מאמר על זוגיות - מהתורה ומהקבלה

צניעות ונאמנות

הנביא מלאכי מבטא את הקשר הראוי בין איש לאשתו בביטוי "כי היא חברתך ואשת בריתך".

אחת מהגדרותיה של התורה ביחס למהות הזוגיות היא הנאמנות המוחלטת המחויבת בין איש לאשה שיש בה מחויבות עצמית של שני בני הזוג לבנות ולשמור את החיבור שביניהם.

"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה. כיון שניתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחילה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אליה" (דברים כ"ב)."

פעולת הקנין המייצרת את הקשר המחייב בין בני הזוג מבטאת את המחויבות והנאמנות שעומדים מאחורי הזוגיות האנושית, שבשונה מרובם המוחלט של בעלי החיים, יש בטבע האנושי התאמה ומוכנות לקשר אחד ונצחי המלא התחברות נפשית ושותפות מוחלטת.

חיים של זוגיות בעלת נאמנות עמוקה ומוחלטת מייצרים בחייו של האדם אושר ורוגע שמקרין על אווירת היחד של כל בני המשפחה.

המגמה האלוקית מכוונת את היהודי להתבונן כיצד הוא מכניס את נפשו וכישרונותיו אל הקשר כדי להתחבר אל בן זוגו ובנוסף לכך להימנע מאורח חיים שעלול להפריד ביניהם.

הביטוי "חברתך" משמש ככותרת לחיבורים הרבים שיכולים בני זוג לבנות בקשר שביניהם, משותפות במחשבות ובשאיפות ועד שותפות ברגשות ובמעשים.

הביטוי "אשת בריתך" מדגיש את הנאמנות והמחויבות שצריך לחוש כל אחד מבני הזוג כלפי בן זוגו.

ההחלטה להתחתן, היא החלטה לקשור את עתידם במשותף, והשיתוף שעליו מדובר הוא שהמחויבות הראשונה של כל אחד מהם (אחרי המחויבות לקב"ה) היא כלפי בן זוגו והוא ינסה לבנות איתו התאחדות נפשית ושותפות מעשית. כריתת הברית היא גילוי המחויבות שלהם שינסו לפעול במלוא כוחם להגשמת שותפות עמוקה זו.

מימוש הנאמנות מתקיים בהשקעה של כל אחד לבנות את החיבורים שביניהם, ובשמירה שלא לפתוח את נפשו לשותפות עם בן זוג חדש.

התורה וחז"ל מדריכים את הזוג לשמור על הנאמנות, כשאחד ממרכיביה החשובים היא הדרכת הצניעות. הצניעות עוזרת לצנוע לא לפתוח את נפשו ולהתחבר עם בן זוג אחר.

הקנאה, כמידה טבעית הקיימת אצל בני אדם, מופיעה בצדק במערכת היחסים שבין בעל ואשתו, מפני שפגיעה בנאמנות מפוררת את החיבור וכאשר קיימת קנאה פרושו של דבר שיש פגם בחיבור במידה כזו שיש מקום לקנאה להתפרץ.

פרשת ′אשה סוטה′ היא הביטוי לאי הקפדה של צניעות מצידה של האשה שבגללה הבעל חושד ומקנא שאשתו כבר לא נאמנה לו לחלוטין.

גם אשה, כמובן, כשחושבת שבעלה מחפש ליצור קשר עם מישהי אחרת מתעוררת בה הקנאה הטבעית הבריאה כלשון חז"ל אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה".

יש להיזהר מקנאה מוגזמת, שהיא תולדה של חוסר בטחון ושתלטנות של המקנא או ביטוי של חוסר אמון בסיסי בנאמנות של בן הזוג, ולכן חז"ל הדריכו ובארו את גדרי הצניעות הראוים בהתנהגות החברתית, כדי לעזור לכל יהודי לשמור על עצמו מפיתוח רגשות ומחשבות שיהיה לו קשה שלא להמשך אחריהן. ומצד שני, ציינו את החשש המוגזם והבעייתי שלא מוביל להעמקת הקשר ואף יוצר ניכור בין בני הזוג.

גדרי הצניעות אינם תחליף לקשר העמוק, ועיקר עבודת הזוגיות היא לבנות את החיבור והשיתוף החם. כאשר קיים חיבור עמוק של אהבה בין בני הזוג יהיה קשה לפרק את נאמנותם, אך גדרי הצניעות באים גם במקרים אלו כדי לשמור מחשדנות מיותרת שתיגרם בגלל קלות דעת של בן הזוג או מחוויות שיפרצו סדק קטן באהבה הגדולה בין בני הזוג, סדק שעלול להתרחב עם הזמן.

השוני בין הדורות בהרגלים החברתיים עלול ליצור השלמה עם מצבים בעיתיים ביותר של חוסר צניעות מתוך כהות רגשות המלוות בהרגשה ומחשבה ש"כך כולם מתנהגים", ומצד שני עלול ליצור כעס רב על התנהגויות שנעשו בתמימות או מתוך לחץ חברתי ואינן משקפות פגם אמיתי בקשר של הזוג.

