עקידת יצחק מסר לדורות או "נפילה"?

אישי
א- זה ויכוח אחר ואכ"מ. כללית אומר איני נכנס לנעליו של אלקים מבחינתו. אני כן יכול לומר על מחוייבותי ואמונתי בו דברים מאד ברורים. וזה כולל את זה שהוא לא חפץ בקרבנות אדם.
ב- איך שתקרא לזה, תגיד אותו, ואז נוכל לדון.

שותפי
ומה תעשה לדברי רז"ל שפירשו את הנבואה הראשונה אסקיה והדר אחתיה?
ומה תעשה לכל דרשות חז"ל במכל מקום שהם שמוכיחים איך אפשר לפרש דברי נבואה באלפי צורות שונות.?

לא הבנתי.
בנבואה יש רק פשט אחד ברור  או כמה? זה תלוי לפי הנהגות שונות? אז שוב יש לנו ספק.

איך פשט הכתוב משתנה בין לפני ולאחר המעשה? או שהפירוש הוא כך או כך.

האם משה עצמו לא הסתפק לפעמים באיך לדרוש את הנבואה שלו? עי' תוס' לגבי משה הוסיף יום אחד מדעתו.

כתב יהי:

לפי פרשנות רז"ל, ה' מעולם לא התכוון שישחוט את יצחק. מוסכם או לא? 

מעכשיו, אני טוען שזה משנה את כל הסיפור פה. כי נמצא שאברהם אבינו טעה כשחשב שה' כן אמר לו כן [אם חשב כן] ונמצא שהנבואה לא היתה מספיק ברורה. אם הטעות הזה היה הטעאה מכוונת של ה' או לא זו שאלה שנייה מעניינת

אני שואלת את עצמי אם יתכן שאתה באמת לא מבין את הענין הכל כך ברור.
נלך שוב לפי סדר.
1. והאלוקים ניסה את אברהם.
2. האלוקים מבקש ממנו להעלות לעולה את בנו יחידו אשר אהב.
3. השם לא מתכוון שאכן יעלוהו לעולה.
כאן נעצור.
אז מה הנסיון, מה?
מה שאמרו בחסידות על משחקים לא נוגע לפשט התורה.
ולא צריך את כל הפלפול (היפה דווקא) של שותפי על פנימיות וחיצוניות.
יש פה מובן פשוט שנגלה לכל עין! הנה ממשיכים:
4. הנסיון הוא, האם אברהם יישמע לצו השם, למרות שהוא קשה ולא מסורי וסתירתי.
האם ייכנע לכוח האלוקי המצווה.
האלוקים מ ע ל י ם מאברהם את כוונתו שיצחק לא ישחט. 
מטעה אותו כדי לנסותו אם יציית וייכנע ולא ישאל שאלות.
(לשם כך אין צורך אכן לצוות סופית לשחוט, רק להטעות שמבקשים לשחוט)
5. אברהם עמד בנסיון וציית. (והשם לפי תוכניתו המקורית מנע ממנו לשחוט.)
ואז לא היה צורך בשחיטה, כי הנסיון היה הציות.
6. התורה במקום ולאורך הדורות ובתפילות משבחים אותו על הציות בנסיבות הקשות.

ולזה השם ציפה ממנו בנסיון, אחרת כל הענין חסר כל מובן. 

אם נלך לפי המהלך שלך:
1. והאלוקים ניסה את אברהם.
2. אמר לו להעלות בנו לעולה.
3. השם לא התכוון שבאמת יעקדוהו.
4. אברהם חשב שהשם כן התכוון, וזו טעות.
5 לא מענין אם הטעות מכוונת מצד השם או לא, "זו שאלה שניה מענינת".
נעצור. מתוך הכרח, הפעם. אין פה המשך, הכל תקוע. אין פה ספור, לפי זה!
יהי, זו לא שאלה שניה, היא ראשונה, היא מובנית, אחרת מה כל הספור כאן?
זה אתם שלומדים תורה, איפה בהירות המחשבה?

וכפי ששאלו ושאלתי באשכול אחר,
אם על מסירות נפש לטעות מקבלים שכר,
למה שהמחבלים רוצחי התינוקות באיתמר לא יקבלו אהדתכם ופרס מכם?
ולמה קין לא? קינא בחביבות המצווה, זו קנאה טובה וכעס טוב.
וגם... מסר את נפשו של הבל. אולי בעוות הכתובים זה גם סוג של מסירות נפש. 

יהי, אל תביא לי ראיות ממפרש נדיר,
שאל ילד בן חמש, אברך בן עשרים, ישיש בם שבעים,
מה היה הנסין בעקידה? על מה משבחת התורה את אברהם?
ונראה מה יענו לך.
אמור להם את סברתך שאברהם טעה, ושזו לדעתך הסברה העולה מן הפסוקים,
ושלא משנה כל כך מה השם התכוון. 
הישיש ירביץ לך, הילד ילעג, האברך יסובב גבו אליך.

וכדברי יתכן, ברמת לוליינות כזו (ואולי לא הייתי קוראת לזה לוליינות, לוליינות היא הליכה על חבל דק, כאן החבל עבה כקורה, זה פשוט עוות מגושם, לא לוליינות) אפשר לעקר בקלות את כל התורה מתוכנה. 

לומדת
אז הוויכוח בינינו הוא האם הפרשנות של הילד נכונה או זו שלי?
חשבתי שאנחנו בכאן חושבים, ולא מקבלים את החינוך של הילד כמובן מאליו.
[אולי תנסי את להגיד את מה שאת אומרת לגבי המוסלמי שהוא בסדר מבחינתו לכל האנשים שמנית איך שיגיבו לפשט שלי]
וכן, לפעמים פרשן נדיר הוא הצודק. אם אנחנו חושבים מה הכי מתאים לפקט הדברים.

מה את חושבת, ה' רצה שישחוט או לא?
איך את מפרשת את רז"ל שפירשו שמלכחילה התכוון  להעלותו ולא לשחטו, ודרשו ע"ז לא עלתה על לבי.
לדעתי אברהם טעה, אולי ה' הטעה אותו בכוונה לנסותו. זה ענין שקשה להבין, לכן הבאתי מה שאמרו שהיה זה משחק.

על השאלה ממסירות נפשם של אחרים כבר ענה מיכי, ואני מסכים לו אם כי זה קצת יותר מורכב.

תוקן על ידי יהיאור ב- 06/08/2012 17:13:06

שותפי
השאלה אינו אם יש לנו שפה משותפת או אם אני מסכים לפרשנות שלך לקבלה. [אתה כבר יודע שלא]
השאלה היא מה אתה עושה עם דברי רז"ל שפירשו את הנבואה הראשונה באופן שתתאים עם השניה. ולא ענו את התירוץ שלך. ואף דרשו על כך שמעולם לא עלתה על לבו כביכול. האם זה הפשט האמיתי בנבואה הראשונה או לא? אם זה פשט אפשרי, אז כבר מלכתחילה היה האפשרות הזאת.

יהי,
זה בדיוק הויכוח הזה. כי זה שעקרונית הקב"ה לא חפץ בקרבנות אדם גם חז"ל אמרו, וסביר בעיני להניח שגם אברהם הבין.
השאלה היא מה הקב"ה רצה ספיציפית מאברהם , ושם הדברים צריכים להימדד במבט כולל על דרכו של אברהם ועל הבריתות שהשם כרת איתו, ולא במבט תאורטי ותלוש על קורבנות אדם כן או לא.