הרב אלישיב זצ"ל כפוסק הדור

בנוגע ליתמות,
דומני שהיא נוצרה או אצל תלמידים מובהקים, או אצל ההמון שזקן שיושב ולומד עשרות שנים נותן להם תחושה של עוצמת התורה  והמשכיות שלה לימינו.(מודה שבמובן מה אני נכלל בהם)
כמובן אני לא מתייחס לאלו שבנו קריירה על גבי האדרת שמם של רבנים שהיה להם נוח להאדיר וכו', שדבריהם מן הפה ולחוץ.
                        

"היו פה שני אברכים חסידיים", מספר הגרב"צ ביידיש, ובהמשך עובר לעברית. "היה להם אבא חשוב, שכתב בצוואה לקבור אותו בבית העלמין בסנהדריה. סיפרתי לרב, שאחרי שקברו אותו, הם באו לקבר וחשכו עיניהם. הם פתאום ראו שלידו קבורים אנשים – אולי שומרי שבת, אבל ודאי לא מדקדקים במצוות. המשפחות באות בפריצות נוראה. הרבי אמר שיכולים להעביר אותו להר הזיתים".

הגרי"ש זצוק"ל משיב: "אוואד'ע!" (ודאי).

הגרב"צ: "עכשיו שואלים אם חובה להעביר מדין כיבוד אב".

הגרי"ש: "ודאי. חייבים".

הגרב"צ: חייבים משום שזהו ביזיון לאב להיות במקום כזה?

הגרי"ש: "ודאי. חייבים".

אתם מבינים??????
אותו בעל חסד היה צריך להקבר רק על יד צדיקים גמורים כמותו סתם שומרי שבת קטנים עליו.
"פריצות נוראה" עשו מופע סטריפטיז על הקברים ליד??????
התחרפנות גמורה המקור כאן
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=43407

תוקן על ידי דייר ב- 06/08/2012 16:26:46

דייר

<"היו פה שני אברכים חסידיים", מספר הגרב"צ ביידיש, ובהמשך עובר לעברית. "היה להם אבא חשוב, שכתב בצוואה לקבור אותו בבית העלמין בסנהדריה. סיפרתי לרב, שאחרי שקברו אותו, הם באו לקבר וחשכו עיניהם. הם פתאום ראו שלידו קבורים אנשים – אולי שומרי שבת, אבל ודאי לא מדקדקים במצוות. המשפחות באות בפריצות נוראה. הרבי אמר שיכולים להעביר אותו להר הזיתים">

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1649453&forum_id=1364

בספר "חיים וברכה למשמרת שלום", חידושי דינים ליו"ד אות לא, כותב המחבר:

"והנה כעת רבה המכשלה בהרבה מקומות, ולרוב בעיירות הקטנות נעשה הענין אצל הח"ק כמכס בלי קצבה וכמכס העומד מאליו, ולוקחין ממעות הנפטר או ממעות בניו סך רב עד בלי די... והרבה אנשים כשירים יש אשר הם בתוך החברא קדישא, והם ג"כ נלכדים בזה להחזיק ביד הח"ק לעכב קבורת המת עבור שרוצים ממון רב, ונעשה להם הדבר כהיתר, וזה כמעשה שטן המרקד ומצליח בזנ בהסיתולהם דמצווה הוא לעמוד נגד יורשיו, לגבות ממון לצורך העיר, בטענה וכי הנפטר עשה טוב כל ימי היותו, איה צדקותו ופזרונו לעניים, וזכות יהיה לנפטר אם יקחו כעת מעותיו לתקן בדקי העיר... וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין, והירא דבר השם ישמור את נפשו, וירחיק א"ע ואת בניו לבל להתערב להיות תוך ח"ק כזו...".

אלא שהוא גם מספר על תעריפים שונים:

"והנה הן אמת באם הח"ק רוצים לקבור את המת בסך מועט, רק שבניו רוצים מקום גבוה וחשוב וסמוך לקברי צדיקים, או חשובי העיר יראי ה' ואנשי מעשה, כבר הסכים עמהם החת"ס (יו"ד סימן ש"ל) דהרשות בידם".

אף שהנוף הוא אותו הנוף, ישנם אנשים המוכנים לשלם עבור השכנות של הצדיקים.

באותו סימן מתלונן החתם סופר על שקוברים "סתם" אנשים ליד צדיקים, רק מפני שקרוביהם מוכנים לשלם כסף רב עבור המקום.

ואם חשבתם ש"מנהג" זה היה רק שם, אתם טועים.

