סיפור המרגלים - גרסת דברים מול גרסת שלח

השבוע בקריאת התורה, שמתי לב לראשונה, כי בסיפור המרגלים, לפי גרסת דברים, הושמט פרט מרכזי, המעקר, לכאורה, את חלקם של המרגלים, בסאגת הסירוב להיכנס לארץ ארץ ישראל.

דברים א

 יט וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְה-וָה אֱלֹהֵינוּ, אֹתָנוּ; וַנָּבֹא, עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. כ וָאֹמַר, אֲלֵכֶם: בָּאתֶם עַד-הַר הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יְה-וָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. כא רְאֵה נָתַן יְה-וָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ אֶת-הָאָרֶץ: עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְה-וָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל-תִּירָא, וְאַל-תֵּחָת. כב וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן. כג וַיִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. כד וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה, וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל; וַיְרַגְּלוּ, אֹתָהּ. כה וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ, וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ; וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר, וַיֹּאמְרוּ, טוֹבָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְה-וָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. כו וְלֹא אֲבִיתֶם, לַעֲלֹת; וַתַּמְרוּ, אֶת פִּי יְה-וָה אֱלֹהֵיכֶם. כז וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ, בְּשִׂנְאַת יְה-וָה אֹתָנוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַשְׁמִידֵנוּ. כח אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים, אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת, בַּשָּׁמָיִם; וְגַם-בְּנֵי עֲנָקִים, רָאִינוּ שָׁם.  כט וָאֹמַר, אֲלֵכֶם: לֹא-תַעַרְצוּן וְלֹא-תִירְאוּן, מֵהֶם. ל יְה-וָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם: כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם, בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם. לא וּבַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְה-וָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת-בְּנוֹ בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה. לב וּבַדָּבָר, הַזֶּה אֵינְכֶם, מַאֲמִינִם, בַּיה-וָה, אֱלֹהֵיכֶם. לג הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ, לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם: בָּאֵשׁ לַיְלָה, לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ, וּבֶעָנָן, יוֹמָם. לד וַיִּשְׁמַע יְה-וָה, אֶת-קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. לה אִם-יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם. לו זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ, וּלְבָנָיו יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְה-וָה. לז גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְה-וָה, בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם אַתָּה, לֹא תָבֹא שָׁם. לח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה; אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל. לט וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה, יָבֹאוּ שָׁמָּה; וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ. מ וְאַתֶּם, פְּנוּ לָכֶם; וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה, דֶּרֶךְ יַם-סוּף. מא וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי, חָטָאנוּ לַיה-וָה אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יְה-וָה אֱלֹהֵינוּ; וַתַּחְגְּרוּ, אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַתָּהִינוּ, לַעֲלֹת הָהָרָה. מב וַיֹּאמֶר יְה-וָה אֵלַי, אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי, בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם. מג וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְה-וָה, וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה. מד וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד-חָרְמָה. מה וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ, לִפְנֵי יְה-וָה; וְלֹא-שָׁמַע יְה-וָה בְּקֹלְכֶם, וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם. מו וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ, יָמִים רַבִּים, כַּיָּמִים, אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם.

לפי הנאמר בפסוק כה, המרגלים אמרו כי "טוֹבָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְה-וָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ". מי שלא אבה לעלות הוא העם. רק בהמשך בפסוק כח נאמר " אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים, אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת, בַּשָּׁמָיִם; וְגַם-בְּנֵי עֲנָקִים, רָאִינוּ שָׁם". 

רש"י הרגיש בכך ופירש "מי הם שאמרו טובתה? יהושע וכלב".

מפשוטו של מקרא נראה שיש כאן השמטה כלשהי, או שאכן זו גרסה שונה מהותית והפסוק "אחינו המסו את לבבנו" הושתל מאוחר יותר, על פי גרסת פרשת שלח.

*  *  *

איידי דאתינא להכא אעתיק את סיפור המרגלים כפי שמופיע בפרשת שלח ואצביע על ההבדלים הידועים.