לפיכך יש לעיין בעקרונות ההלכתיים שהגדירו חז"ל ולהבין את טעמם ומתוך כך לפתח את הרגישות הראויה לדרך חיים שתעזור לבנין הזוגיות ולא תפריע לה.

חכמת הקבלה מייחסת חשיבות רבה לשותפות הרוחנית בין בני זוג. הקבלה אינה רואה בחיבור בין הבעל לאישה כלי למימוש מטרות גשמיות, שאין להן כל תכלית רוחנית. להפך, החיבור בין בני זוג, אם הוא בעל אופי רוחני, מעניק לשני בני הזוג יכולת עצומה להתפתח התפתחות רוחנית, ולבד הם לא יוכלו לעשות זאת. בעצם, במה שונים בני האדם מבעלי החיים? הרי גם הבהמות מוצאות בני או בנות זוג, כאשר מטרת הטבע שבהם דוחפת אותם להעמיד צאצאים, כדי לחזק את השושלת ולסייע להמשך קיומו של הגזע. כיום רבים מאתנו פועלים על פי אותם קודים המנחים בעלי חיים. אין בחיי הזוגיות ערך ממשי עבורנו. הם נועדו להביא ילדים לעולם, לשלם את המשכנתא בזמן, ולהתמודד יחד עם מישהו נוסף עם תלאות החיים. האם בכך מסתכמים חיי הזוגיות?

הזוגיות שהקבלה עוסקת בה היא זוגיות שונה לחלוטין. הקבלה רואה בבני הזוג שני חלקים רוחניים, שהחיבור ביניהם עשוי ליצור מעבורת רבת עוצמה לעולמות העליונים, ולעזור לכל אחד מבני הזוג להגיע לגמר התיקון שלו, בזמן הקצר ביותר האפשרי.

כזכור, כל אחד מאתנו נדרש, במהלך חייו, להגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר - דרגת הכוח העליון. רק בחכמת הקבלה מצויים הכלים העשויים לסייע לכל אחד מאתנו להגיע לדרגה העליונה הזו. במקביל, הקבלה אינה מתעלמת מהעובדה הבסיסית, שלפיה המין האנושי מתחלק לשניים: נשים וגברים. אלא שבניגוד לאמונות אחרות, הגורסות כי החיבור בין בני הזוג נועד בעיקר להגשים מטרות בהמיות גשמיות, הרי שבקבלה מצוין כי החיבור בין בני הזוג מטרתו היא בעיקר רוחנית, ואם החיבור אינו רוחני ביסודו, הרי שהוא עלול לאמלל את שני בני הזוג עד סוף ימיהם, מבלי שאיש מהם יוכל להגיע לגמר התיקון האישי שלו אי פעם.

גבר חייב למצוא לעצמו אישה, אשר על פי הערכתו היא זו שיכולה לעבוד אתו יחד, במשותף, עד להגעה לעולם הרוחני העליון, עוד בחייהם. גם האישה צריכה לשאוף למצוא את הגבר, אשר להערכתה יוכל להוות את החלק הרוחני השני שלה, ולסייע לה להגשים את מטרת הבריאה. יחד מהווים השניים כוח רוחני עצום, המעניק להם יכולת להגיע להישגים רוחניים עצומים, שלבד אין לאיש אפשרות להגיע אליהם.

במילים אחרות הזוגיות, על פי חכמת הקבלה, חייבת להיות מבוססת על רוחניות. ברגע ששני בני הזוג יפנימו את מטרת הבריאה, ויבינו כי הם תלויים האחד בשני לא בגלל המשכנתא או העסק המשותף, אלא משום שכל אחד מהם מהווה סולם עבור האחר, כדי להגיע לעולם הרוחני, רק אז יגיעו לזוגיות המושלמת, שתבטיח להם דרך סלולה עד לגמר התיקון. כאשר הבסיס לקיומו של הקשר הוא בסיס רוחני, הם אינם צריכים עוד לדאוג לבעיות פרנסה, בריאות, או לבעיות אחרות המטרידות כל בני זוג, משום שהכוח הרוחני הוא הכוח החזק ביותר המצוי ביקום כולו, ואין שום כוח אחר שיכול לו. בני זוג אשר החליטו כי הרוחניות מבחינתם הופכת להיות דרך חיים, למעשה פורשים מגן רב עוצמה על הבית, אשר שום אויב חיצוני לא יכול להכניע.

גם העולם הרוחני בנוי משני חלקים: זכר ונקבה. שני החלקים נפרדים, אך מהווים חלק משלם אחד גדול. כל חיבור ביניהם יוצר יכולת גדולה יותר, פי כמה, להגיע לשלמות. חלק אחד אינו יכול לנוע בלי עזרתו של השני, ולכל אחד מהחלקים יש חשיבות עצומה כלפי השני.

