חילוניים מוסווים בתוך החברה החרדית- צביעות ורמאות ?

אנוסים מלאכתם נעשית בידי עצכחים.

נקודה אחת לא הודגשה מספיק.

הדת, היא התרבות היחידה בעולם, שמבחינתה יש בעיה עם מה שאתה חושב, ברמה של יין נסך ומנין וכו'.

גם אם נקבל כי אין זה הוגן לרמות דתי בבשר וחלב וכיו"ב (שאלה מוסרית מעניינת) מהיכי תיתי שיהא אדם חייב מוסרית לגלות את רזי מחשבתו, במחיר כבד (בדרך כלל גם, אולי בעיקר, מתוך רצון עז, לא לפגוע בבני משפחתו הקרובים) רק בגלל השיגעון הזה, שמחשבת פיגול פוסלת.

היכן בדיוק הוא "מרמה".

יהי,

הרמ"א שהבאת מתייחס ליכולת ההלכתית לכוף לתת גט.

ברור כי יש לאישה זכות מוסרית לתבוע גט, אם בעלה עמו נישאה על דעת שישמרו דת יהודית, הפך את עורו.

אילולי הדת, גם אישה שמצאה אחר נאה הימנו, זכותה להתגרש.

עצור כאן שונאים

עלו כאן המון טענות שבחלקן יש לא מעט, אבל הקצף על השפתיים ניכר אצל כמה כותבים.

רק כמה דוגמאות לשטויות שנאמרו ע"י אנשים חכמים במרוצת הכעס.

ביקורת על בן זוג שרוצה גירושין. נראה אותך ממשיך להיות נשוי למישהי שהתאסלמה ו/או משמשת מרגלת פלסטינית (מתוך אידיאל ובכוונה טהורה). רק בגלל שזה נוגע גם לדרך ארץ? ולפי הרוח הנושבת כאן יש לאדם להשאר נשוי למי שהמיר דתו (הטיעון מדעה אחת ברמ"א שהובא (והציגה כיחידאית) פספס את הבעיה  של הרמ"א – גט מעושה).

נרמז שאין למצוא מישהו שהגיע לגיל הדעת וחשב והמשיך להשאר (דתי/חרדי לא הבנתי). בוודאי בדוק ומנוסה. בהערת אגב יצויין שבסרט אין זכר לנימוקי עזיבת הדת מלבד איזכור החופש הגדול.

נטען שלו היה מתברר כשמש שאין אלוקים דבר לא היה משתנה בארוחות החיים של הצבור החרדי. גם זה בדוק ומנוסה בוודאי.

נכון שהחברה החרדית מתוכננת כמלכודת. נכון גם שההתמודדות שלה עם המציאות אינה נכונה, לא אידיאולוגית ולא טקטית, אבל די נכון גם שלאלטרנטיבה הקיימת יש בעיות קשות לא פחות מכוון אחר (ולמרבה ההפתעה גם שם נוהגים לטייח בעיות, זה טבע האדם)

הדיון אם אנשים אלו הםישרים או לא הוא הזוי. הם מסכנים . אבל מכאן ועד תביעה למערכת החרדית לסלול להם את הדרך החוצה ועוד על גבי שטיח אדום המרחק רב. תמיד נטען כאן שהדיונים נעשים מתוך הנחות יסוד חרדיות ולכן אינם תקפים. אבל גם ההיפך אינו נכון, לדון מתוך נקודת מבט של דרך ארץ ללא שימת לב להנחות היסוד החרדיות זה אותו כשל (אלא למי שסובר שכל הדת הינה מאי דסני וכו', ראה יהיאור).

כיף לטעון שאין זה נאה להכנס כאן לשדה המוקשים של הריב בין החרדים לסרוגים (ראה אשכול על גבולות זכותו של אלוקים). אבל זה אינו מונע תלהסתער על החרדים בטענות שחלקן מתחת לכל ביקורת.

מוזר שכשמגיעים לחרד ופוביה האנליטיות  והסובלנות וכו' נעלמות
לטעמי אשכול זה, על כל ענביו, טוב היה לו שלא בא לעולם

ייתכן כתב:   נקודה אחת לא הודגשה מספיק. הדת, היא התרבות היחידה בעולם, שמבחינתה יש בעיה עם מה שאתה חושב, ברמה של יין נסך ומנין וכו'. גם אם נקבל כי אין זה הוגן לרמות דתי בבשר וחלב וכיו"ב (שאלה מוסרית מעניינת) מהיכי תיתי שיהא אדם חייב מוסרית לגלות את רזי מחשבתו, במחיר כבד (בדרך כלל גם, אולי בעיקר, מתוך רצון עז, לא לפגוע בבני משפחתו הקרובים) רק בגלל השיגעון הזה, שמחשבת פיגול פוסלת. היכן בדיוק הוא "מרמה".

