|
|
| נשלח ב-13/8/2012 13:17 |
|
| |
נחלת, אני לא "נגוע" בכבוד המת . אני רואה בו ערך הן ברמה האנושית והן בזו התורית הלכתית, כל עוד אני לא מוציא את זה מהפרופורציות אני לא רואה בזה נגע, אלא אדרבה מעלה גדולה, לכבד גם את מה שכרגע נראה מת.
בנוגע לדיון ההלכתי שהבאת כאן, אני מוכרח לומר שלא הבנתי את טענותיך כ"כ : 1. (אתחיל דוקא מהסוף...) " מוכרח שטעם איסור או היתר פינוי תלוי במה שהיה נח למת לו היה חי." לא ברור לי איך אתה יכול להשוות בין חי למת, למת נח לפי המקורות "להיות נינוח אצל אבותיו" ואילו מה שטוב לחי נמדד באופנים אחרים. 2. מצינו שגם מבזוי למכובד לא מעבירים מת, ואם כך, איך ניתן להעביר בגלל שהבנים/ות של השכן נראים לבנים של הנפטר לא מספיק מקפידים במצוות ? 3. מה הקשר בין בזוי ומכובד לקבורה ליד רשע ? (כמובן מסברה אפשר לומר שיש קשר, אבל על פניו זו סברה בעלמא)
דבר נוסף שלגמרי לא ברור לי מאיפה הבאת, הוא הטענה ש"מוסר שווה משהו יותר מערכי חז"ל" , דבר שלא כתבתי כמותו או כדוגמתו כלל ולא עלה על ליבי, אשמח אם תסביר מאיפה הסקת טיעון מפוקפק שכזה מדברי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 13:22 |
|
| |
ת"ט תודה שדיבררת אותי יפה - וקצר! - ממה שעשיתי בעצמי. (אך במה אינך מסכים עם מה שכתבתי?) ולמיכי אם הבנתיך, סוף סוף, אז אתה טוען משהו כזה: יש להתיר לפנות את המת לקבר אחר אם זה משום כבודו, וגם כל האיסור לפנותו הוא משום כבודו. אז כל הדיון של פינוי או השארה משיקולים של כבודו וכבודו בלבד נמצא במעגל פנימי, שבו אין חורגים מהטעם המרכזי של "כבודו" אלא בודקים מהו "כבודו" יותר. במחשבה שניה על מה שכתבתי, לא הייתי קורא לזה "הותרה" כלל. כמדומה שהמונח "הותרה" נאמר על משהו אחר. (זה נושא מאד מעניין לדיון, אלא שאיני יודע אם לחרוג אליו כאן. שתי דוגמאות שאני זוכר, אולי היחידות בגמרא? - הן פיקוח נפש בשבת ועבודה בטומאה בבית המקדש. הרעיון של "דחויה" הוא שהאיסור קיים ברקע ולכן מתחשבים בו כל אימת שהמצוה - פיקוח נפש, עבודה במקדש - יכולה להתבצע באופן פחות פולשני, פחות דוחה את האיסור. כאילו המצוה והאיסור מתגוששים והמצוה חזקה יותר אבל האיסור אינו נותן לה את כל הזירה. לעומת זאת, ב"הותרה" הכוונה שהאיסור כמאן דליתא דמי=לא קיים. לכן מותר לעשות הכל ואין כן שם (בצירה) שבת או שם טומאה כלל. האם זה נכון כאן? איך מצאנו "הותרה" בנושא של כבודו להישאר מול כבודו להתפנות לקבר טוב יותר). ואחרי כל זאת - אנסה להשתמש בסגנון הטיעון התלמודי כאן למרות שבאופן שאשתמש בו איני אוהבו. אבל כמדומה שמצאנו דרך כזו בויכוחים שונים המיוחסים כבר לדורו של ר"ע. מה דעתך אם כן על הטיעון הבא: כבודו של המת שיפנו אותו כדי שידעו שפונה כדי לתת מקום לבית חולים להצלת חיים? *** נחלת דוד
אתה מוסיף ראיות שיש לעיין בהן וזה ראוי אלא שאינו לפי אפשרות זמני כרגע. למותר להוסיף שחידשת לי רעיונות והשוואות שלא חשבתי עליהם קודם ותודתי העמוקה לך. מקוה שיימצא לי זמן לנתח ולבדוק הכדבריך (לא שאיני סומך אלא שיש ללמוד). עיניך הרואות שלקח לי זמן לדון בדברי מיכי על המנגנון של "הותרה" ואם הבנתיו אז איני מסכים עמו ביישום הדגם המחשבתי הזה כאן. אבל צריך היה להגדיר ברורות כדי לראות אם כן ואם לאו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 13:50 |
|
| |
אישציפ,
הבנתי מדבריך שאינך מייחס חשיבות לכבוד המת. טעיתי.