האופן שבו תופסת חכמת הקבלה את תחום הזוגיות עונה, בעצם, על שאלות רבות, המעסיקות רבים מאתנו, בתחום הזוגיות. כאשר נבין את הבסיס, נוכל לפענח את הנוסחה הכוללת. אם נבין כי האישה שאתה אנו בוחרים לחיות היא שותפה רוחנית לדרך, החיבור בינינו יקבל חשיבות עצומה. גם האישה צריכה להפנים את המחשבה כי הגבר העומד לצידה הוא לא רק הבעל, אלא חלק רוחני בלתי נפרד ממנה. כשיידעו זאת, שום דבר לא יוכל עוד לחצוץ ביניהם.

במשך כל ההיסטוריה היהודית, המתועדת בספר התנ"ך, מילאו נשים חלק בלתי נפרד מהעלילה: כפי שיש שלושה אבות, כך יש ארבע אימהות, יש נביאים ויש נביאות. אלו הן נשים אשר הגיעו לדרגה רוחנית עצומה, עד כדי כך שהכוח העליון היה מתגלה אליהן, לאחר שהשיגו את דרגתו הרוחנית. התורה היהודית מעניקה מעמד חשוב מאוד לאישה, ולא בכדי. החובה ללמוד תורה ולקיים מצוות מוטלת בעיקר על הגבר, ואילו האישה מחויבת בעיקר במצוות "לא תעשה". לאישה יש מעמד שונה משל הגבר, ובחכמת הקבלה אנו לומדים שמציאות המתגשמת בעולם הזה היא רמז למתרחש בעולמות העליונים. הגבר והאישה שונים בהרבה מובנים - בגוף הפיסיולוגי, לעיתים בתפיסת העולם, ובהבנת המציאות. השוני נובע מכך שהם מגיעים משני מקורות רוחניים שונים, מקור גברי ומקור נשי. זו גם הסיבה שלגבר ולאישה יש דרכים שונות להגיע להשגה רוחנית ולדבקות בכוח העליון.

ברור, כי מחשבת הבריאה כוללת גם את האישה וגם את הגבר, אך השאלה הנשאלת היא, באיזו מידה צריכה האישה להתייגע על מנת להיכנס לעבודה רוחנית. מהו נפח העבודה הרוחנית שלה, לעומת העבודה הרוחנית המוטלת על הגבר? ברור כי השוני שאנו רואים בעולם הזה, נובע מהשוני בעולמות העליונים.

בעולם הרוחני החלק הגברי נקרא "זעיר אנפין", זהו החלק המשפיע, המעניק, ואילו החלק הנשי נקרא "מלכות", שהיא החלק הפסיבי יותר, המקבל. עבודת המלכות היא לקבל מידי הזעיר-אנפין. עבודת החלק הזכרי, בעולם הרוחני, נועדה לחזק את המבנה הרוחני של עצמו ושל המלכות, ואילו המלכות אמורה להיות מוכנה לקבל את התיקונים הרוחניים ולבצע אותם.

ב"תלמוד עשר הספירות" מצוין כי בכל נשמה מצויים חלקים זכריים וחלקים נקביים, בדיוק כפי שהם מופיעים בגוף האדם. גם לגבר יש חלקים נשיים, ברמת הכרומוזומים, ולאישה יש חלקים זכריים פיזיולוגיים, אלא שהם אינם באים לידי ביטוי. כאשר האיזון הרוחני מופר, מופיעות סטיות מיניות ומתפתחות תופעות שונות גם בגופים.

מלכתחילה ישנן נשמות זכריות ונשמות נקביות, אך גם בנשמה הזכרית יש חלקים נקביים, ולהפך, כך שסוג העבודה הרוחנית תלוי בסוג הנשמה ועל שתי הנשמות, הזכרית והנקבית, מוטלת החובה להגיע לגמר התיקון. אלא שעל הנשמה הזכרית מוטלת עבודה קשה יותר כדי להגיע לכך. על כן, בעולם הגשמי הגבר הוא הנושא בעול המצוות, והוא חייב לקיים שורה ארוכה של מצוות - ללמוד תורה, להקים בית יהודי, דתי או מסורתי, לעסוק במצוות פרייה ורבייה, ובמישור הרוחני עליו להגיע ללימוד חכמת הקבלה, להכרת הכוח העליון, ולעבור את כל המדרגות עד גמר התיקון האישי שלו. אישה, בעולם הזה, אינה מחויבת לנקוט צעדים של חיפוש ותיקון. על פי דין תורה היא חייבת, בעיקר, לא להפר את החוקים שנקבעו, כלומר לא לחטוא, לא לעבור על מצוות "לא תעשה". נשמה של אישה מגיעה לגמר התיקון על ידי תהליך תיקון פסיבי. מטרתה לסייע לגבר להגיע לתיקון הרוחני שלו, וכך הוא יוכל לסייע לה להגיע לגמר התיקון הרוחני שלה ושניהם יחיו בשלווה ותשרה ביניהם השכינה.