במדבר יג יד

א וַיְדַבֵּר יְה-וָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם. ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל פִּי יְה-וָה: כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. ד וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם: לְמַטֵּה רְאוּבֵן, שַׁמּוּעַ בֶּן-זַכּוּר. ה לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן, שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי. ו לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה. ז לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר, יִגְאָל בֶּן-יוֹסֵף. ח לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן. ט לְמַטֵּה בִנְיָמִן, פַּלְטִי בֶּן-רָפוּא. י לְמַטֵּה זְבוּלֻן, גַּדִּיאֵל בֶּן-סוֹדִי. יא לְמַטֵּה יוֹסֵף, לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה--גַּדִּי, בֶּן-סוּסִי. יב לְמַטֵּה דָן, עַמִּיאֵל בֶּן-גְּמַלִּי. יג לְמַטֵּה אָשֵׁר, סְתוּר בֶּן-מִיכָאֵל. יד לְמַטֵּה נַפְתָּלִי, נַחְבִּי בֶּן-וָפְסִי. טו לְמַטֵּה גָד, גְּאוּאֵל בֶּן-מָכִי. טז אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ; וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ. יז וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב. יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא, אִם רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. כא וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב, לְבֹא חֲמָת. כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם. כג וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן הָרִמֹּנִים, וּמִן הַתְּאֵנִים. כד לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כה וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם. כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ. כז וַיְסַפְּרוּ לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ. כח אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.  ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם, אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל הָעָם: כִּי חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. לב וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת. לג וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.

א וַתִּשָּׂא, כָּל הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא. ב וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה, לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ מָתְנוּ. ג וְלָמָה יְה-וָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה. ד וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. ה וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, מִן הַתָּרִים, אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם. ז וַיֹּאמְרוּ, אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. ח אִם חָפֵץ בָּנוּ יְה-וָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ט אַךְ בַּיה-וָה, אַל תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיה-וָה אִתָּנוּ, אַל תִּירָאֻם. י וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יְה-וָה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל. {פ}

יא וַיֹּאמֶר יְה-וָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד אָנָה, לֹא יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. יב אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה, אֹתְךָ, לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל יְה-וָה: וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת-הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ. יד וְאָמְרוּ, אֶל-יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, שָׁמְעוּ כִּי-אַתָּה יְה-וָה, בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה: אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְה-וָה, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. טו וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר. טז מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְה-וָה, לְהָבִיא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לָהֶם; וַיִּשְׁחָטֵם, בַּמִּדְבָּר. יז וְעַתָּה, יִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לֵאמֹר. יח יְה-וָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָו‍ֹן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים. יט סְלַח נָא, לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה. כ וַיֹּאמֶר יְה-וָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. כא וְאוּלָם, חַי-אָנִי: וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְה-וָה, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ. כב כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹלִי. כג אִם-יִרְאוּ, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לַאֲבֹתָם; וְכָל-מְנַאֲצַי, לֹא יִרְאוּהָ. כד וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי--וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה. כה וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק; מָחָר, פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר--דֶּרֶךְ יַם-סוּף. {פ}

כו וַיְדַבֵּר יְה-וָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. כז עַד מָתַי, לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים, עָלָי; אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי. כח אֱמֹר אֲלֵהֶם, חַי אָנִי נְאֻם יְה-וָה, אִם לֹא, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי: כֵּן, אֶעֱשֶׂה לָכֶם. כט בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל-פְּקֻדֵיכֶם, לְכָל-מִסְפַּרְכֶם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה: אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם, עָלָי. ל אִם-אַתֶּם, תָּבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם-כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן. לא וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, לָבַז יִהְיֶה: וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ. לב וּפִגְרֵיכֶם, אַתֶּם יִפְּלוּ, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה. לג וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנָשְׂאוּ, אֶת-זְנוּתֵיכֶם--עַד-תֹּם פִּגְרֵיכֶם, בַּמִּדְבָּר. לד בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר-תַּרְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת-עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם, אַרְבָּעִים שָׁנָה; וִידַעְתֶּם, אֶת-תְּנוּאָתִי. לה אֲנִי יְה-וָה, דִּבַּרְתִּי, אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל-הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, הַנּוֹעָדִים עָלָי; בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ, וְשָׁם יָמֻתוּ. לו וְהָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ; וַיָּשֻׁבוּ, וילונו (וַיַּלִּינוּ) עָלָיו אֶת-כָּל-הָעֵדָה, לְהוֹצִיא דִבָּה, עַל-הָאָרֶץ. לז וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת-הָאָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְה-וָה. לח וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ. לט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, מְאֹד. מ וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ-הָהָר לֵאמֹר: הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר יְה-וָה כִּי חָטָאנוּ. מא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְה-וָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח. מב אַל תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְה-וָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם. מג כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב: כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְה-וָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְה-וָה עִמָּכֶם. מד וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְה-וָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה. {פ}

