כשרות בשר מתורבת

ייתכן
על סמך דיון של כמה משועממים בעצכח אתה מסיק זאת?
אם תעיין למשל בספרו של jd בלייך [אחד הדיונים הכי רציניים שאני מכיר מהחינת יחס ההלכה לשאלות כאלה] על שאלות ביאו-אתיות והלכה תראה עיסוק רב סביב טעמי ההלכות וכדו'.
[בסדר, הוא שייך ל yu
מכל מקום, נדמה לי שברור לכל כי בשאלות מתחדשות כאלה חייבים לדון לפי טעמי וסברות המצווה ולא רק כפי ההלכה היבשה, ולמיטב הבנתי כל מי שאמר משהו רציני בנושאים אלו עשה כן]

תוקן על ידי יהיאור ב- 30/07/2012 01:23:38

יהי,

הדיון לא היה על הבעיות של כלל ישראל, אלא על הסיבה העקרונית לאי אכילת ג'ירפה (טעות רווחת בציבור) ועל הגישה שאינה מסתפקת בסימנים ומצריכה מסורת על כל בעל חי.

על הערתך השנייה לא ניתן אלא להצטער על כי אתה קובע בלי לבדוק.

ייתכן
מרוב הקיצור לא הבנתי. [לגבי מסורת זו דעת יחיד של החזו"א כידוע, מה יש לך נגד זה? ]
למיטב הבנתי אין סיבה עיקרונית לאי אכילת גירפה. לכשתראה לי מסעדה אחת בעולם שמוכרת בשר גירפה נדון למה אנחנו לא אוכלים זאת. [בחיפוש קצר בגוגל העליתי שאמנם יש כמה תמהוניים שאוכלים בשר ג'ירפה, כמו כל שטות אחרת בעולם, אבל בעולם בכלל הוא לא נמצא בבשרים הנאכלים באופן רגיל, כך שלבקש טעם מיוחד לכמה חובשי מגבעות שחורות למה גם הם לא אוכלים אותו נראה לי מיותר.]
באיזה הערה שניה טעיתי?

תוקן על ידי יהיאור ב- 30/07/2012 01:30:10

[בבכל אופן חשבתי שעיקר שאלת האשכול היה על בשר שנעשה באופן גנטי וכדו'. ולגבי  זה התייחסתי.] 

יהי,

תחילה הזוטות.

הדיון העקרוני כאן, הוא אכן בשאלה החשובה, של היחס לבשר מתורבת.

התפתח דיון משנה, על הנוהג בצורך במסורת והדברים עתיקים וכאובים.

התפתח מיני דיון בטעם אי אכילת ג'ירפה והעמדתי דברים על דיוקם.

אין טעם לטעון כי לא אוכלים ג'ירפה כי הוא אינו מוגש במסעדות בחוצות ירושלים. השאלה היא האם מותר לאכול.

הערתי על טעותך כי הג'ירפה כלל לא נאכל. בגוגל שלי הוא נאכל. אמנם כמאכל אקזוטי.

לעניין דרך הפסיקה.

מה שלדבריך ברור לכל,  אינו רלוונטי אפילו כלפי עצמיך.

התייחסתי לדרך הפסיקה של הפוסקים האורתודוקסיים הקלאסיים המקובלים על הכול, כולל משועממי עצכ"ח.

הם אינם נוהגים להתיר דבר מחדש מטעם זיל בתר טעמא.

(מה טעם ללגלג על הגולשים דכאן שרובם עושה רושם רציני?).

"מה כאן האמת. האם לדעתך זה "אמיתי" יותר לשחוט בעלי חיים כאשר יש אפשרות לההנות מבשר בלי כל גרימת סבל לבעלי חיים"
הבעלי חיים האלה (צאן בקר וכו' ) גורלם משותף לצידנו והם לחלוטין תלויים בבני האדם לקיומם  - אם תפסיק את רווחיות האכלתם וטיפוחם לשם הפקת מוצרים מהם בהדרגתיות(הווה אומר- רובם שורדים וחיים חיים די מלאים ומולידים צאצאים שעתידם עד גיל מסוים די מובטח) - כל אותם מינים יכחדו מלבד כפי שציינת אולי בגני חיות...  זה שיקול חשוב ,אם אנו דנים על טובתם ...
לבד מזאת - מה עם חלב ? ביצים? וכו' ? האם גם אותם אפשר להפיק במעבדה?
נוסף על זאת - מה בקשר לפרנסה של החקלאים ? האם התחשבות בצער אינספור פועלים פחות רלוונטי מצער בעלי החיים ?
בנוסף - האם בשר במעבדה - לא גודל "חי" וצריך "להרגו" כדי להשמיש את הבשר למאכל ? ... האם העובדה שלבשר שמגודל מתאים אין מערכת עצבים מרכזית מפחית מהמתתו הפיזית ? ואם - לצורך הדיון - יוכח שהתאים חשים בכאב בתהליך הפסקת הזנתם -  זה יהיה יותר מוסרי להרגם מאשר מכלול שכולל מערכת עצבים מרכזית?  למשל - כמו שאנו לא חשים בשום בעייה מוסרית בלהמית חסה לצורך אכילתה ?  הרי שורה תחתונה ,אתה עדיין מגדל דבר חי והורג אותו כדי לאכלו ... האם זה "מוסרי" להתחשב בצער הנגרם לאותו דבר - רק כאשר אנחנו רואים את סבלו ?
מבלי להתייחס לכל הבעיות ההלכתיות שיהיו בוודאי להכשיר דבר כזה

כל העניין משום איבה נוגע רק במצות דרבנן ולא דאורייתא ( תוס' עבודה זרה כו עמוד א ד"ה "סבר", וכן משנה ברורה של:ב סק"ח) וכמובן רק "בזמן שגלו ישראל לבין הגוים או שיד הגוים תקיפה על ישראל" כלשון הרמב"ם (הלכות ע"ז י:ו וגם משתמע כך בחכמת שלמה בעניין אם מותר לילד קראים"דנראה דלא שייך איבה רק בגוים, שהמה מרובים נגדנו ואנחנו מסורים בידם - בזה שייך איבה, אבל בקראים שהמה מועטים ואין אנו מסורים בידם לא שייך בזה חשש איבה כלל" או"ח סימן של סעיף ב) אז אין ללמוד מזה על יכולת של דעת הגוים להפוך לרלוונטית לפסיקה כלל וכלל,שכן לא רק שמדובר בדאורייתא אלא שגם  היום ידינו תקיפה(ולפי מקורות זרים ,מאד מאד תקיפה)