לנקודה הזו אני מסכים לגמרי, ללא קשר לאם יש או אין עוד חברות שחושבים שמה שאתה חושב משנה.

אין שום חיוב לאדם לגלות את רזי מחשבתו לאף אחד. גם כאשר הוא שואל אותך דוגרי. האיסור לשקר אינו יכול לחייב אותי לגלות את כל הסודות שלי, או להתחמק התחמקות מאשימה, רק כי מישהו שאל אותי משהו.

ולא משנה שהמישהו הזה מדמיין שמה שאני חושב או אפילו עושה חשוב ביורת ומשפיע על כל העולמות.

שותף סוד היקר

ברוך השב!

האשכול הזה מרתק!

[גם שמחתי לגלות שאתה מחפש אותי באיצקוביץ. אם תציין לי איך אתה נראה, אדע להתקרב (או להתרחק?).]

בכל אופן, נראה לי, כמו תמיד, שכדאי לבדוק הנחות יסוד ולסכם.

אז מה היה לנו?

לפי פירסום בבחח, היה סרט על אנוסים בחברה החרדית. לא ידוע לי מה סופר עליהם, אבל אני כן שמעתי על סיפורים כאלו, שבהם היו אנוסים שהיו מחללי שבת, אכלו טריפות ונבילות (לתאבון) ונכשלו בעריות.

האם התכוונת לשאול האם הישארותם כחרדים כלפי חוץ היא צביעות ורמאות?

לפי הפירושים הרגילים במילים אלו, ודאי שכן.

אולם האם כוונתך לבדוק את החלת השימוש בשתי מילים אלו בצורה טריויאלית?

כפי שציינו כאן, השאלה מוליכה לשאלות נוספות:

א. האם היתה להם ברירה אחרת? להבדיל אלף אלפי הבדלות, אברהם סיפר במצרים ששרה היא אשתו. אחרת היה עלול לשלם בחייו.

המחיר שהם עלולים לשלם יכול להיות כלכלי או, לפעמים, חינוכי. כפי שציינו יש כאלו שכנראה חסים על ילדיהם ועל משפחותיהם ולא רק על עצמם.

ב. יש מקום לדיון מה ההלכה במובן הצר (פסול עדות, פסול צירוף למנין) והרחב (כיצד יש לנהוג בתינוקות שנשבו, באנוסים, מה הגדרת האנוס) אומרת על המצב הזה.

ג. אנא מעשה ידענא באדם שהיה מזלזל במצוות (אבל לא ברמה שכתבתי בתחילת דברי, כלומר חילול שבת ועריות) אבל בביתו היה נוהג כגדול החסידים (לשון הגזמה). ואכן, איני יודע מה עלה בגורלו, אבל ילדיו צמחו כבחירי התורה והחסידות (גם כן קצת גוזמה). בלי קשר ישיר לשאלתך, האם היה עדיף שהיה מתגרש מאשתו או נוטש אותה ואת משפחתו או שהיה נשאר?

ד. עוד מעשים ידענא בכאלו שעשו מעשים חריגים בנערותם אך מצאו איכשהו את הדרך חזרה והשתלבו. מי יודע, אולי תפגוש אותם באיצקוביץ.

ה. האם השאלה על הציון שיש לתת לאותם אומללים (אני משער שכולנו נסכים על שם התואר הזה) היא כדי לתת לנו הרגשה טובה ומאוחדת סביב שלילתם או כדי לשכנע אותם "לצאת בשאלה" רשמית?

האם אנו מצפים מהם להתנהגות מוסרית למרות שהם אינם מצייתים, בינתים, להלכה?

אחרי הכל ועם הכל, התנהגות כפי שמיוחסת להם לפי הדברים כאן (מה עוללו לפי אמנון לוי בעל הסרט איני יודע) אכן מעוררת תחושה שלילית. גם רחמים.

ארשה לעצמי הערה אישית. איני יודע איך אתה נוהג בדרך כלל כלפי נכשלים, אבל אצלי, כאשר אני חש שלילה ובמיוחד שלילה עזה כלפי מאן דהוא על מעשה שעשה, אני פונה לבדוק את עצמי אם איני נכשל כמוהו בזה או מעין זה, ומזכיר לעצמי שאין שופט אלא אחד וגם הוא שופט את האדם שיפוט אחרון וסופי רק עם סיום חייו בעולם הזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני/
ברוך הבא/הנמצא/ המבקר/ אדוננו מורנו ורבנו.
כמומחה ההלכה ומטא שלה שלנו, אולי תעזור לי במה שדנתי למעלה באשכול זה עם ייתכן גבי הרמ"א אם כופין להוציא. שאלה כזו צריכה להרוויח מניתוח שלך.