לא אתמקד בשינויי נוסח וכו', אלא בהבדלים מהותיים בסיפור בין שתי הגרסאות.

הדגשתי בכחול את ההבדלים בין גרסת שלח לגרסת דברים ובאדום את ההבדלים בגרסת שלח אודות כלב ויהושע.

א.      גרסת שלח: אלוהים מצווה על שילוח מרגלים.

גרסת דברים: העם דרש מרגלים

ב.      גרסת שלח: משה מקיים את ציווי האל.

 גרסת דברים: וייטב הדבר בעיני משה.

ג.       גרסת שלח: המרגלים כולם אנשים ראשי בני ישראל המה, מפורטים בשמותיהם.

גרסת דברים: שנים עשר אנשים, איש אחד לשבט.

ד.      גרסת שלח: המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה, למעט כלב ויהושע.

 גרסת דברים: המרגלים אומרים טובה הארץ.

ה.      גרסת שלח: לא יכנסו לארץ כי אם כלב ויהושע.

 גרסת דברים לא יכנסו לארץ זולתי כלב. יהושע ייכנס כמנהיג במקום משה. לא מוזכר כלל שהיה מן המרגלים.

ו.        גרסת שלח: המעפילים נגפו לפני העמלקי והכנעני.

 גרסת דברים: נגפו לפני האמורי. (אבן עזרא כתב הוא הכנעני).

* * *

בפרשת שלח גופא, סיפור כלב ויהושע מופיע בגרסאות שונות.

בפרק יג פסוק ל נאמר ויהס כלב. יהושע לא מוזכר.

 רק בפרק יד פסוק ו יהושע מופיע יחד עם כלב.

בפסוק כד שוב מופיע כלב לבד. (אבן עזרא מסביר זאת בעבור ויהס כלב).

בפסוק ל שוב כלב מופיע יחד עם יהושע.

 (אבן עזרא {בכל המקומות שהזוג מופיע, בפרשת שלח, פנחס [כו סה] ומטות [לב יב] } מנמק הקדמת כלב על ידי ה' כי הוא הקדים ויהס ומשה מקדים את יהושע לגודל מעלתו).

* * *

בגרסת שלח, הפסקא ויקרא משה להושע יהושע (יג טז) נראית מושתלת בצורה לא טבעית.

ייתכן
הערה כללית: ישנם כאן שני שאלות שונות. אם אתה רק מחפש אופציה להבין איך התנ"ך אינו נכון או אינו נבואי או משקר וכו', אינך צריך להסתבך כ"כ עם כל הסתירות והדיוקים האלה וכו' כלל. מספיק להגיד אולי לא וזהו.
אם אנחנו מבקשים לדעת את פשט הכתובים, יש להשתמש עם כלל הגישות הקיימות, ולהחיל על כולם אותם קריטריונים, ולהבחין מה בגדר השערה מה בגדר אמונה מה ייתכן מה סביר מה לא וכו'. איני יודע על מה לסלוח למחקר יותר מאשר למסורת או להיפך. בכל אופן, אתה כל הזמן מציג את זה כאילו שהגישה התמימה המסורתית פשוטה לכתחילה ואין בה סתירות למי שלא נפקחו עיניו, ולא הוא, לא שוקאים לזה באותו שם, אבל בהחלט ישנם סתירות ושאלות ותהיות בכל הענינים. אם ברצונך לקדם תיאוריה כלשהו צריך לפחות לבדוק האם הוא בגדר השערה. גם להוכיח מה לא צריך שתהיה השערה חזקה מספיק לפחות ולא פלפולים. אם כוונתך רק שלפקפק לא צריך כלום, אז די שתגיד אולי לא כנ"ל.
אני לעצמי לא מבין בכלל למה זה משנה מי וע"י מי נכתב התורה לבד, משאלה היסטורית. ואם זה נערך מתוך כתבים שונים או מסורות שונים וכדו'. מה לי משה מה לי עזרא מה לי עלום השם משילה. לדידי השאלות החשובות הם במהות הנבואה וכו', עד שלא נוכל להגדיר באופן ברור מה זה אין משמעות לכל הדיונים סביב לזה.

