מאיפה האומץ

כי אם לאותם אנשים היה שכל בראש ורגש בלב הם היו עושים את הבחירות שלהם אחרת.
אם הם היו יודעים שהקשר שלהם הוא הדבר היקר ביותר שיש להם, ושהוא הדבר היקר ביותר ביקום,
אז היו מקפידים על התאמה אמיתית  וחזקה יותר (כי היו מוותרים על ה'קיטש' מסביב), וממילא הכל היה נראה אחרת.
כי כשיש לך משהו ערכי ומיוחד ביד אתה לא ממהר להרפות ממנו גם כשיש קשיים.

לא2מהישוב, אני חושבת שהאיש מחזר ומחפש את האישה . לא להיפך.
משתמע מדבריך. שאתה משוכנע בכל הכח, שהבת היא אפעס, ההחלטות שלה שגויות, ועוד בטוחה בעצמה.
אז כדאי שתעשה סוויטש בראש וכמה שיתר מהר. 

אני לא אעמוד איתך על מה עדיף, לתת צ'אנס או לא. להפגש עוד ועוד או לא. ( ולמה לשבור לו את הלב, כשברור כשמש שזה לא ילך?)
האישה ניחנה בבינה יתרה,אם אתה יודע, ויש לה חושים לזהות את מי שעומד מולה מהר, לא כמו גבר. מה אתה אומר על זה? אולי זה הנקודה?
אה שכחתי שאתה לא מדבר על פגישה ראשונה דווקא, אלא סתם על למה מורידות. 
אז נו. טוב זו שאלה שלי גם לגברים. אולי יועילו בטובם להסביר? איך אפשר להפגש עם בחורה כמה פגישות ואז לאמר: הפרצוף שלה לא מתחבר לי....איפה היית עד עכשיו? P=

לסיום אני אומר לך לפני שנתים (וואהו! איך זה נראה לי מזמן) הייתי בתחילת דרכי בשידוכים. נפגשתי עם בחור, 3 פגישות. ולא קרה לי שום דבר. לא התלהבתי ממנו. ממש לא. במבט לאחור אפילו קצת סלדתי ממנו (איסטניסיות) נו. אז למה המשכתי? הפחד, שאולי זה זה ואני מפספסת. וניסיתי בכל הכוח למצוא בו רק את הדברים הטובים. אבל לא הלך לי. ואז פניתי לרב . והסברתי לו שאני חוששת להוריד שמה זה השידוך! הוא אמר לי בברור: אין לך מה לפחד, .את לא מרגישה משיכה, אין טעם  להמשיך! לא מתחתנים מפחד. ובע"ה השידוך שלך עוד יבוא.