"חרדים אנוסים"

הרב מיכי,

וכי אין הדת התנכית והתלמודית אינקוויזיטורית? מה לך כי תלין על החרדים?

במקרה הגרוע, הם אינם ערים לרוח הזמן החדשה. נו.

בעוונותינו, הציבור החרדי כבר לא לבד בקיצוניותו ועיוורונו ושמא הוא מעולם לא היה לבד.

ברור שיש הבדלים משמעותיים, בפרט בכל הקשור להתנהגות בפועל עם חריגים, אך אלו הבדלים כמעט סמנטיים.

אתה ושכמותך (לחיוב) זאבים בודדים, למרבה הצער. (הצער הוא לא על כי אין עוד המחזיקים בעמדתך, ממנה אני כידוע פחות מתלהב, אלא על מיעוט המחזיקים בגישתך העקרונית, כלפי מי שחושב אחרת ממך).

כל זאת כתבתי כדי לקיים מאמרם ז"ל חרדי עד עשרה דורות וגו'.

בתחילה התקוממתי מאד מצפצוף הפינגווין וכדברי יהי ויותר מכך.

(לא רק ביטול היחיד מפני הציבור, אלא סתם מי שמך).

במחשבה שניה, בהנחה כי משה אמת ותורתו אמת וכל השאר בדאין, יש מקום לחשיבה להציל מה שאפשר. את המתאבד ואת זרעו.

הלא אם מישהו יסבור שאין צורך בידיע קרא וכתוב וכי לא נכפהו לשלוח את צאצאיו לבית הספר. ושמא יש לחלק בין תועלת לערך, אך החילוק אינו ברור והשאלה גולשת לכפיה חברתית בכלל, גם המינימלית ביותר, דוגמת מניעת התאבדות בכוח ואכ"מ.

אינני מסכים עם הרב מיכי שאין כלל ערך לשמירת מצוות על ידי כופר. אם אינני טועה הרב מיכי עצמו סבור/טוען כי למעשה עבירה יכול שיהיה כוח מזיק כמו אש. אז גם אם נניח כי מצוות עשה חסרות ערך ללא כוונה מינימלית של אמונה כללית בה', מצוות לא תעשה למה נתיר להם.

ייתכן
וכי דרך ארץ , התנהגות אנושית בסיסית, אינו מכלל התורה? והלא היא מיסודי התורה. ואולי יסודה ממש.
ניתן להתווכח מה עושים במצב של התנגשות. אך היות שספק רב אם יש ערך בכפייה וכו' [ואם ועד כמה יש ערך במעשים הנעשים מתוך כפייה כ"ש ע"י מי שכופר לגמרי] בכלל, ברור שיסוד התורה מנוגדת למה שתיארת שאפשר להעלות על הדעת בתוך התורה.


וכפי שציין דה ויניצי, מכיון שאותה התנהגות קיימת אף בתוך התורה, הן לימין והן לשמאל. מתאשרת הקביעה שלא מה שהעלית כאפשרות בשם התורה היא המניעה את ההתנהגות הזאת. וההצעה שלך נשארת כדיון תיאורטי בעלמא.

כתב יהי  "וכי דרך ארץ , התנהגות אנושית בסיסית, אינו מכלל התורה? והלא היא מיסודי התורה. ואולי יסודה ממש"

זו אכן היתה הגישה המקובלת בכל הדורות. ר' למשל במאמרו של הר"א ליכטנשטיין:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/deot/lichtenshten-4.htm

ובהרחבה בספרו החשוב מאד בעיני "באור פניך יהלכון"

אולם יש שעמדו לאחרונה ע"כ שאכן מימות המהר"ל נשתנתה הגישה לגמרי ועמדתו, דוקא היא, אמצה בידי החברה החרדית. ר' בספרו של דוד סורוצקין "אורטודוקסיה ומשטר המודרניות" בחלק שני (למעלה ממאה עמ') המוקדש לסקירה מעודכנת של משנת המהר"ל תוך שימת לב לנקודה האמורה (ר' בפרט פר' חמישי "מהר"ל והמשפט הטבעי")