בנוגע לדיון ההלכתי: 1. ההשוואה איננה מסובכת, כי הכוונה האם המת היה רוצה - לו היה יכול לדבר - להקבר כאן או לא. וזה כעין 'טענינן' ליתמי וכד'. 3. הקשר הוא, שהכל תלוי בכבוד המת, ולכן מסתבר שגם האיסור להקבר ליד רשע הוא מצד כבודו של מת. במה שכתבת ב2 - באמת אפשר להגיד שבדיעבד אין להוציא את המת אחר שנקבר ליד רשע, וק"ו במקרה הנ"ל שייתכן שלא שייך להגיד שהוא רשע כלל, ועוד שידוע שכיום קוברים את כולם ליד כולם(עד כמה שידוע לי), וא"כ זה הווי כמחילה מראש, ולכן בוודאי שלמעשה אפשר שאין להוציא את המת כלל ממקומו.
אני רק רוצה להוציא מודעא מראש, שאינני דן בפסיקת ההלכה של הרב אלישיב או במה צריכה להיות פסיקת ההלכה למעשה. כל מה שניסיתי לעשות בהודעות הוא דיון הלכתי גרידא, ואינני מעוניין להיכנס [כרגע] ליותר מכך, אפילו אם פוסק אמיתי אכן צריך(כמ"ש מיימוני בצדק), שכן אינני פוסק, לשמחתי.
מיימוני, ראשית - . שנית, רק רציתי להעיר ש"הותרה" בהקשר של פיקו"נ בשבת לא מפורש בתלמוד, אלא זה דיון בראשונים ביחס להיתר שחיטת בהמה לחולה. הראשונים לא מקשרים זאת לדין 'הותרה' או 'דחויה' עד כמה שאני זוכר, ורק הרשב"א בתשובה נחת לחילוק זה ואמר שעל זה סובב כל הדיון בראשונים ועל פי דבריו נקבעה הטרימינולוגיה בסוגיא זו, כי הב"י כדרכו הלך בשיטתו, וכן הב"ח ומכאן שאר אחרונים. המקור הוא לעניין טומאה בפסחים(ע"ז, א'), וכתב הכס"מ(שבת פ"ב ה"א) שמשם נלמד לשבת, אך אין זה מוכרח כלל. כמו כן נראה לי לכאורה - מבלי לעיין היטב כלל - שכל הדיון שם הוא מאוחר מאוד, ומתחיל ב"סברוה" שלכאורה הוא מדברי הסבוראים, וכך זה מתאים לפלפול הבתר-גמרתי שניסה להעמיד קטגוריות. אך כל זה כמובן, בסוגריים, שבאמת עניין למק"א.
תוקן על ידי נחלת_דוד ב- 13/08/2012 13:50:40
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 15:25 |
|
| |
נחלת דוד, 1. המת כבר נמצא בעולם האמת, היומרה של הילדים שלו לקבוע מה הוא רוצה מגוחכת. 3. כפי שכתבתי זו סברה שנכונותה מוטלת בספק . 2. אתה הופך הכל. אתה מניח שהעקום ישר, ואז אומר שגם הישר "יכול להיות אפשרי"... קשה עד בלתי אפשרי להתווכח עם כזו תפיסה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 15:49 |
|
| |
אישציפ, 1. ממ"נ - או שאתה מקבל את סברת 'כבוד המת', או שאתה לא. כיוון שאמרת שאתה מקבל, ממילא ברור שישנה לפחות דוגמא אחת שגם אתה תסכים שהיא שייכת לכבוד המת. אם כן, גם אתה מודע שישנה 'יומרה' לקבוע מהו כבוד המת, ואיננו מתווכחים אלא על המינון - האם X הוא כבוד המת אם לאו.
2. לא הבנתי למה אני הופך הכל. מה שכתבתי "ייתכן" וכו', היה בשביל להתאים את ההלכה למקרה הספציפי, וכיוון שאינני בקיא בפרטי המקרה, וגם הוא לא מעניין אותי כלל, כתבתי כך. העיקר מבחינתי כרגע היא הסברה ההלכתית, כמו שכתבתי, ולא היישום למעשה. מה שכתבתי "בדיעבד", כי יש מקום להגיד שכל סברת כבוד המת, לפחות בהקשר של צדיק ורשע, היא לכתחילה ולא בדיעבד.
