גבולות זכותו של אלוהים לצוות ולתבוע - שאלה להרב מיכי

זה השלב בו אני פורשת, כשיש הסכמה, עם זאת נשאר בכבוד גרעין אי הסכמה.

ולענין השני, אז בעיני, סיפורים כמו על אמא תרזה הם הלצות יושר (המונח שלך חמוד ושנון, אך אני מעתיקה אותו לסוג לימוד כף הזכות שלך), בעוד שחמלה- תפיסה שכל אחד עושה כמיטב יכולתו, מעורבת בדטרמיניזם, היא לימוד זכות שבא מתוך ראית עולם ישרה מחד וחומלת מאידך. וזה חשוב ביחס לעצמנו, לא רק ביחס לאחרים.
ואני מוכנה לחמול גם על סיפורי אמא תרזה.

אתה מזכיר 'חמלה' כמעט כמו שמזכירים מונח מוקצה מחמת מיאוס. (ודי כנ"ל: חוויה ורגש.)
חמלה היא סוג גבוה של אהבה. 

לומדת

אסמכתא לאמונה, לטובו לצדקתו וכו'. במה למעשה הצעתך שונה מהצעתו של קוסם שבט בושמני? לו היית נולדת שם היית מאמינה באמונותיו?

יהינץ

סיבה סבירה – נניח שהעיקר זו האמונה והמצוות הם כלים להטמיעה ולכן אם אין אמונה אין כלום, והמצוות נמדדות רק בשכר ועונש. שקולי הרווחיות האלו נמצאים פחות או יותר להרבה דעות בכתבי הרמב"ם (אני אישית איני מזדהה לחלוטיין עם הגישה אבל כדעה – זה קיים)

לומדת כתבה:

תלמיד טועה
מה ענין שאלות אלו לאשכול זה? אתה רוצה ראיות לקיומו או לטובו של אלוקים? זה נושא הרבה יותר בסיסי, ויש פה הרבה אשכולות בנושאים אלו. לא כך?
לו נולדתי שם, כנראה סברתי כך, כן. אז מה? כנראה שהייתי חווה את המהות האלוקית ואת טובה, ואולי קוראת לה בשם אחר, נכון. וזה היה רצון השם, לו הייתי נולדת שם,זה היה טוב בעיניו. ואני מקווה שגם שם הייתי מוצאת אותו בליבי ומתחברת אליו ולטוב, כמיטב יכולתי. וברוך שזכיתי להוולד כאן, ולהתחבר אליו גם דרך התורה והמצוות, אשרי מה טוב חלקי. 

ולמתענין -
ראשית צדקת בהערה הטכנית שנכון לכתוב ששמעתיה  צועקת ולא שסיפרה לי. (טעיתי כי ביום יום אני רגילה לשמוע מנשים על מעידות שלהן, ולא לתפוס אותן במעידות.)
ולדוגמותיך היצירתיות - בעיני אין טעם ללמד זכות באופן כזה שמעוות עלינו את המציאות ומציע דמיונות חסרי כל היתכנות. גם על אנשים כך, ובפרט לא על אלוקים. בעיני, כמו שאמרתי באשכול אחר, לומר שאיננו מבינים ואיננו יודעים, זה הרבה יותר מכובד. יש איזו קטנות לדעתי, בהסכמתנו לקבל רק את מה שידוע לנו, גם כשהפרשנות מעוותת, העיקר ששמענו תשובה. בעיני גדולה רבה יותר להסכים לקבל ולהשאר בשאלה.
יש שבט בודהיסטי, שכאשר תינוק נולד אצלם, מברכים אותו באומץ גדול ובשאלה גדולה.
ברכה נהדרת. 

תלמיד
את ההגיון הזה אני מכיר. בכל אופן לא ענית על השאלה איך יכול לנבוע מזה חיוב לדידן [אולי דין מורידין וכדו' אפשר להבין כך, כלומר דין ה"עונש" בידי אדם למי שאינו אשם, אבל אי אפשר ללמוד מזה משהו לגבי האנוס עצמו] . חיוב על אנוס זה פשוט סתירה במונחים.

תלמיד. מובן. לפי הדעה הזו.

אני לכשעצמי כלל לא סובר שכופר לא "רווחי" לאל, על אף שאולי האמונה הוא העיקר.
אני כן יכול לשמוע מהלך שהוא מסוכן מדי לחברה ולכן יש לסלקו. אכן לא מדין עונש אלא מדין סכנה.
ועדיין אפשר להזדהות איתו כבן אדם [כמובן שאתה לא גורס את זה], ואולי לחפש דרך להציל אותו מכליון. גם לגישה זו. ועכ"פ כל זמן שכופר בלבו בלבד.
כל שכן אם נקבל את לבל ידח ממנו נדח כפשוטו. [הרמ"ע מפאנו והלשם שניהם הסבירו שאין לו חלק לעוה"ב  אינו כפשוטו כלל. ]
 
פעם היה איזה אסיפה של אדמורי"ם שדנו להכריז על המשכילים וכדו' שלא יבאו בקהל וכו'. נענה אחד מהם "ומה יעשה כל אחד מחלק אפיקורסות שבקרבו?" ונתבטלה ההצעה. והבן היטב.

אני מקווה שבפועל אתה לא מציע לנהוג כדרכך, כי אז עליך להתחבא מהרה בפני שותפי חבריו ורבותיו הסוברים שאתה אפיקורס על שאתה חושב שחז"ל יכולים לטעות.