ומכאן לאות א' שבדברי. כלל איני מסכים שבמקרא הכל פשוט ובהיר. ראה ערעורו של קרח על משה. כל ענין נביאי השקר בתנ"ך.  ועוד פרשיות רבות בתורה. איני חושב שהבעייה הזו היא מודרנית בכלל, אם כי אולי הניסוח שלה מודרני. הרי אנחנו צריכים לשער באיזה סוג עולם חי התנ"ך. או שהם היו פשוט מטומטמים שהאמינו לכל מי שדמיין שראה אלקים. מה שלא נראה לי כ"כ מדיוק מתוך התיאורים. או שמציאויות כאלה היו שדורים אצל באיזה מידה ואז בהכרח גם התמודדו עם השאלות איך מבחינים האמת מהשקר ואיך יודעים שלא הנביא הוא ששכנע את האלקים ולא להיפך וכו' [שוב, ראה פר' קרח שם לכאו' הטיעון מפורש. ועוד תיאורים רבים וסיפורים בתנ"ך]

בכל אופן, לכאורה זה מפורש בחומש גם למסורתיות שספר דברים מגמתו אחרת משאר החומשים ומובן שיכול להציג גישה שונה לסיפורים. כך שאיני מוצא כל מניעה שהוא יתרכז בצדדים אחרים של סיפורים או אפילו יספר את זה מצד שונה לגמרי בשביל להדגיש את הנקודה שלו. נראה לי שזה הפשט הכי פשוט שכל מאמין הכי פשוט אמור להבין בפשטות. איני יודע איזה מידה של נאמנות אתה דורש מהטקסט יותר מזה שהוא עצמו מצהיר במפורש. [אתה חוזר כאן על הטעות היסודית שלך בכל מקום, מניח שהגישה הכי פשוטע ותמימה היא היותר אובייקטיביתונכונה בפירוש הדת והטקסט, גם כזו המוקצנת שכל בר דעת רואה שמובילה לסתירות עצומות עם עצמה, ומקשה עליה קושיות.]

לאות ה- איני מבין למה אתה מתעלם מהמפורש בכתוב על השינוי שחל במעמד יהושע בין שלח לדברים. אחרי שנבחר למנהיג באמת זה מספיק להיותו נכנס לארץ, גם אולי אם היה בעצת מרגלים או שלא היה שם כלל. הפוך, אחרי זה לא שייך להביא את ההסבר של שלח. [וכבר הקשה זה הרב מיימוני]. שינוי זה, המפורש בפסוק עצמו, די בה להסביר את השינוי הזה. מה טעם להזכיר את יהושע כאחד המרגלים בנפרש, בפרט שלא נמנו כאן המרגלים בפרטם כלל.

ושוב השאלה היסודית הוא מה שכתבתי בהודעתי השניה,  נכון שיש ביד הבקורת לתרץ שאלות רבות בתשובה כללית אחת, אבל זה עוד לא פוטר אותם מלהוכיח את הפשעטל הזה ביותר מאשר הפשעטל הזה. [הרי למשל במקרה הזה, התשובה הכללית שלי, שאף מפורשת בפשטות הכתובים כאן, גם די בה ליישב כל או רוב השאלות שהעלית שכולם מתיישבים בהעלם אחד ע"י הבקורת. ממילא נשאר הספק בין פשעטל אחד לחברתה.] אם רק אופציה אחרת אתה מחפש, אין בזה כל צורך כנ"ל.