בין הזמנים, לא זוכר מתי הרגשתי כלכך עזוב ובודד. שולחן הפינגפונג בחצר מחזיר אותי אל החברים בלילות החופש הקרים והחמים. כולם היו בחצר הקטנטנה הזאת, צועקים, רבים וסתם מדברים.. היום הוא עומד בצד, מקופל, מלא באבק, מזכיר לי שאני השחקן האחרון שעדיין כאן... אוי כמה נצבט הלב.... נראה לי אני אזרוק אותו וזהו...
_________________
לאהוב זה הטוב שבטוב.
נשלח ב-1/8/2012 16:49
תתן לי אותו אם אפשר
נשלח ב-1/8/2012 16:59
אחי
אל תזרוק את הלב אולי פעם תצטרך אותו.....
חוצמזה מאיפה יש לך חצר עם שולחן פינגפונג?
לי אולי יש מחשב. וזה גם לא כי אני מתחלק איתו עם כמה אחים. תשמח שאתה לא צריך להתחלק בשולחן פינגפונג עם עוד כמה אנשים :-)
נשלח ב-1/8/2012 17:00
לא2מהישוב כתב:
תתן לי אותו אם אפשר
מה תעשה עם הלב שלו?
אתה צריך לב של אישה לא של גבר....
נשלח ב-1/8/2012 17:13
צדיקאלוקי כתב:
תתן לי אותו אם אפשר
מה תעשה עם הלב שלו?
אתה צריך לב של אישה לא של גבר....
התכוונתי שיתן לי את השולחן
נשלח ב-1/8/2012 17:21
אצל בנות העסק קצת שונה אז ראשית, עליי להודות לה' שיש לי עדיין את חברותיי הטובות ומהבחינה הזו לא מרגישה חסר שנית מנק' מבט של הצד השני... לבנות זה קושי שמלווה אותן יומיום ולא רק ב "בין הזמנים" או כל חופש אחר כי עם חברות עושים כל יום המון דברים (בילויים, קניות, טלפונים, סתם סידורים) וכשחברה ועוד אחת ועוד אחת ו..כולן מתחתנות אז זה עלול להיות ממש קשה ביומיום לפעמים טובעים בעבודה כתחליף... אבל אחרי שהנשואה הטרייה מתאפסת על עצמה הקשר חוזר אך לא ברמה של לפני... מה לעשות? אלו החיים... כשכל החברים מתחתנים להם לפעמים ריק ועצוב ואז מבינים עד כמה אין כמו המשפחה ומי שמשכיל להבין אתזה עוד קודם, הרווח כולו שלו...
_________________
במקום בו נגמר ההגיון... שם מתחילה האמונה!!!!
נשלח ב-1/8/2012 17:25
אצל בנים כמעט לא שומרים קשר אחרי החתונה ואצל בנות כן בנים חיים במסגרת ישיבתית ופחות מחוברים למשפחה
נשלח ב-1/8/2012 17:37
חדשונט כתב:
אצל בנות העסק קצת שונה אז ראשית, עליי להודות לה' שיש לי עדיין את חברותיי הטובות ומהבחינה הזו לא מרגישה חסר שנית מנק' מבט של הצד השני... לבנות זה קושי שמלווה אותן יומיום ולא רק ב "בין הזמנים" או כל חופש אחר כי עם חברות עושים כל יום המון דברים (בילויים, קניות, טלפונים, סתם סידורים) וכשחברה ועוד אחת ועוד אחת ו..כולן מתחתנות אז זה עלול להיות ממש קשה ביומיום לפעמים טובעים בעבודה כתחליף... אבל אחרי שהנשואה הטרייה מתאפסת על עצמה הקשר חוזר אך לא ברמה של לפני... מה לעשות? אלו החיים... כשכל החברים מתחתנים להם לפעמים ריק ועצוב ואז מבינים עד כמה אין כמו המשפחה ומי שמשכיל להבין אתזה עוד קודם, הרווח כולו שלו...
דיברתי רק על בין הזמנים. בזמן שמסביבך מאות בחורים צעירים ורעננים ואתה זקן ושחוק זה עוד יותר גרוע.... וגלבי המשפחה זה יותר נכון לגבי בחורות.. את הרי לא מצפה מבחור ישיבה רציני או לא רציני לשוטט בין אחיו ואחיותיו הנשואים ולעשות בנאמנות בייביסיטר על האחייניות החמודות שלו.... ספייסטנישט..