3. "נכונתה" מבחינת מי? היינו - מי קובע מה "נכון"? אם אין כוונתך לחז"ל, אז אין זה מענייני, כי אני דנתי בשאלה ההלכתית בלבד, כאמור.
אם כוונתך מצד חז"ל, הרי שכשם ששאר הלכות פינוי המת שייכות לרצונו של מת[ולזה אני קורא "כבוד המת"], כמו שכתב הירושלמי על פינוי בתוך שלו, כך סביר שגם הלכה זו. שאם לא כן, מדוע אכפת לי אם ייקבר ליד רשע? אם תאמר כיוון שהוא יודע אחר המוות היכן הוא קבור ולא ניחא ליה בכך, שיהיה, גם לזה אני קורא "כבוד המת", שהרי זה פוגע בכבודו בתור מת בעל תודעה. אם תאמר שהכוונה איננה מיסטית, אלא שיש בזה עניין פסיכולוגי[כשם שלרוב האנשים לא יהיה נח להקבר ליד אנס סדרתי, אע"פ שהם אתאיסטים גמורים], גם כן טוב, וגם זהו "כבוד המת", כי מרגיש פגיעה בכך שנקבר ליד אדם שלדעתו הוא בזוי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 16:09 |
|
| |
נחלת, 1. מסכים, ההתנגדות שלי היא להנחה כאילו ברור שזה כבוד המת, זה שעקרונית יש כבוד למת, לא מוטל בספק על ידי. 2. איך לכתחילה ? הגמרא לומדת את זה מסיפור קבורת אלישע אצל נביא השקר מימי ירבעם, אם היה כ"כ פשוט שמדובר בכבוד המת גרידא, הגמרא לא היתה נצרכת לאסמכתא כזו מהכתובים. 3. זהו שלמיטב זכרוני לא הבאת מקור בו חכמים מקשרים בין אי קבירת רשע ליד צדיק לכבוד המת. אם פיספסתי משהו אנא הבא שנית את המקור שאומר את זה. לגבי הסיפא זה בדיוק הבעיה עליה הצבעתי בסעיף 1 של דברי, אתה מחיל פסיכולוגיות ששייכות למשחקי כבוד ליגה ג' של העולם הזה , על אדם שנמצא בעולם האמת...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 16:17 |
|
| |
מיימוני, לצורך הדיון אני מוכן לקבל את הצעתך (אם כי לעצם העניין זה לא נראה לי קשור לכבודו אלא אולי לרצונו). כיצד זה נוגע לדיון? אתה רק מראה אפשרות לדגול בפסק אחד (לאפשר להוציא גופה מהקבר מחמת כבודה) ולשלול את השני (לשלול את ההתנגדות להוצאת הגופה לצורך ביה"ח, כי גם זה כבוד המת) ובזה הראית שאין ביניהם סתירה. זה בדיוק גם מה שאני טענתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 16:25 |
|
| |
אישציפ,
אם אסכם, עיקר השאלה היא - מניין שדיני קבורת צדיק ליד רשע שייכות לכבוד המת, ובר מהכי, מניין לנו ש"משחקי הכבוד" הללו הם כבוד המת.
לעניין הקבורה, אכן לא הבאתי כל מקור ואינני מכיר מקור כזה המקשר בין ההלכות(אך ר' מו"ק י"ז,א' במעשה דההוא צורבא). אלא כיוון שהלכות הזזת המת, באופן כללי, מקושרות בירושלמי לדיני כבוד המת, אינני רואה טעם לחלק. אומנם, לא מצאתי הלכה זו בירושלמי, והבבלי לומד אותה מאלישע. אך נראה שזה כדרך האסמכתאות בעלמא, או שמסכים עמך הבבלי שבאמת לא היינו חושבים שזה ביזוי, קמ"ל שזה אכן ביזוי. איך שלא יהיה, אין לנו ראיה שגם בדיעבד יש להוציא את המת.
ולעניין "מניין לנו" - איננו באמת יודעים. לכן אמרתי שאני דן בהלכה, לא בפסיקה. על פי הגמרא נראה שאכפת למת מכל מיני דברים, למשל - שאכפת לו שיהיה בקברי אבותיו, בין אם 'אכפת' ממש בעולם הבא, בין אם למשפחה ופסיכולוגית וכו'. כעת, ישנן שלוש אופציות: א. לקבל רק את ההלכות שכתובות במקורות, ועל פיהם לפסוק בכל דיני העברת קבר; ב. להבין את ההנחה של המקורות, שממנה עולה שאכן דיני "כבוד" של מת ל"ש עוה"ז או עוה"ב, ו'מפריעים' לו אותם דברים שהפריעו לו בעוה"ז, ולכן הלכות כבוד המת בש"ס דומות לסתם הלכות החי. אחר שמבינים את ההנחה הזו, אפשר לפסוק בשאלות הבאות לפתח הרב על פי ההבנה האישית של הרב מהו כבוד כיום; ג. לטעון שלא שייך כיום כבוד המת, או ששייך ועל כל פנים איננו - בתור פוסקים - רואים את זה כדבר חשוב כלל וכו', ועל כן לא לפסוק על פי זה.