גם החכמת אדם (כלל קנח אות ה), מתלונן על מנהגם של הח"ק:

"ולכן שלא כדין עושין הח"ק שקוברין עשיר שנותן ממון הרבה אף שלא היה אדם כשר אצל צדיק מפורסם".

גם המהרש"ל מתלונן על תופעה זו, שכתב, (ים של שלמה, יבמות פרק שלישי סוף אות ט"ז):

"ומה שנוהגין העשירים לקנות מקום חשוב לקברו, כדי להיות שוכבים אצל צדיק, לפי הסברא יוצא שכרם בהפסדם, כי אולי אינם ראוים לכך ויענשו, כי צר ורע לצדיק שישכב רשע או שאינו הגון אצלו, דמעשה דאלישע יוכיח ע"כ צרי' ראו' היטב, אם לא שידי בעלי כיסים תקפה עלינו".

איני מבין מה רע אם קוברים את העשירים ליד הצדיקים, מפני שהם משלמים כסף?

האם בחייהם לא היו הצדיקים מקרבים את העשירים בגלל הכסף שלהם?

כמה מהיושבים ליד שולחן הצדיק עניים, וכמה מהם הם עשירים?

גם בחייהם וגם במותם הם לא נפרדו.

את האנשים שאינם צדיקים או עשירים הם היו קוברים ע"י הכותל. (חיים וברכה למשמרת שלום בשם "בית יצחק" ח"ב יו"ד סוס"י קנו).
_____

הנושא האחרון הוא מעניין מאד וראוי לדיון בפני עצמו.

פתחתי עבורו אשכול.

ובחזרה לנושא הראשוני.

כמה שאלות יסוד אם כי הוצעו עליהן תשובות חלקיות.

א. מה זה "פוסק הדור"?

מה פירוש המונח? מה הם תנאי היסוד להיבחר? מי קובע? מה סמכותו בהשוואה לאחרים?

שאלה מקניטה: האם כאשר נפטר הפוסק הקודם, זוכה היורש לקידום? על סמך מה? על סמך הצורך של הדור, או על סמך מתנה משמים לפי צורך הדור? או שזה מעיד שכל חלוקת התארים הזו בלתי מוצדקת?

ב. מה ההיסטוריה של מינוי הרב אלישיב לתפקיד הזה?

יש כאן הרבה שאלות שרובן לא מתאימות לפורום שלנו. זהירות!

ויש גם שאלות שיכולות להוות מקור לדיון פורה. להבדיל.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

השאלה המקדימה היא האם בכלל יש רמת פסיקה הגבוהה יותר מפסיקה של רב רגיל. אמנם הכוונה לרב שעונה מן השו"ע ונו"כ, או מן התלמוד. ולא למיי שאין לו שיקול דעת, אלא בקי בהכרעות של רבנים אחרים בני זמננו.

שחור כתום

ברוך הבא אל הפורום!

***
שחור כתום, יעבץ, וכולם

יש מספר פונקציות שניתן לזהות אצל רב.

הן מקבילות לסוגי השאלות שמגיעות אליו, או שהוא נדרש להן.

ניתן למקמן על ציר לפי מידת החומרה או החידוש שבהן.

1. שאלות שהתשובה עליהן כבר אמורה להיות ידועה והיא חלק מן המסורת.

כאן יכולות להופיע דוגמאות רבות מספרים רבים: החל מן הגמרא והרי"ף, עבור לשו"ע (כלומר הספר המקורי כפי שיצא מידי ר' יוסף קארו) והמשנה ברורה וספרי אחרונים.

לדוגמא: האם מותר לאכול ביצה בחלב (דוגמא בגמרא לשאלה פשוטה שאין צורך בידיעות רבות כדי לענות עליה. כן, מותר).
בצד השני נמצאות

2. שאלות חדשות לגמרי (מעלית שבת).

בתווך נמצאות שאלות שיש להן תשובה הנתונה במחלוקת, או שאלה לגבי מצב שיש בו לכתחילה ודיעבד, או שיש שיקולים מיוחדים.

כדי לענות על שאלות מהסוג הראשון ניתן להסתפק בידע בספרות הקובעת. יש לשים לב שלקהילות שונות ספרות מחייבת משלה. למשל, יש חסידויות שבהן אין לאשה להסתפק בפאה ועליה להניח מעליה כובע או בדומה לזה. או שמוציאים את השבת בזמן ר"ת.

כדי לענות על שאלות מהסוג השני צריך כישורים רחבים יותר. וראוי היה לעשות רשימה שלהם. כמדומה שכבר היו על זה אשכולות בפורום.