נשלח ב-1/8/2012 17:46
היי גם מצד בחורות ממש לא התכוונתי לביביסיטינג (מי הזכיר את המילה הזו בכלל?) ויש גם אחים/יות לא נשואים/ות! התכוונתי לצאת לטיולים עם המשפחה/להוציא אותם... אתה דיברת רק על בין הזמנים, הבאת נק' מבט של בחור אני באתי לומר שאצל בחורות זה יכול להיות בכל חלק של השנה ואמרתי אתזה כמובן מנק' מבט של בחורה...
_________________
במקום בו נגמר ההגיון... שם מתחילה האמונה!!!!
נשלח ב-1/8/2012 17:50
אצלי הזקנה מתבטאת בזה שגם בבין הזמנים אני נשאר בישיבה(לפחות בחלק ממנו)
נשלח ב-1/8/2012 18:37
אחי, קראתי וכ"כ הבנתי את ההרגשה.... אתה צודק, שבבינהזמנים כשהחברים נשואים, זה מוסיך קושי ותחושה של לבד ... :) אני מאמינה שלא ציפית שאני אביא פה עיצות וכדו, אני רק מאחלת לך בקרוב ממש למצוא את האחת שלך, שיהיה לכם הכי טוב ומאושר וביחד תמיד....
נשלח ב-1/8/2012 19:17
אחת. מצטרף לאיחולייך
נשלח ב-1/8/2012 19:57
וואוו.. בדיוק היום חשבתי ע"ז.. עכשיו זו התקופה שכולם יוצאים ומבלים.. כמה שנצא עם החברות..זו כ"כ לאאאאא אותה תחושה.. בא לך כבר לצאת עם הבן\בת זוג שלך..
אז אחי..אני ממש שותפה להרגשה..
נשלח ב-1/8/2012 20:56
מתוקיתתתתת כתב:
וואוו.. בדיוק היום חשבתי ע"ז.. עכשיו זו התקופה שכולם יוצאים ומבלים.. כמה שנצא עם החברות..זו כ"כ לאאאאא אותה תחושה.. בא לך כבר לצאת עם הבן\בת זוג שלך..
אז אחי..אני ממש שותפה להרגשה..
אההה. גם אנוכי מצטרפת להנ"ל....
נשלח ב-1/8/2012 21:06
אחי23 כתב:
בין הזמנים, לא זוכר מתי הרגשתי כלכך עזוב ובודד. שולחן הפינגפונג בחצר מחזיר אותי אל החברים בלילות החופש הקרים והחמים. כולם היו בחצר הקטנטנה הזאת, צועקים, רבים וסתם מדברים.. היום הוא עומד בצד, מקופל, מלא באבק, מזכיר לי שאני השחקן האחרון שעדיין כאן... אוי כמה נצבט הלב.... נראה לי אני אזרוק אותו וזהו...
_________________
לאהוב זה הטוב שבטוב.
תשמח אחי תשמח אנשים עוברים חיים שלמים לבד!! רק צריך לאהוב את השם ,ככה אף פעם לא תרגיש לבד, עמיר בניון כתב"תתחבר לנשמתך ולא תהיה לבד".. הכל זה השם רק צריך לחפש אותו איפה הוא בכל סיטואציה, בלעדי זה באמת היה בעיה כי הכל היה מסתכם בשולחן טניס, לא טוב לקום יום אחד בגיל 40 חס ושלום ולגלות שכל האנשים הדיבורים והרעש מסביב היה שקר,זה בעיה אמיתית שלדעתי אין אפשרות לצאת ממנה, רק כשהעץ רך צריך לחפש את השם בכל מקום אפילו שהוא לא כזה נמוך, אבל לפי המעשה שלך זו נפילה,תחפש את השם שם עם השולחן טניס,זה זמן של חשבון נפש,מי שזוכה להיות "מארי דחושבנא" לא עושים לו דין למעלה ולהפך, קח עצה מחכם כבעל נסיון,את כל החיים של העברתי כמו אותם חמש דקות עם השולחן טניס..תן חיוך הכל לטובה!