|
|
| נשלח ב-8/8/2012 08:48 |
 |
| |
יהי אור,
ברור שתכלית העקידה היתה לבחון את הנכונות של אברהם להקריב את היקר לו ולעתיד דרכו בעבודת השם (!!!) מכל , השאלה היא האם אברהם אבינו טעה כשהזדרז לקיים את הדברים כפי שהבין אותם , או האם יש טעם לפגם בכך שטעה ? ועל כך התשובה של המקרא ברורה, אפילו אם אברהם הבין לא נכון, אין בזה פגם, התכלית אינה הבנה מדויקת של רצון השם בכל שניה נתונה , אלא הנכונות ללכת בדרך שהשם מוביל גם כשהיא לוטה בערפל , תוך אמונה שבסוף הקונפליקטים יפתרו , כפי שאכן קרה בסופו של דבר אצל אברהם.
בעיני זה אחד המסרים החשובים ביותר עבורינו (בדור הזה בכלל ובפורום הזה בפרט) כאן ועכשיו , לכן חשוב לי לחדד אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2012 10:46 |
|
| |
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 08/08/2012 10:53:09
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 03:25 |
|
| |
מאחר וכמו שכתב הרמב"ם בענין אמיתות הנבואה שהוא כדין הדברים המושגים בחושים או בשכל,
נראה לי שאין מקום לדמותם לשהידי אוה"ע ולככמותם.
שלמרות שבטוחני שהם בטוחים ברצונו של הא-ל, א"א לומר עליהם שהישיגו זאת בחוש ובודאי שלא בשכל.
אני לא רואה שום סיבה לשבח אדם על מסירות לשם מסירות,
השבח חייב להיות תמיד קודם כל על עצם המעשה האם הוא טוב, ורק אח"כ על מדת המסירות לטוב.
מי קובע מהו טוב? אם מסכימים שא-להים הוא אחד מהקובעים, ומסכימים שיש לו דרך מיוחדת להודיע את הסכמותיו
לאלה שהוא חפץ להודיע להם, כזאת שהנחפץ משיג את ההודעה בחושים,
(ואנחנו מזהים את הנביא דרך הסימנים שכתב הרמב"ם במשנה תורה יסודי התורה פרק ח),
הרי שברי היה לו לאברהם שזהו המעשה הנרצה.
(ההשואה לסיפור סדום שעמד אברהם על נפשם ג"כ אינה במקומה לדעתי,
ששם הייתה הכוונה להשחיתם כעונש על מעשיהם ואברהם ביקש רחמים, וכאן לפי דבר הא-להים מדובר על קרבן עולה
שיהא לנח"ר לפני ה',)
לאור האמור, השאלה שעלתה כאן מה בא סיפור זה ללמדינו הוא כפשוטו.
מסירות למה שאנו יודעים שהוא טוב.
(קרבנות אדם אנו יודעים כבר שזה לא ברשימה)
עכשיו אפשר לדון מה נקרא טוב,
אבל לא מול מוסד הנביאות שיש לו כללים משלו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2012 01:52 |
|
| |
ירמיהו פרק יט (ה) וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי: פ
מדרש תנאים לדברים פרק יז ולהלן הוא אומר (יר' יט ה) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי: אשר לא צויתי בתורה: ולא דברתי בעשרת הדברות: ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גבי המזבח: ד"א אשר לא צויתי ליפתח: ולא דברתי למישע: ולא עלתה על לבי שיקריב אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח אלא נסיון הוא:
ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קמח אחרים אומרים אשר לא צויתי על יפתח, ולא דברתי על מישע מלך מואב, ולא עלתה על לבי, שיקריב אברהם בנו על גבי המזבח
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2012 02:48 |
|
| |
| מואדיב כתב: |  | .
מסכת תענית ד:
" א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד) והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפי' חיגרת אפי' סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה שאול בן קיש דכתיב (שמואל א יז) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו יכול אפי' עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד יפתח הגלעדי דכתיב (שופטים יא) והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו' יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו והיינו דקאמר להו נביא לישראל (ירמיהו ח) הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם וכתיב (ירמיהו יט) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר (מלכים ב ג) ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה ולא דברתי זה יפתח ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם
ומעשה לינקי:
|
|
אני ראוה עכשיו שמואדיב היקר הביא כבר את הדרש חז"ל,
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2012 15:43 |
|
| |
הגמרא הזו צריכה עיון גדול, אין בה לרוב כל הגיון ואמת ודבקות במקרא. אולי מחוסר ספרים -שלא היו להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2012 23:38 |
|
| |
כפי שכבר צוין, הגמרא והמדרשים נכתבו לאחר שנאמר באש שחורה על גבי לבנה "אל תשלח ידך אל הנער".
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 00:15 |
|
| |
המדרשים הללו לא קשורים בכלל לשאלה האם אברהם עשה כהוגן.
לא בכדי אצל יפתח זה "לא ציוויתי" ואצל אברהם זה "לא עלתה על ליבי". לענ"ד הכוונה "ולא עלתה על ליבי" היא שהקב"ה לא העלה בליבו שזה יתממש. אבל הוא בהחלט ציווה את אברהם, שהרי מקרא מלא צווח זאת.
שו"ר שכך מפורש ברש"י תענית שם. וכך משמעות לשון מדרש תנאים שהובא כאן: "אלא ניסיון הוא". לא ניסיון שמטרתו לראות האם אברהם עומד בניסיון ולא מקריב את בנו, אלא ניסיון שמטרתו לראות האם אברהם עומד בו וכן הולך להקריב את בנו.