כיוון שאינני פוסק, לא אכפת לי איזו אופציה ייבחרו ומי ייבחר מה. אני ניסיתי לנתח את סוגיות התלמוד.
לסיכום, אנו מסכימים לדין כבוד המת, ורק חולקים האם דין X נובע מכבוד המת או שמא מעניין אחר, וגם מהם בדיוק גדרי כבוד המת. לגבי הגדרים כבר כתבתי בסיפא שאין זה מענייני, ולגבי הדיון של צדיק ליד רשע, באמת זה מקרא מועט וסברות מרובות, ואע"פ שאני מסכים עם עצמי כמובן, אני מודה שסברתך לחלק בין המקרים תקפה לחלוטין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 16:39 |
|
| |
נחלת, ברור שהזזת המת קשור לכבודו, השאלה שלי היתה מנלן שקבורתו ליד צדיק נובעת מכך. (ועל גבי זה התוספה שאלה מנלן שהקביעות של הילדים שלו שמבוססים על משחקי כבוד ליגה ד' הם אכן כבודו, אדרבה לי הם נדמים כביזוי גדול עבורו, בפרט לאחר שיוצא מכך חילול השם ותורתו)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 17:02 |
|
| |
אם כן, הסיכום שלי דלעיל היה נכון[חוץ ממה שבין ההודעות הספיקו בני המת לרדת ליגה נוספת :)]
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 17:11 |
|
| |
אוקיי. הענין הוא שלגבי האיסור להוציא מהקבר יש לנו מקורות שקושרים את זה לכבוד המת.
מה שאומר שאם רב פוסק שאסור להוציא מהקבר בשום מצב ניחא, הגיוני. (גם אם "קצת" טפשי ללכת עם זה ראש בקיר כאילו מדובר באחד מיסודי התורה...) אבל אם הוא מחליט שבמקרה אחר אסור בשום אופן , ובמקרה אחר כדאי ראוי או ממש חייבים (!) , וזאת על בסיס סברות קלושות מהסוג שראינו כאן, הרי מסתבר ששיקול דעתו לוקה בחסר לפחות בהקשר הזה , וכפי שאמרתי עוד בתחילת האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 17:26 |
|
| |
כמו שאמרתי, אינני נכנס לנושא הפסיקה למעשה וכן לא לשיקול דעתו של רב זה או אחר.דברי, ועפ"ז גם הדיון שלי איתך סבב סביב השאלה מה עולה מן המקורות, ובהקשר הזה הגענו לשיווי משקל, ואם כן די לי בזה, עכ"פ בהקשר הנוכחי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 17:32 |
|
| |
אבל מראש עירבבת בין מקורות מובהקים (שרואים בהוצאת מת מקברו פגיעה בכבודו) לבין סברות כרס. (שכבודו של המת לא להיות ליד רשעים, ושלבני המת יש יכולת לקבוע מי רשע וכד') זה הקשר הדיון, קצת מצחיק פתאום לדבר על איזה נושא תיאורטי כאילו הגופה (תרתי משמע) לא עומדת כאן לפנינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 17:42 |
|
| |
לא. ישנו דיון הלכתי לגיטימי - מה טעם הלכה X, ובזה ניסיתי לטעון שהטעם הוא Y, וחיזקתי סברתי מכמה מקומות(שאינם מוכרחים, כמובן - האחד זה של"ש משאר דיני הלכות הזזת קבר, והשני ממו"ק י"ז,א'). כמו כן מעולם לא טענתי שבני המת אחראיים להחלטה מהו כבוד המת דווקא(ר' מה כתבתי לעיל בשלוש האופציות) - זו כבר שאלה למעשה, ואני רק דנתי האם בהנחה A=כבוד המת, יש היתר להוציאו אם נקבר ליד רשע(ושוב, אני לא דן כעת מיהו רשע, אלא רק בהנחה שאדם B עונה על הגדרת 'רשע').
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 17:47 |
|
| |
שיהיה. מה שבטוח מוסכם זה שהנושא מוצה לפחות בהקשר הנוכחי.
|
|
|
|
|