ייהרג ואל יעבור?

וסתם לענין הלא חשוב  בכלל.
בהודעתך הקודמת הצהרת כל מיני הצהרות עובדתיות, תוך ההצהרה כי מדובר בנתונים מסחריים שניתן לכמת.
כשהוכחתיך שמדובר במילתא דעבידא לאגלויי, פתאום הודית שאין דרך לכמת וניתן להציג את הנתונים איך שרוצים. והעלית כל מיני סברות שבהם ניתן לשחק עם הנתונים. [כמובן שיש גם סברות רבות כאלה לצד ההפוך, גם מזה התעלמת יפה]
אכן דרך מעניינת מאד לחמוק כך מכתיבת שקר גס.

אין אדם משקר במילתא דעבידא לאגלויי, כנראה לא על מרצי ערכים נאמר.

תוקן על ידי יהיאור ב- 05/08/2012 13:51:45

אגנוסטיק

ואמאי-

אתה מסטרא דפרקטיש או מסטרא דאידיאליש? אחרי שהחרדים בכיס של הצבא אין במי למרוד, כי כבר נגמרה החרדיות. למי יש אינטרס?

אם יקומו עוד 3 גדודים של הנח"ל החרדי שבהם ישרתו 70% מהחרדים הגברים הכשירים בגילאי 18-21 זה יהיה סופה של החרדיות? למה?

לכל חילוני שיש לו שכל, האיום הגדול על התרבות שלו הוא החרדים ההופכים לרוב, והנשק היחידי הוא לחכך אותם ככל האפשר בתרבות הכללית.

בזמנו, סביב סערת 'שירת נשים', ארכתי בירור מקיף לגבי דין יהרג וב"י- ואציג כאן את עיקרי הדברים במטרה להטוות ראשי פרקים הלכתיים לגבי דין 'יהרג ובל יעבור' בימנו. (אשתדל להצמד לרובד ההלכתי בלבד, בשל שמאמרי המקורי אינו תחת ידי כעת אין ביכולתי להביא את כלל המקורות, ואכתוב את השמור בזכרוני, ואקווה שלא אטעה עקב כך בדבר הלכה)

א.קיימת מחלוקת (ליתר דיוק, ספק בפוסקים) לגבי השאלה האם דין יהרג ובל יעבור חל אף אם יהודי גוזר את ה'שמד', נראה שמפשטות הרמב"ם והמאירי בסנהדרין עד מדובר על מלכות הרשעה דווקא, אולם משו"ת אבני נזר, מאגרת הראי"ה קוק, בספר 'איש על העדה' לגרי"ד סולובייצי'ק והן האגרת המפורסמת של בעל החזון אי"ש, עולה ההנחה שהדין חל אף על מלכות הרשעה, יש להדגיש שפשטות הרמב"ם מורה שלא כך.
ב.קיימת מחלוקת בפוסקים לגבי המעמד של 'ארכתא דמסאנא', האם זהו איסור דרבנן של חוקות הגויים או שזהו מנהג בעלמא.
ג.קיימת מחלוקת האם כפייה על עמדה מקלה הלכתית נכללת בדין יהרג ובל יעבור, יש ריטב"א בשבת (כמדומני מט, א) שמשמע ממנו שלא, אך הרב קוק טען שכן, וצ"ע.
ד.שיטת הר"ן המובאת בלח"מ טוענת שדין יהרג ובל יעבור חל רק אם כופים זאת על אומה אחת בדווקא, כנראה שהוא נמנה עם הרמב"ם והמאירי דלעיל, והוא מדגיש זאת מצד הסברא, בשל העובדה שיש ממד לאומי דווקא בדין יהרג ובל יעבור
ה.קיימת חקירה גדולה בעצם הדין של יהרג ובל יעבור, מרוב הראשונים משמע שזהו דין בקידוש השם, מקביל לדין ג' חמורות (אף שגם הבנה זו בג' חמורות תלויה במחלוקת מלחמות ה' ובעה"מ שם, עיי"ש) היטב לבטא זאת הגרי"ד סולובייצי'ק, שככל שעיקרון מוסרי-הלכתי נרמס הוא נעשה רק יותר מקודש בידנו, הבנה אחרת שמקורה בדברי הר"ן שם- שהיא לדעתי המקובלת היום יותר בתפיסה 'העממית' של המושג הוא שדין יהרג וב"י הוא דין בביצור חומות הדת- דהיינו ברגע שקיימת מגמה של עקירת הדת חוששים מאפקט כדור השלג ממילא דין קלה כדין חמורה. המעיין יבחין שסביב חקירה זו ניתן לשזור
את כלל הסוגיות שהבאתי לעיל ועוד רבות, שלדעתי זוהי נקודת המפתח בסוגייה, ככל שהולכים לממד של קידוש השם, הטענה של יהרג ובל יעבור בימנו נראית לא סבירה, מהצד של ביצור חומות הדת צ"ע, מ"מ לא אמנע טוב מבעליו ואביא לכם חידוש של הרב יעקב מדן (ראש ישיבת הר עציון) שטען שדין יהרג ובל יעבור בשל העובדה שהוא דין בחיזורק חומות הדת לא חל היום, שהרי מסירת נפש של ממש אינה הדרך ההגיונית להאבק היום, והתבסס בזאת על דברי החזון אי"ש ביחס לדין לא מורידין ולא מעלין, אולם כבר כתבתי שעיקר הנחתו תלויה במחלוקת.

בעז"ה אם אמצא את הקונטרס אוסיף מראי מקומות מפורטים יותר, שיוכיחו כמה הטענה 'יהרג ובל יעבור' היום בעייתית, אליבא דהלכתא.

קיימא לן ש-3 איסורי "ייהרג ואל יעבור" הם גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. לפי גישת אלו שבהם עסקינן, הם מותחים אותם אל עבר המחוזות הבאים:

יהרג ואל יעבור  ? נראה אותם גיבורים במילים.בינתיים מה שאנחנו רואים בשטח שהם נותנים לאחרים לההרג בשבילם 

אני חושב שבנקודה אחת החרדים צודקים - מפגש בלתי אמצעי של צעירים חרדים עם חילונים ועם העולם החילוני יוביל - לדעתי - להתחלנות רבתית (ולא להחזרה בתשובה המונית כפי שמצפים/חוששים רבים).
זה יקרה לא בגלל כפייה חילונית ורצון של המערכת בכך אלא בגלל חוסר היכולת של הרבה מבוגרי החינוך החרדי להתמודד עם מפגש כזה.
אם זו סיבה ליהרג ואל יעבור אני לא יודע, אבל החשש במקומו.