בכך, ולהודות שאנו מבוססי אמונה ולא מבוססי לוגיקה ורציונליות. או האם אנו מבוססי אמונה אך מתחזים כמבוססי לוגיקה.
עכשו ברור?
כנ"ל לענין חומרת העונש, שיחה ישנה שלנו, אתה אומר:חילול שבת מזיק כמו האש. גם אם נקבל זאת, שניהם לגמרי לא מובנים לנו, ואנו מקבלים אותם כרצון הא-ל הלא מובן בעינינו המחפשות צדק. את העונש מקבלים באמונה, רק זה. ואת האש מקבלים כי אין בררה.  

לענין הנשים והבנות. הרי לא ציפית שאספר את פרטיהן, נכון? ולא אמרתי שיצאו בשאלה. אמרתי שיש להן ספקות מחשבתיים והגותיים בנושאים שהזכרתי, ועוד, בנושא שאנו דנים עליו פה עכשו, והם מציקים להן ומטלטלים אותן, ולפעמים הן מוצאות בי כתובת להשיח את אשר הן חוות ולדון יחד ולנגוע באור ולמצוא טעם ומשמעות בכל זה. ולפעמים מוצאות כתובות אחרות, ולפעמים שותקות ומחניקות את הספקות.
ושוב, יתכן, וזו לא דעתי אלא דעה מקובלת בפסיכולוגיה, גם אלו שבאים אליך על 'טהרת' הספקות הפילוסופיים והשכליים, סביר להניח שהמצוקה התחילה אצלם כמצוקה ריגשית-נפשית, ואחר צצו אצלם השאלות, ומשהגיעו - יש להן כבר נוכחות משל עצמן, בנפרד מהמצוקה. 
אולי, וזו הצעה שלי, זה מורכב, רובו ממצוקה נפשית ומיעוטו ממצוקה הגותית, אך כאמור אחרי שהגיעו הספקות - הם כבר דורשים מענה בנפרד מהמצוקה. 
יש שאומרים שגם אצל בעלי תשובה, זה אותו דבר בכוון הפוך. 

ובענין אמירת\כתיבת סתירה באותו משפט והשארות בחיים? (גם אילו כן הייתי סותרת עצמי)
אם כמה וכמה ניקים בפורום הזה חיים בשלום, סימן שאפשר גם אפשר!!!!