צריך:

ידע בספרות.
מוכנות נפשית לקבלת אחריות ("כתפים רחבות")
אובנתא דליבא (=הבנת הלב, תכונה שהחזו"א ייקר ביותר). קשה מאד לומר מהי. אבל בלעדיה מקבלים תשובות "עקומות".

צריך גם הבנה חברתית כדי לא לענות תשובות שיגרמו למחלוקות מיותרות (אם כי לפעמים אין מנוס ממחלוקת).
צריך הבנה באותו תחום שכיניתי "מטא הלכה" והוא בעצם כולל את רוב מה שכתבתי כאן כיון שזו כותרת רחבה מאד.

התכונות האלו מאפשרות לאדם להיות "פוסק" במובן של מי שעונה תשובות חדשות לשאלות מתחדשות.

מבין פוסקי הדורות האחרונים לא כולם נחנו באותם כישורים וגם לא פסקו לפי אותה גישה.

מקובל אצלנו בציבור החרדי להיזהר מאד מפני דירוג של תלמידי חכמים. ועם כל זאת דומה שאפשר להבחין בין סגנונות לימוד וגישות שונות לפסק אצל אישים כמו הרב עובדיה יוסף ולהבדיל בין החיים לחיים: הרב משה פיינשטיין והרב שלמה זלמן אויירבך, והחזו"א, אם כי הכל יסכימו שהם יכולים להחשב ל"פוסקים" במובן זה.

יש עוד רבנים מפורסמים בזמננו, שהם עונים על הדרישה של כתום שחור - החשובה מאד לעצמה - של כתיבת תשובות. אבל אני עצמי מהסס אם לכללם ברשימה של "פוסקים" ובוודאי שלא הייתי מסכים, לפי מיעוט הכרתי עם כתיבתם ואופי הנהגתם, לכלול אותם ברשימה של פוסקים הראויים לתפקיד (אבל זו דעתי שלי, אם כי אני מוכן לנמק ולהגן עליה, וכמובן לשמוע אם יש לי מה לתקן).

יש מקום, עם כל הזהירות ההכרחית, לשאול אם גם הרב אלישיב נחן בכישורים אלו ואם הפסיקות שלו הן מהסוג זה. (כמובן, גם פוסק יכול לענות תשובות שמספיק עבורן ידע טכני במקורות, וגם מי שאינו פוסק מומחה עשוי להבריק עם תשובה שמצטיינת - לדעתי שלי - בתובנות מטא הלכתיות).

אחרי כל האבחנות האלו יש מקום לשאלה: האם יש לצרף לקטגוריות של רב טכני מול פוסק גם את הקטגוריה של "פוסק הדור" שכנראה חשוב וחכם מכל האחרים.

כמדומה שלמונחים אלו או מקביליהם יש מקור גם בתלמוד. ודאי שגם הסנהדרין היתה מסודרת לפי חכמתם של היושבים בה (ואולי לא רק? - אבל זה ודאי היה האידיאל. מי שנתמנה להיות ראש היה ר' אלעזר בן עזריה ולא ר' עקיבא).

יש גם מקום לטענה שחכם מופלג בפסיקה אמור להחשב בעיני העומדים מן הצד, גם החכמים, למכריע מול חכם אחר, אם השנים אינם מצליחים להגיע ביניהם להסכמה (אם כי הדרך הראויה להכריע צריכה להיות לימוד של שני הצדדים).

מתוך דברי אלו יש להבין, ומזה הייתי צריך להתחיל, כי הנפקא מינה במעמד של "פוסק הדור" היא בעיקר לקבלת הכרעות שאחרים אמורים לבטל את דעתם מפני הפוסק של הדור.

ואז אנו חוזרים לשאלה כיצד הוא נבחר וכיצד הוא מתמנה...

(יש נפקא מינות נוספות למי שמוגדר כ"חכם הדור" כמובא בהגהות הרמ"א פה ושם, כגון שהוא מחייב כבוד מכל התלמידים כאילו היה רבם מובהק ועוד).

כידוע, גדולים צדיקים במיתתם. היינו,שאחרי שהם מתים מוצאים עוד ועוד דברים לתלות בהם, והם גדלים עוד. אל תתפלאו למצוא ספרי הנהגות, שבחים ועוד על הרב אלישיב, שלא רק אתם לא ידעתם מהם, גם הוא לא ידע. אגב, זה כולל גם תשובות ופסקי הלכה. פתאום איזה רב מספר שכך ראה אצל הרב אלישיב, או כך הורה לו, והנה פסק חדש של הרב אלישיב. זה קרה לרבים לפניו....

_________________