הדברים מפורשים בתורה, וכל פירוש אחר אינו אלא מן המתמיהין.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 00:30 |
|
| |
השאלה היא היתכן לעבור על ידי נבואה איסור תורה ?האם הנביא עצמו שאני?
האם יתכן להגיד הוראת שעה שאני על נטילת נשמה כאליהו בהר הכרמל והיא נכנסת לקריטריונים של הרמבם,?
לכאורה על שאלה ראשונה התשובה תהיה כן ,כי הנבואה שאינה מתקבלת על ידי אחרים במתנבא לעבור על איסור תורה היא כי על כרחך אין זו נבואה אלא שקר,
השאלה היא האם אם מאן דהו שמע מאברהם את סיפור הנבואה ותוכניותיו אם היה מותר להרגו ?
תוקן על ידי ביליצר ב- 05/11/2012 00:46:11
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 01:16 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | המדרשים הללו לא קשורים בכלל לשאלה האם אברהם עשה כהוגן.
לא בכדי אצל יפתח זה "לא ציוויתי" ואצל אברהם זה "לא עלתה על ליבי". לענ"ד הכוונה "ולא עלתה על ליבי" היא שהקב"ה לא העלה בליבו שזה יתממש. אבל הוא בהחלט ציווה את אברהם, שהרי מקרא מלא צווח זאת.
שו"ר שכך מפורש ברש"י תענית שם. וכך משמעות לשון מדרש תנאים שהובא כאן: "אלא ניסיון הוא". לא ניסיון שמטרתו לראות האם אברהם עומד בניסיון ולא מקריב את בנו, אלא ניסיון שמטרתו לראות האם אברהם עומד בו וכן הולך להקריב את בנו.
הדברים מפורשים בתורה, וכל פירוש אחר אינו אלא מן המתמיהין.
|
|
אני לא מבין את הרב,
הנביא אומר במפורש
ירמיהו פרק יט (ה) וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי:
לא רק שלא צויתי (הרי כן ציווה באברהם ?!) רק גם לא דיברתי,(הכוונה לא נתתי אפשרות כזו כלומר אם מישהו ירצה יוכל ח"ו) ואפי' לא עלתה על לבי,
מסבירים חז"ל: (במדרש תנאים) אשר לא צויתי בתורה: ולא דברתי בעשרת הדברות: ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גבי המזבח:
עוד אומרים חז"ל בספרי: (ואין שם את המילה ניסיון כמו בד"א במדרש תנאים)
אחרים אומרים אשר לא צויתי על יפתח, ולא דברתי על מישע מלך מואב, ולא עלתה על לבי, שיקריב אברהם בנו על גבי המזבח
אחרי חז"ל הלכו הרבה ממפרשי המקרא מראשונים ואחרונים,
הרי זה קושיה גדולה,
התורה נגד קרבנות אדם בכל חומר,
הנביא אומר שהוא לא ציווה ולא דיבר ואפי' לא עלתה על ליבו,
ויותר קשה מכל היא אייך אברהם אבינו הסכים עם הנבואה הזו, כלומר למה לא חשב שאולי הוא מדמיין, הרי בדיני ממון לא הולכים אחרי נביא ק"ו בדיני נפשות,
לסיכום:
ירמיהו הבין אחרת מפשוטו של מקרא, חז"ל הבינו אחרת וכן הרבה ממפרשי המקרא,
אז לבא בטענה שזה מקרא מפורש ????
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2014 08:35 |
|
| |
"כיון דחזא דלא קא שמיע ליה אמר ליה ואלי דבר יגונב כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמר לו כך עונשו של בדאי שאפילו אמר אמת אין שומעין לו"
סנהדרין פט', ב'
משמע מכאן שאברהם אבינו ידע - תוך כדי הליכה - שהשה יהיה לעולה ולא בנו!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2014 10:24 |
|
| |
יש מדרשים אחרים עם דעה אחרת. אחד מהם
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 148
ריתי אקים את יצחק, והרי המאכלת על צוארו. ובכו מלאכי השרת ונפלו דמעותיהן על הסכין ועמד הסכין ולא שלט בצוארו של יצחק, מיד פרחה נשמתו, אמר לו הקדוש ברוך הוא למיכאל מפני מה אתה עומד, אל תניחהו לשוחטו! מיד קרא מיכאל ואמר אברהם אברהם! ויאמר אליו הנני. ומפני מה קראו שני פעמים לפי שאברהם ממהר והמלאך צווח כאדם שצווח ואומר פלוני פלוני מה אתה עושה? אל תשלח ידך אל הנער! אמר לו אברהם למלאך לא אשחטהו אלא אחנקהו? אמר לו ואל תעש לו מאומה, אמר לו אברהם למלאך, הקדוש ברוך הוא אמר לי לשוחטו ואתה אמרת לא תשחטנו, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין? מיד ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית בי נשבעת /נשבעתי/ נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו'. מיד הניחו וחזרה בו נשמתו ועמד על רגליו וברך ברוך מחיה מתים. באותה שעה נשא אברהם את עיניו לשמים ואמר רבש"ע בשעה שיעמדו בני בצער תזכור להם זאת השעה שאני עומד לפניך.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2014 14:59 |
|
| |
מיד הניחו וחזרה בו נשמתו ועמד על רגליו וברך ברוך מחיה מתים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2014 15:00 |
|
| |
מכאן לתחיית המתים מן התורה
|
|
|
|
|
