חוקרי המקרא הדתיים וחז"ל

מי שאחזו,

ראשית, מדוע לומר כי שיקרו ביודעין.

שנית, מדוע הדרך שבה אנו רואים אותם קשורה לשמירת מצוות.

אבן עזרא שמות פרק ו

(כח) ויהי יש לתמוה על המסדר הפרשיות למה דבק זה הפסוק עם הבאים אחריו, והוא סמוך אליהם, ואם לא ידענו בו טעם, כי כן ביום דבר ד' אל משה בארץ מצרים, וזה שדבר לו אני ד' דבר אל פרעה, וכמוהו ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם (דבר' ב, טז) דבק בפרשה הסמוכה אליו, אולי בעל ההפסקות ידע לו טעם למה עשה כן, כי דעתו רחבה מדעתנו:

ייתכן.
הרעיון כי התורה נחתמה לפני ימיה ונתנה להם כקאנון סגור שניתן למשה מסיני, נראה לי אפעס, קצת קלוש (בעיקר בגלל התזמונים, מדובר על מאות בודדות של שנים במקרה הטוב).
חז"ל הם הבסיס של הבסיס של ההלכה. קשה לי לראות דרך שמקיימת את ההלכה בלי אמון בסיסי ביושרה של חז"ל.

אתה חוזר שוב על טענת היושרה.

אין הוכחה וניתן לומר כי גם אין סיבה להניח כי הם הטעו בכוונה להטעות.

בתקופה הקדם תקשורתית, מאות שנים זה המון.

ובכלל, צא וראה כמה אנשים כיום, אינם רואים כלל צורך להתייחס לשאלות ביקורת המקרא.

אני לא מת על זה. אינני סבור כי הם נעדרי יושרה. (על כל פנים האורתודוכסים. העצכחניקים צריך עיון).